רע"א 9048/05 הסתדרות המהנדסים,האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכ נ. הסתדרו

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת רות שטרנברג-אליעז), לדחות את בקשת המבקשת לביטול חלקי של פסק בוררות, לתיקונו ולהשלמתו.

2.

עיקר המחלוקת בהליך זה נטוש בין המבקשת, היא הסתדרות המהנדסים, האדריכלים והאקדמאיים במקצועות הטכנולוגיים, המהווה גוף מקצועי ארצי במסגרת הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לבין ההסתדרות הכללית (המשיבה 1) (להלן - ההסתדרות ). עיקרה של המחלוקת סובב סביב מעמדה של המבקשת כקבוצת מיעוט בתוך ההסתדרות. לטענת המבקשת, בתורת קבוצת מיעוט בתוך ההסתדרות הכללית, ניתן לה מעמד אוטונומי מיוחד, שעוגן בארבעה הסדרי אוטונומיה בינה לבין ההסתדרות (הסדרים משנים 1966, 1984, 1989 ו-1995). הסדרים אלה מהווים חלק מחוקת ההסתדרות, על-פי תיקון לחוקה שקיבל בית נבחרי ההסתדרות בשנת 1995.

3.

לטענת המבקשת, חרף קיומם של הסדרי אוטונומיה אלה, והכללתם בחוקת ההסתדרות, ושריונם מפני שינוי חד - צדדי, ההסתדרות לא קיימה כלפיה את מרבית הוראות הסדרי האוטונומיה. בשל כך, בשנת 1999 היא פנתה לרשות השיפוט בהסתדרות, המהווה מנגנון הכרעה במעמד של בוררות, בבקשה שתאכוף על ההסתדרות לכבד את הוראות החוקה בהיבטים שונים הקשורים להסדרי האוטונומיה .

טענתה העיקרית של המבקשת היא, כי עקרון האוטונומיה החוקתית החלקית הנתון לה בנושאים מסויימים הוא אבן פינה בשיטה הקונסטיטוציונית של ההסתדרות. חרף הסדרי האוטונומיה, ההסתדרות לא כיבדה ולא קיימה אותם באופן שיטתי. במיוחד, הופרו הסדרי הייצוג המקצועי בצוותים ההסתדרותיים, והחוקה שונתה באופן חד-צדדי בנושאי קיצוץ תקציבים וכוח אדם, וזאת מבלי לקיים תחילה הליכים פריטטיים כחלק משיתוף הפעולה המתחייב בין הצדדים, כנדרש על-פי החוקה. המבקשת פנתה, אפוא, לרשות השיפוט בהסתדרות כדי שתאכוף על ההסתדרות ועל הגורמים המוסמכים במסגרתה לכבד ולממש את הוראות חוקת ההסתדרות וזאת, בארבעה נושאים, שאלה עיקריהם:

האחד - תיקון החוקה - הכללת הסדרי האוטונומיה בחוקת ההסתדרות, והתאמת הוראותיה להוראות הסדרי האוטונומיה בהתאם לסעיף 17 להסדר האוטונומיה משנת 1995;

השני - האוטונומיה התקציבית - תיקון הפרת שיטת התקציב האוטומטי המובטח מראש על-פי הסדר האוטונומי הן משנת 1995;

השלישי - אוטונומיה ארגונית בייצוג אוטונומי כלפי מעבידים - חיוב ההסתדרות על-פי ההסדרים מהשנים 1989 ו-1995 להקים צוותים הסתדרותיים שיטפלו, כלפי המעבידים, בנושאים כלליים הקשורים לכלל העובדים במקום העבודה, וישתפו בהם נציג של המבקשת.

הרביעי - האוטונומיה המינהלית - חיוב ההסתדרות לכבד את הוראות הסדר האוטונומיה מ-1995 בדבר מספר מוסכם של תקני כוח אדם הנוגעים למבקשת וכיבוד החלטות המזכירות הארצית של המבקשת לקלוט עובדים לאותם תקנים, ולקבוע באופן אוטונומי את תנאי שכרם, העסקתם, ופיטוריהם.

4.

חוקת ההסתדרות קובעת את סמכותה הכללית של רשות השיפוט כמוסד בוררות לדון ולהכריע בסכסוכים פנימיים בהסתדרות במסגרת הליך של בוררות (פרק י"ג, סעיף 1(א) ו-(ב) לחוקה). הליכי הבוררות המוסדית ברשות השיפוט נשלטים על-ידי חוק הבוררות , תשכ"ח -1968 (להלן - חוק הבוררות ). דין החלטות רשות השיפוט של ההסתדרות כדין פסק בוררות לצורך ביקורת שיפוטית עליו.

5.

סעיף 7 לפרק י"ג של חוקת ההסתדרות, המהווה הסכם בוררות תקנוני, מגדיר את סמכותה של רשות השיפוט הארצית בהסתדרות לדון בעניינים הבאים:

"(א)

פרשנות מסמכי היסוד של ההסתדרות ו/או מוסדותיה ו/או גופים הסתדרותיים, לרבות חוקת ההסתדרות, חוקת העבודה, תקנוני מוסדותיה ו/או גופים הסתדרותיים.

(ב)

עניינים שבסמכותה על פי חוקת ההסתדרות ו/או חוקת הבחירות ו/או כל תקנון או מסמך מחייב אחר".

