רע"א 8670/99 עמותת שערי ציון נ. מרדכי בניטה

המשיבה 1 (להלן: העמותה) הוקמה לצורך בניית שכונה חרדית באזור שועפט. לאחר הקמת השכונה, התקשרה העמותה עם משתכנים באמצעות הסכמי דיור. המשיבים, משתכנים באותה שכונה (להלן: המשתכנים), פנו אל בית-המשפט המחוזי בירושלים בתובענה לפסק-דין הצהרתי בשאלת חוקיות התקנון שנקבע לעמותה, ובדבר קביעת מוסדות לעמותה.

העמותה ביקשה מבית-המשפט המחוזי לעכב את הליכים בשל תניית-בוררות הקיימת בהסכמי הדיור. בבקשתה טענה העמותה, כי מעבר להסכמה המפורשת בהסכמי הדיור, גם הבד"ץ קבע כי על הסכסוך להתברר בפני בורר, ולשם כך אף מונה בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב. בית-המשפט המחוזי (השופטת רות אור) דחה את הבקשה לעיכוב-ההליכים.

על החלטת בית-המשפט המחוזי הוגשה בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה שבה העמותה וטענה, כי יש להעביר את טענות המשתכנים לבוררות, כאמור בהסכמי הדיור, המפנים את המשתכנים לבוררות בכל סכסוך המתגלה בעניין התקנון ויישומו.

דין הבקשה להידחות.

המשתכנים תקפו בבית-המשפט את חוקיות התקנון של העמותה, שכן זה התקבל, לטענתם, שלא כדין ובניגוד לחוק. במקום, ביקשו המשתכנים להחיל על העמותה את התקנון המצוי. כן טענו המשתכנים, כי יש להקים מוסדות לעמותה. עניינים אלו אינם ראויים כלל להידון בהליך בוררות, שכן אין הם עונים על הגדרת ה"סכסוך", הנמצא בבסיסה של כל בוררות. חוקיות התקנון של העמותה הינה שאלה חוקתית, וככזו אין היא יכולה לשמש נושא לבוררות. עמדה על-כך פרופ' ס' אוטולנגי בספרה בוררות - דין ונוהל , בע' 86:

כאשר תקנון של תאגיד כלשהו נוגד את חוק המדינה, הרי זה עניין קונסטיטוציוני. לכן סכסוך בנוגע אליו לא יוכל, מטבע הדברים, להיות מוכרע בבוררות.

לבורר אין סמכות להכריע בנושאים קונסטיטוציוניים, אף אם הצדדים הסכימו על-כך ביניהם מפורשות.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.