במקביל לכך, בסכסוכים בין ההסתדרות למבקשת קובע הסדר האוטונומיה לשנת 1989 הוראות לבוררות דו-שלבית בהרכב פריטטי מיוחד של שלושה המורכב ממשפטנים, שבראשו יושב ראש נבחר מרשימת המשפטנים שקבע יו"ר רשות השיפוט ושני חברים המתמנים כל אחד מרשימת בעלי הדין הנוגעים בדבר (להלן - מותב שלושה ) . התנאי הוא, כי ברשימה מטעם יו"ר רשות השיפוט לא ייכלל אדם המקבל מההסתדרות או מגורמיה שכר או שכר טרחה. קיימת זכות ערעור על הכרעות מותב השלושה בפני מותב חמישה המורכב מחברי המותב המקורי ביחד עם שני משפטנים נוספים מטעם רשימת המבקשת ורשימת האגף לאיגוד מקצועי (להלן - מותב הערעור ) .

6.

בענייננו, למותב השלושה נתמנה עו"ד דוד שטיינמץ כיושב ראש, עו"ד ד' בן-עוליאל (מרשימת המבקשת) ועו"ד א' לייבו (מטעם רשימת האגף לאיגוד מקצועי).

הליך הבוררות

7.

הליך הבוררות ליישוב מחלוקת בין המבקשת לבין ההסתדרות נתקיים בפני מותב השלושה. כנגד טענות שהעלתה המבקשת, העלתה ההסתדרות טענות הגנה שונות. המבקשת טענה בתגובה בפני מותב השלושה כי טענות הגנה אלה אינן ראויות להידון בהליך בוררות, מאחר שהן טענות בעלות אופי חוקתי, השוללות מעיקרא את הסדר האוטונומיה משנת 1995, ולכן דינן להידון בפני ערכאת שיפוט רגילה.

פסק הדין של מותב השלושה (תיק 78/99)

8.

פסק הדין של מותב השלושה התייחס לארבעת הנושאים העיקריים שהועלו בתביעת המבקשת: עדכון חוקת ההסתדרות בהתאם להסדרי האוטונומיה; הקמת צוותים הסתדרותיים; העברת כספים ותקציבים; ובעיות הקשורות לכוח אדם. מותב השלושה הביע דעתו כי מאחורי הסעדים המבוקשים מסתתרת מחלוקת עיקרית הקשורה כולה בפרשנות הסדרי האוטונומיה, משמעותם, והזכויות והחובות הנובעות מהם. הוא ציין כי לא התבקש ליתן כל סעד מפורש הקשור להסדרי האוטונומיה אלא במסגרת הסעדים הנתבעים, ועל כן לא מצא מקום לפסוק בנושא, על אף שהצדדים הרחיבו בסיכומיהם גם בסוגיית האוטונומיה. בנושאים הספציפיים שהועמדו להכרעת מותב השלושה הוא פסק כדלקמן:

חוקת ההסתדרות ועדכונה

9.

בנושא זה ביקשה המבקשת כי מותב השלושה יצהיר כי ההסתדרות חייבת לעדכן את הוראות חוקתה בהתאם לסעיף 18 להסדר האוטונומיה משנת 1995 הקובע עליונות של הוראות הסדרי האוטונומיה החוקתיים על-פני יתר הוראות החוקה; כן התבקש כי מותב השלושה יחייב את ההסתדרות ואת גופיה לגרום לעדכון החוקה.

10.

מותב השלושה קבע כי, אכן, מחובתה של ההסתדרות לעדכן את חוקתה בהתאם להוראות הסדרי האוטונומיה, וכי מן הראוי שתוקם ועדה מיוחדת לצורך כך, אשר תורכב מנציגי ההסתדרות הכללית ומנציגי כל אחת מההסתדרויות האוטונומיות. הוועדה תאתר את הסעיפים בהסדרי האוטונומיה שיש צורך להוסיפם לחוקת ההסתדרות, להתאים את ניסוחם ולמצוא את המקום המתאים להם בחוקה. הוועדה תעביר המלצותיה לעיון בית נבחרי ההסתדרות, שהוא הגוף היחיד המוסמך להחליט על שינויים בחוקה.

הקמת צוותים הסתדרותיים

11.

בעניין זה ביקשה המבקשת, בין היתר, להצהיר כי חוקת ההסתדרות מחייבת את כל מוסדות ההסתדרות להקים ולהפעיל את הצוותים ההסתדרותיים במקומות העבודה שפורטו בנספח ב' להסכם האוטונומיה משנת 1995, ולצוות על ההסתדרות לגרום להפעלתם המיידית של הצוותים.

12.

מותב השלושה ציין, כי ענין הצוותים ההסתדרותיים נקבע בהסדר האוטונומיה משנת 1989, ועל-פיו, הצוות הוא הגורם ההסתדרותי המוסמך היחיד כלפי המעסיק, למעט יושב-ראש האגף לאיגוד מקצועי ומזכיר מועצת פועלים. אליבא דרשות השיפוט, מלכתחילה ייחסו הצדדים משקל וחשיבות להקמת הצוותים ולפעולתם, אך למרות זאת הם לא הוקמו, וממילא לא הופעלו. נקבע עוד, כי בהיות הסדרי האוטונומיה חלק בלתי נפרד מחוקת ההסתדרות, יש ליישמם ולקיימם כלשונם. אי-הקמת הצוותים הופכת את הוראות הסדרי האוטונומיה לאות מתה, ולפיכך הורה מותב השלושה לפעול להקמת הצוותים ההסתדרותיים ולהפעלתם המלאה.

תקציבים והעברת כספים

13.

בענין זה תבעה המבקשת, בין היתר, את תשלום יתרת התקציב לשנת 1999, ותשלום חוב בגין עלות שכר לשנים 1998 ו-1999, תוך הסתמכות על חוקת ההסתדרות ועל הסדרי האוטונומיה משנים 1989 ו-1995. המבקשת טענה, כי הנוסחה לקביעת תקציבה השנתי היא מחצית של גביית דמי חבר ודמי טיפול ארגוני מקצועי המשולמים על-ידי המהנדסים. מכך יש לנכות הוצאות שונות, ביניהן הוצאות כוח אדם (להלן - הנוסחה ). לטענת המבקשת, ההסתדרות קבעה את התקציב בדרך שונה, על-פיה נקבע למבקשת תקציב נמוך מזה שהיה מתקבל על-פי הנוסחה. ההסתדרות טענה, כי התקציב אושר כדין על-ידי בית נבחרי ההסתדרות שהינו בעל הסמכות העליונה לאשר תקציב. עוד נטען, כי ההסתדרות נמצאת בקשיים כלכליים וכי נקטה בצעדי הבראה דרסטיים, ובכלל זה פיטורי מאות עובדים. בשל מצבה הקשה היא מתקצבת את מוסדותיה והאגפים המקצועיים שלה בצורה שוויונית ומאוזנת, ובהתאם לכך קבעה את תקציביה ואישרה אותם.

14.

מותב השלושה קבע, כי ההסתדרות היתה מוסמכת לקבוע ולאשר את התקציבים כפי שאישרה אותם, בשונה מקביעת התקציב על-פי הנוסחה, ולאחר עריכת חישוב, הוחלט שעל ההסתדרות לשלם להסתדרות המהנדסים יתרת חוב נכון לסוף שנת 1999 בסך של 73,000 ש"ח. בענין זה נכתבה דעת מיעוט על-ידי עו"ד בן-עוליאל, אשר סבר, כי לבית נבחרי ההסתדרות לא היתה סמכות לסטות מן הנוסחה שנקבעה בהסדר משנת 1995.

כוח אדם וקליטת עובדים

15.

בפרק זה של התביעה עתרה המבקשת למתן סעדים הצהרתיים וצווי עשה שיבטיחו לה את הסמכות הבלעדית לניהול כוח אדם. העילה לתביעה היתה אי-קליטתם של ארבעה עובדים (ברוך גוטמן, עמוס לדרור, אריה סופר ואילונה ביטון) לעבודה באגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות הכללית, במסגרת 24 התקנים המוקצים למבקשת לפי הוראות ההסדר משנת 1995. כן נדון קיצוץ בסך של חמישים אחוזים בשכרו של העובד מנחם צור בהגיעו לגיל הפנסיה.

16.

מותב השלושה החליט לא להתערב בעניינה של אילונה ביטון, משום שהוא נדון בבית הדין לעבודה בבאר שבע. בענין העובדים גוטמן, לדרור וסופר, ניתנה בתחילה החלטה זמנית על קבלתם לעבודה עד להחלטה בתיק העיקרי. בהחלטתו העיקרית הורה מותב השלושה על קבלתם של העובדים באופן קבוע, מהנימוק העיקרי שמנהל משרד יושב-ראש ההסתדרות הביע את הסכמתו לקלוט שלושה עובדים עבור המבקשת. בנוגע למנחם צור, נקבע כי התקבל לעבודה לאחר הגיעו לגיל הפנסיה, ולפיכך אין מניעה להעסיקו בהיקף של משרה מלאה. מותב השלושה דחה בענין זה את טענת ההסתדרות, לפיה, מנחם צור הינו עובד שיצא לגמלאות ממוסד הסתדרותי, אשר אם יישאר בתפקידו לאחר פרישתו לגמלאות יוכל להיות מועסק בהיקף של לא יותר מחמישים אחוזי משרה (כהוראת סעיף 4 לנספח א' [נספח הפנסיונרים] לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות). נקבע, כי מנחם צור אינו פנסיונר של המוסד, ועל כן היה על ההסתדרות לשלם את שכרו על-פי היקף משרתו בפועל, דהיינו - משרה מלאה. לבסוף נקבע, כי הכתובת לתביעת העובדים הנזכרים לתשלום ההשלמות המגיעות להם, היא המבקשת.

הערעור

17.

על פסק דין זה של מותב השלושה ערערה המבקשת בפני מותב הערעור. כן עררה ההסתדרות בערעור שכנגד.

המרצת הפתיחה

18.

לאחר הגשת הערעור וקודם לשמיעתו הגישה המבקשת המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 433/02) ובה ביקשה ביטול חלקי, תיקון או השלמה של פסק הדין שניתן במותב השלושה (להלן - המרצת הפתיחה ).

19.

בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט לבטל חלקים מפסק הדין שנתן מותב השלושה בתיק 78/99, לאשר חלקים בהחלטה זו שניתנו לטובת המבקשת, וכן התבקשה העברתו מתפקיד של עו"ד שטיינמץ, יו"ר מותב הערעור, ומינוי בורר חלופי, מינוי שני זוגות "בוררי צד" חדשים, ומתן הוראות למותב הערעור שלא לדון בנושאים חוקתיים.

20.

במהלך הדיון הושג הסדר מוסכם על הצדדים, וניתן לו תוקף של פסק דין: הבקשה לאישור חלקי של פסק הדין של מותב השלושה נדחתה; וניתנה הוראה למנות יו"ר למותב הערעור. בעקבות פסק דין זה התקיים הדיון במותב הערעור ונתקבל פסק דין בערעור.

פסק הדין של מותב הערעור (תיק 95/01)

21.

ערעורה של המבקשת בעניין עדכון החוקה התקבל בעיקרו. נקבע, כי חובת ההסתדרות לעדכן את חוקתה בסעיפים הרלוונטיים היא חובה מושרשת, וכי אין לשנות מקביעה זו. על אף שהוועדה עליה המליצה הערכאה הקודמת אינה תואמת את הקבוע בהסדרי האוטונומיה, סבר מותב הערעור כי יהא זה פתרון מעשי, אשר יביא להסדרה אחידה להסדרי האוטונומיה של שלוש ההסתדרויות האוטונומיות שהסדרי האוטונומיה שלהן דומים. ואולם, נקבע, משבחרה המבקשת שלא לקבל את הפתרון המעשי, ועומדת היא על פסיקה על-פי הקבוע בהסדרי האוטונומיה, בטלה ההמלצה האמורה, ומותב הערעור נדרש להכרעה. נקבע, כי בית נבחרי ההסתדרות הוא הגוף היחיד המוסמך לעדכן את חוקת ההסתדרות. עליו להטמיע את הוראות הסדרי האוטונומיה בנושאים העקרוניים בחוקת ההסתדרות, על-סמך המלצות ועדת מעקב הנזכרת בהסדר משנת 1989. מותב הערעור הורה לצדדים להקים ועדת מעקב, אשר תוכל לשנות, להשלים ולהוסיף הוראות לתוך הסדרי האוטונומיה, ובלבד שהחלטותיה יתקבלו פה אחד. כן היא תקבע פה אחד אילו סעיפים מתוך הסדרי האוטונומיה היא סבורה שיש להוסיף לגוף חוקת ההסתדרות, תכין את המלצותיה, ותגישן לאישור בית נבחרי ההסתדרות.

22.

בנושא

הקמת והפעלת הצוותים ההסתדרותיים נדחה ערעורה של המבקשת, שבמרכזו עמדה הטענה כי היה על מותב השלושה להטיל חובה ספציפית על מוסדות ההסתדרות לנקוט צעדי אכיפה בענין הקמת הצוותים. נקבע, כי החלטת מותב השלושה איננה "חסרת שיניים". מותב השלושה הורה על הקמת הצוותים ועל עדכון רשימת מקומות העבודה בהם יוקמו הצוותים. לפסק דין זה, נקבע, תוקף של פסק של רשות השיפוט ושל פסק בוררות, אשר הפרתו מהווה ביזיון והפרה משמעתית. מותב הערעור הוסיף כי אם יתעוררו בעיות בהפעלת צוות במקום עבודה מסויים, תוכל המבקשת לעתור בפני יו"ר האגף לאיגוד מקצועי או בפני כל פורום מוסמך אחר.

23.

בנושא

התקציב העלתה המבקשת בערעורה טענות חוקתיות בעיקרן. בין היתר טענה, כי מותב השלושה חרג מסמכותו בנושאים חוקתיים שאינם בני-בוררות, וטעה בקובעו נורמות מינהליות במדרג הנורמטיבי הסותרות נורמה חוקתית עליונה ומשוריינת. כך למשל טענה המבקשת, כי קביעותיו התקציביות של מותב השלושה עומדות בניגוד ללשונם המפורשת של הסדרי האוטונומיה, חרף מעמדם הנורמטיבי העליון. פסק הדין של מותב השלושה, נטען, ביטל למעשה את האוטונומיה התקציבית בכך שערער את תוקפה החוקתי, וקבע מסלול "עוקף חוקה" בענין זה.

24.

גם בענין זה נדחה הערעור. נקבע, כי לא ייתכן שהמצב הכלכלי החמור של ההסתדרות לא ישפיע על המבקשת, באופן שהמיעוט יופלה לטובה לעומת הרוב. כפי שהרוב, כמו האיגודים המקצועיים, האגפים ויתר המוסדות שאין להם הסדרי אוטונומיה נאלצים לקצץ ולהצטמצם בתקציבים, כך מחוייבת גם המבקשת לתת כתף כדי לחלץ את ההסתדרות הכללית מהמצב הקשה, ולא להחלישה. עוד נקבע, כי פסק הדין של מותב השלושה מעוגן היטב בחומר הראיות, ותואם את חוקת ההסתדרות ואת הדין. מותב הערעור הוסיף וקבע, כי אמנם, מותב השלושה אינו מוסמך לשנות את חוקת ההסתדרות ואת הסדרי האוטונומיה, אולם מוסמך הוא לפרש אותם, וכך עשה; הוא הבחין בין התקציבים הנדונים בהסדר האוטונומיה משנת 1995, שהם תקציבים בשנים כתיקונן, לבין התקציבים דנא, שאושרו על-ידי בית נבחרי ההסתדרות, שהם תקציבים של קיצוצים במסגרת תהליכי הבראה. עוד נקבע, כי תביעת המבקשת היא במהותה תביעה כספית, המעוררת באופן אינצידנטלי שאלה חוקתית פנים-הסתדרותית, ולא שאלה חוקתית של דין המדינה. על כן, מוסמכת רשות השיפוט להחליט הן בתביעה הכספית והן בשאלה הפנים-הסתדרותית המתעוררת באורח אגבי בלבד. יצויין כי חבר רשות השיפוט בערכאת הערעור, עו"ד גיא ממן, הצטרף לדעת הרוב בענין התקציב, אך מנימוקים משלו, אותם פירט בחוות דעתו. כמו כן, בענין התקציב נכתבו שתי חוות דעת מיעוט. האחת, על-ידי עו"ד בן-עוליאל, אשר החזיק בדעה שהביע בפסק דינו של מותב השלושה; השניה, על-ידי עו"ד בני כהן, אשר סבר כי החלטת מותב השלושה בענין זה מתערבת באופן אסור בחוקת ההסתדרות ובהסדרי האוטונומיה.

25.

בראש הערעור הנוגע לענין כוח האדם טענה המבקשת, בין היתר, כי שגה מותב השלושה משלא נדרש לשאלות עקרוניות שונות שהעלתה המבקשת. מותב הערעור דחה את הטענה, בקובעו, כי הנושא הקונקרטי שעמד בפני מותב השלושה היה חמישה עובדים ספציפיים, שעניינם הוכרע. השאלות העקרוניות נותרו, אפוא, ללא עיגון קונקרטי, והכרעה בהן תחייב הכרעה ישירה בשאלות קונסטיטוציוניות, אשר בורר אינו מוסמך להכריע בהן. עם זאת, התקבל ערעור המבקשת בענין הגוף שיישא בתשלום ההפרשים לעובדים, ונקבע, כי ההסתדרות היא שתישא בו.

26.

מנגד, ערערה ההסתדרות על ההחלטה בדבר קליטת שלושת העובדים ובענין שכרו של מנחם צור. הערעור נדחה בענין העובדים, לאור קבלת אישורו של יושב-ראש ההסתדרות לקליטתם. הערעור בענין מנחם צור נדחה אף הוא, משנקבע כי מותב השלושה החליט על יסוד ראיות מה היה מועד קבלתו לעבודה, ואין מקום להתערב בקביעות אלה.

27.

לאחר שניתן פסק דינו של מותב הערעור, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה להתערב בו, לבטלו באופן חלקי ו/או לתקנו ו/או להשלימו, כניסוחו של הסעד המבוקש.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

28.

בית המשפט המחוזי התמקד בהחלטתו בשתי טענות מרכזיות שהעלתה המבקשת: האחת - כי נפל פגם במינויו של יו"ר מותב השלושה ומותב הערעור - עו"ד שטיינמץ, מאחר שהוא קיבל שכר או שכר טרחה מההסתדרות; והשניה - כי מותב הערעור דן בעניינים בעלי אופי חוקתי שאינם מתאימים להתברר בבוררות אלא בערכאת שיפוט רגילה.

29.

בענין

יו"ר המותב פסק בית המשפט המחוזי כי הנתונים שמסרה ההסתדרות אינם עולים בקנה אחד עם הוראת הסדר האוטונומיה, המתנה את מינוי יושב הראש באי-קבלת שכר או שכר טרחה מההסתדרות או מגופיה. נקבע, כי הוכח כי ההסתדרות הכללית שילמה בשנים האחרונות כספים בסכום משמעותי ליו"ר המותב, ועל כן, לכאורה היה מקום לקבל את טענת המבקשת בדבר פסלותו בשתי הערכאות. אלא, שהחלטה כזו, כך נקבע, תביא בהכרח לביטול פסקי הדין שנתן המותב בראשותו, והמבקשת עצמה אינה חפצה בכך, שהרי ביקשה, במקביל, לאשר חלקים מפסק הדין שנתן המותב. בנוסף, המבקשת ניהלה בהסכמה את הדיון במותב הערעור בראשות עו"ד שטיינמץ, על אף שהחלטת בית המשפט בהמרצת הפתיחה הורתה על החלפתו. בנסיבות אלה, נקבע, לא תישמע המבקשת בטיעונה הנוגע לפגם במינויו של יו"ר המותבים.

30.

טענות המבקשת ביחס לנושאים החוקתיים שאינם מתאימים להידון בבוררות נדחו אף הן. נפסק, כי אלה הועלו על-ידי המבקשת ביוזמתה, בתביעה שהגישה לרשות השיפוט, ועל כן היא לא תישמע בטענה כי נושאים אלה אינם ניתנים לדיון בבוררות. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה כי סוגיות אלה לא הועלו בתביעה אלא נטענו לראשונה בתשובת ההסתדרות לתביעה. לא ייתכן, כך נקבע, לחסום את טיעוני ההגנה בפני תביעה לתיקונים בחוקת ההסתדרות בטענה כי הם בעלי אופי חוקתי, ועל כן אינם בסמכות רשות השיפוט. עוד נקבע, כי טענה כזו נשמעת, ככלל, מפי משיבים בבקשה לעיכוב הליכים על-פי סעיף 5 לחוק הבוררות, אולם פסיקת בית המשפט בנושאים הללו, באכסניה של בקשה לתיקון או להשלמת פסק בורר, כפי המקרה בענייננו, אין לה בסיס בסדרי הדין ואינה ישימה. עוד נקבע, כי תפקידו של בית המשפט מתמצה בביקורת שיפוטית על עבודתם של גופים מעין-שיפוטיים ובוררים, תוך שמירה על האוטונומיה שלהם. המדיניות השיפוטית מנחה לכבד את הפונקציות שעליהן אמונים גופים אלה, ולהימנע ככל שניתן משינוי הכרעותיהם. נקבע עוד, כי ראוי להקפיד שלא לעבור את הגבול הדק בין תיקון והשלמת פסק בורר לבין התערבות ממשית, הפוגעת בעצמאות הבוררות. במקרה זה, נקבע, אין אנו עוסקים בתיקון, אלא בהשלמה של פסק דינה של רשות השיפוט. מטרת המבקשת היא ליזום דיון מחודש בנושאים שהועמדו על-ידה להכרעת רשות השיפוט של ההסתדרות, ונדחו על-ידה במפורש או מכללא. היא אינה עותרת לביטול פסק הדין של הרשות על-פי אחת העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות. משכך, הבקשה נדחתה, על כל חלקיה.

31.

על החלטה זו נסובה הבקשה לרשות ערעור שלפני.

בקשת רשות הערעור

טענות המבקשת

32.

טוענת המבקשת, כי יש ליתן רשות ערעור לבית משפט זה מן הטעם שבהליך הבוררות ובבית המשפט קמא נדונו סוגיות חוקתיות הנוגעות לאלפי המהנדסים המיוצגים על-ידה. מ דובר , לטענתה, בסוגיות עקרוניות, המגיעות לראשונה לפתחו של בית המשפט העליון, ועניינן שלטון החוק והחוקה בהסתדרות. כן מתעוררת כאן שאלה משפטית חדשה, והיא - האם ניתן בדרך של השתק להקנות לבורר מוסדי סמכות לדון בנושאים חוקתיים שאינם ראויים להידון בבוררות.

33.

לגישת המבקשת בסוגיה האחרונה, הכלל הוא כי אין עקרון המניעות חל ביחס לטענת חוסר סמכות של בורר. טענה כזו היא טענת יסוד מהותית, הגוברת על טענות השתק דיוניות. המבקשת מוסיפה, כי היא מחתה לאורך כל הליכי הבוררות כנגד סמכות הבוררים לדון בעניינים חוקתיים, ואף פנתה לבית המשפט המחוזי בענין זה במהלך הליכי הבוררות. בית המשפט נתן פסק דין בהסכמה, לפיו הליכי הבוררות בערעור יתנהלו, ובסופם תוכל המבקשת לחזור לבית המשפט המחוזי, תוך שמירה על כל טענותיה. אלא, שמשפנתה לבית המשפט קמא בסוף הליכי הבוררות, הוא קבע כי היא מושתקת מלהעלות טענותיה. בקשתה בבית המשפט קמא לביטול חלקי, תיקון חלקי והשלמה של פסק הבוררות, כתחליף לביטול של הפסק, נבעה, לדברי המבקשת, משיקולי יעילות בלבד, בהתחשב בכך שמאז הגשת תביעתה לרשות השיפוט בשנת 1999, חלפו כמעט 5 שנים. מטעם זה, ביקשה שבית המשפט ידון רק בנושאים החוקתיים, שהם ממילא בסמכותו הייחודית, וכל זאת על רקע אבדן האמון ביו"ר המותב. לטענת המבקשת, הכשרת פסק הבוררות בידי בית המשפט קמא הותירה בפני שוקת שבורה.

34.

עוד נטען, כי רשות השיפוט כלל לא דנה בענין מהותי שהובא להכרעתה, והוא - זכותה האוטונומית של המבקשת לתקני כוח אדם. לטענת המבקשת, הדבר מקים עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, הקובע כי כאשר הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו קמה עילה לביטול הפסק, והוא המצב במקרה זה.

35.

המבקשת חוזרת על טענותיה בענין הפגם במינויו של עו"ד שטיינמץ לכהן כיו"ר מותב הבוררות, המהווה, לטענתה, עילה לביטול פסק בורר לפי סעיף 24(2) לחוק הבוררות. המבקשת מוסיפה, כי על-פי הנתונים שהמשיבים עצמם הציגו לבית המשפט קמא, עו"ד שטיינמץ קיבל תשלומים בסך מאות אלפי ש"ח, כיו"ר קבוע של מותבי בוררים של רשות השיפוט בהסתדרות. בהקשר זה, היא חוזרת על טענתה כי לא ביקשה את ביטול פסק הבוררות כולו אלא את חלקו בלבד, כדי "להציל" את חמש שנות ההתדיינות שקיימה בפני רשות השיפוט, ולא עקב השלמה עם מינויו של עו"ד שטיינמץ. לפיכך אין להחיל עליה כללי מניעות עקב כך.

טענות המשיבים

36.

המשיבים 1-5 טוענים כי לרשות השיפוט סמכות בלעדית לפסוק בכל ענין העולה מהסדרי האוטונומיה. במקרה זה, פעלה רשות השיפוט בהתאם לאמור בחוקת ההסתדרות, ובהתאם לסמכותה לפרש את החוקה. המבקשת עצמה, בכתב תביעתה, העמידה את כל הנושאים השנויים במחלוקת להכרעתה של רשות השיפוט, בלא שכפרה בסמכות רשות השיפוט לשפוט ולהכריע בהם. אלא, שבסופו של יום, רשות השיפוט לא פסקה על-פי רצון המבקשת בנושא הסעד הכספי, ואז חזרה בה האחרונה, בטענה כי הנושאים, שהיא עצמה העלתה לדיון, אינם בני-דיון בבוררות.

37.

עוד טוענים המשיבים, כי הנושא שנדון בפסק הבוררות כלל איננו קשור לשאלות חוקתיות. הסדרי האוטונומיה הם הסדרים פנימיים של גוף וולונטרי, ומשכך, אין הם נופלים בגדר אותם נושאים חוקתיים היורדים לשורש קיומו של תאגיד, ואשר אינם ניתנים להכרעה בבוררות. במקרה זה, נושאה העיקרי של הבוררות בין הצדדים הוא ממוני, והתייחס הן לנושאי התקציב, אותם העלתה המבקשת, והן לעניין מכסת כוח האדם. כל שעשתה רשות השיפוט בפסק דינה, הוא לפרש את חוקת ההסתדרות על-פי הסמכות הנתונה לה. על-סמך פרשנותה היא קבעה, כי בראייה כוללת של כל הסדרי האוטונומיה, תיקצובה של המבקשת כפוף למצבה של ההסתדרות מעת לעת. אף אם בהחלטת רשות השיפוט ניתן למצוא דיון בשאלה חוקתית כלשהי, הרי מדובר בענין אינצידנטלי בלבד, וככזה, אין מניעה כי יימסר להכרעתו של בורר.

38.

בעניינו של יו"ר המותב טוענים המשיבים, כי המבקשת מנועה מלבקש את ביטול הפסק בשל השיהוי בו נגועה בקשתה לפסול את עו"ד שטיינמץ. כלל הוא, כי המבקש להעלות טענת פסלות נגד שופט, או כנגד בורר, צריך לעשות כן מיד לאחר שעילת הפסלות נודעת לו. אלא, שהמבקשת כאן העלתה טענתה בנוגע ליו"ר המותב רק לאחר מתן פסק הדין של מותב השלושה, וכאשר פסק הדין לא התיישב עם מלוא ציפיותיה. עוד נטען, כי הטענה כלפי יו"ר המותב איננה נכונה גם לגופה, מפני שהתמורה המשתלמת לראשי המותבים הינה בגדר החזר הוצאות עבור שעות העיסוק בפועל, ואינה בגדר שכר עבודה או שכר טרחה. החזר הוצאות משולם גם לשני חברי המותב האחרים. מוסיפים המשיבים, כי הסכום הכולל שקיבל עו"ד שטיינמץ מההסתדרות שולם לו בגין הצטברותם של עשרות דיונים בהם השתתף במשך כשבע שנים.

39.

עוד נטען, כי בניגוד לנאמר על-ידי המבקשת, המשיבים מעולם לא הסכימו במסגרת המרצת הפתיחה בפני בית המשפט המחוזי על החלפתו של עו"ד שטיינמץ ביו"ר מותב אחר. מטעם זה, גם בית המשפט לא הורה במפורש בהחלטתו על החלפתו, אלא הותיר בניסוחו הכללי את הדבר לשיקולו של יו"ר רשות השיפוט, שהחליט להותיר את עו"ד שטיינמץ בתפקידו כיו"ר המותב.

הכרעה

40.

בקשה זו אינה עומדת במבחני הסף החלים על בקשת רשות ערעור בעניינים של בוררות. לא עולה בה שאלה עקרונית כללית המחייבת הכרעה, אלא עניינה ביישום עקרונות משפטיים הנטועים בדין ובהלכה הפסוקה.

41.

שתי שאלות מרכזיות עולות לדיון בבקשה זו:

האחת - האם חרגו מותבי רשות השיפוט מסמכותם בשני שלבי הדיון בשל הדיון שערכו בדונם ובהכרעתם בשאלות שונות הקשורות לחוקת ההסתדרות, בהיותן שאלות בעלות אופי חוקתי, אשר אינן ניתנות לדיון והכרעה בבוררות על-פי הדין הקיים;

השניה - האם יש לבטל באופן חלקי את פסק רשות השיפוט בשל זיקתו הכספית של יו"ר המותב בשני שלבי הדיון בבוררות לגופי ההסתדרות.

נבחן שאלות אלה, אחת לאחת.

נושאים חוקתיים המוצאים מתחום סמכותו של בורר

42.

סעיף 3 לחוק הבוררות קובע:

" סייג להסכם

אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים".

בהקשר להוראה זו, כלל הוא, כפי שהתפתח בפסיקה, כי עניינים בעלי אופי חוקתי אינם ניתנים לדיון ולהכרעה בבוררות, אלא אם הדבר נקבע במפורש אחרת בחוק (סמדר אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל , כרך א', עמ' 186 (מהדורה רביעית, 2005) (להלן - אוטולנגי ) ). מקום שמ דובר בענין חוקתי כאמור, גם הסכמת הצדדים להתדיין בבוררות לא תועיל להכשיר את הבוררות. מנגד, הכרעה אינצידנטלית בשאלה קונסטיטוציונית העולה בבוררות אינה נשללת ולא תקים עילה לפסילת הבוררות.

43.

שאלת סיווגו של ענין כחוקתי לצורך הליכי בוררות היא קשה, ומלווה את הפסיקה כבר ימים רבים. שאלה זו עשויה להתעורר בהיבט הרחב, הנוגע למשפט המדינה, ועשויה לעלות בהיבט צר יותר, בקשר לגופים וולונטריים למיניהם.

44.

ברקע סיווגו של ענין כ"חוקתי" לצורך ענין של בוררות טמון מתח פנימי בין ערך כיבודם של הסכמי בוררות מצד אחד, לבין הצורך לייחד את ההכרעה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית כללית לערכאות השיפוט הרגילות, וזאת בשל מורכבותם, חשיבותם, והשפעתם על ציבור גדול של בני אדם, מעבר לבעלי הדין הנוגעים בדבר.

45.

הבוררות מהווה הליך הכרעה מוסכם במחלוקת, היוצר מנגנון נוח, יעיל, מהיר וחסכוני להכרעה בסכסוך; היא מאפשרת להשתחרר מאזיקי כללי סדר הדין והראיות, ומאפשרת בחירת גורם מכריע מוסכם. היא מתאפיינת ב"סממן של פתרון מוסכם ללא עימות" (הנשיא שמגר בע"א 241/81 שמן

תעשיות בע"מ נ' חב' תבלין בע"מ , פד"י לט(1) 561, 575 (1985)). הבוררות מקילה באופן ניכר על עומס הדיונים בבתי המשפט.

ככלל, קיימת מגמה ליתן תוקף ונפקות להסכם הבוררות על-פני ביטולו (בר"ע 124/68 שחב נ' שחב , פד"י כג(1) 16, 18, 20 (1969); ע"א 614/79 המשרד הלאומי לתיירות נ' תור-עולם בע"מ , פד"י לד(4) 617 (1980); בג"צ 183/82 נוה אטיב - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' רשם האגודות השיתופיות , פד"י לז(1) 164, 167 (1983)) (להלן - ענין נוה אטיב )).

46.

מנגד, עניינים בעלי אופי "חוקתי" אינם מתאימים על-פי טיבם להכרעה בבוררות, ומקומם להידון בערכאה שיפוטית. הטעם שביסוד עקרון זה הוא להבטיח כי עניינים בעלי חשיבות עקרונית כללית, המשפיעים באופן ישיר על ציבור רחב לא יוכרעו במסגרת התדיינות פרטית המנותקת, לא אחת, מכללי המשפט המהותי וסדרי הדין, ונעדרת שקיפות ומערכת בקרה שיפוטית המצויים בערכאות שיפוט רגילות. חשיבותם הכללית של הנושאים החוקתיים, והשפעתם על ציבור גדול מצריכים דיון והכרעה במערכת השיפוט הרגילה, הכפופה לדין המהותי ולסדרי הדיון המחייבים, חשופה לעקרון הפומביות, ונתונה לביקורת שיפוטית וציבורית מלאה. סיווגו של ענין כ"ענין חוקתי" לצורך הליך של בוררות הוא מורכב, משהוא מעגן אל תוכו את המתח הטבעי הקיים בין אינטרס המשפט לקיים את הסכם הבוררות על כל צדדיו, כמשקף את רצון הצדדים, ומנגד - חותר להוציא ממסגרת הבוררות עניינים בעלי אופי עקרוני הנוגעים לאינטרסים ציבוריים רחבים. בתי המשפט התקשו לקבוע קריטריונים ברורים להכרעה בשאלה זו, והיא נפתרה לאורך השנים, במידה רבה, בדרך קזואיסטית, ממקרה למקרה (ה"פ (י-ם) 284/98 בית מאיר נ' רחמני , תק-מח 99(3) 2139). אכן

"ההבחנה בין 'ענין פנימי' לבין 'ענין חוקתי' אינה קלה כלל ועיקר... המקרים הקיצוניים אינם מעוררים קושי, אך ככל שהמתקרבים ל'מרכז', מתגלה חוסר הבהירות אשר בסוגיה זו" (השופט ברק בע"א 234/81 ירמה נ' "מזרע", קיבוץ השומר הצעיר להתיישבות שיתופית בע"מ , פד"י לו(4) 113, 116 (1982) (להלן - פרשת ירמה )).

47.

בין המגמות הנוגדות הפועלות בתחום סיווגו של ענין כ"ענין חוקתי" לצורך בוררות מתבקש איזון. בגדרו של איזון זה, יש לתת פרשנות צרה למושג "ענין חוקתי", כדי לקיים במידת האפשר את תוקף הסכם הבוררות בין הצדדים, ובכך לקדם את המטרה החברתית החשובה של כיבוד הסכמת הצדדים ליישב את המחלוקות ביניהם במסגרת הכרעה חלופית. החריג למגמה זו של קיום הסכם הבוררות הקשור בסיווגו של "ענין חוקתי", מן הדין כי יפורש בצמצום, וייוחד אך לאותם עניינים שאינטרס ציבורי ברור מצדיק כי יוצאו מגידרה של הבוררות.

48.

הפסיקה נמנעה לאורך השנים מהגדרה ממצה של המושג "ענין חוקתי" לצורך בוררות. עם זאת, ניתן לדלות מתוכה קווים מנחים כלליים המכוונים בענייננו: כך, למשל, הוגדרו כ"עניינים חוקתיים" נושאים הנוגעים ישירות לפגיעה בזכויות יסוד חוקתיות, או עניינים חוקתיים כלליים אחרים הנובעים ממשפט המדינה; כן נכללים בכך עניינים עקרוניים המצויים בליבת המשטר הכללי כגון נושאים הקשורים לבחירות, ושיטות בחירות. "ענין חוקתי" הוחל גם על גופים משפטיים שונים בכל אותם נושאים הקשורים לליבה של מעמדם המשפטי. כך, למשל, סווגה טענה מרכזית לפיה תקנון אגודה נוגד את חוקי המדינה כענין חוקתי שיש להכריע בו בערכאת שיפוט רגילה (רע"א 8670/99 עמותת שערי ציון

נ' בניטה (לא פורסמה, 8.12.99)). הוא הדין ביחס לטענות בדבר ניגוד לערכי זכויות אדם בתקנון אגודה (ע"א 89/85 בית חרות - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' גלזמן , פד"י מא(3) 526, 531 (1987) (להלן - ענין בית חרות ) ; וכן בעניינים הנוגעים לגוף משפטי, היורדים לשורש קיומו ובסיס משטרו - כגון הרכב האורגנים שלו, חוקיות פעולתו, חוקיות תקנונו, וחוקיות החלטות הגופים המנהלים, אשר סווגו לא אחת "כעניינים חוקתיים" ( אוטולנגי , שם, בעמ' 192); ענין נוה אטיב , שם, בעמ' 166; המ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה, אגודה הדדית בע"מ נ' גלר , פד"י יט(1) 319 (1965); ע"א 55/59 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' פיין , פד"י יג 856, 859 (1959); ע"א 314/69 " אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' גולדמן , פד"י כג(2) 733, 735 (1969)).

49.

לעיתים קרובות, הסכסוך הפרטני בין בעלי הדין ו"הענין החוקתי" שלובים זה בזה באופן המקשה על בידודם זה מזה. במקרה כזה נמתחת אבחנה בין העיקרי לאינצידנטלי - והענין העיקרי, הוא המכריע לצורך הסיווג הענייני הנדרש לצורך הליכי בוררות (פרשת ירמה , שם, בעמ' 116). קיים קושי ביישום האבחנה בין סכסוך פרטני לבין ענין חוקתי גם בהקשר לשאלה מה מהם הוא עיקרי, ומה מהם אינצידנטלי (ענין בית חרות , שם ; רע"א 1139/99

כפר מחולה - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית של משקי עובדים לתובלה בע"מ , פד"י נד(4) 262 (2000) (להלן - פרשת כפר מחולה )). בעיקרם של דברים, השאלה תוכרע בהתאם לחוש המומחיות השיפוטי, אשר יכריע האם מ דובר בענין שמעצם טיבו ואופיו ראוי להידון בערכאה שיפוטית רגילה, או שניתן להכריע בו במסגרת בוררות, ולקיים בכך את רצון הצדדים.

50.

יש להעיר, כי השאלה מתי מ דובר

בענין "חוקתי" אשר מעצם טיבו אינו יכול להוות נושא להסכם בוררות על-פי סעיף 3 לחוק הבוררות, אינה זהה לשאלה באלו נסיבות עשוי בית המשפט להימנע מעיכוב הליכים בתביעה שהוגשה בפניו על-פי סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, והוא - "כאשר ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". עשוי להיות, כי במקרי גבול, ניתן יהיה לומר כי נושא הסכם הבוררות אינו מהווה "ענין חוקתי" וניתן לקיים בוררות לגביו, ועדיין יוכל צד להסכם הבוררות להגיש תביעה משפטית בנושא הסכסוך, ובית המשפט יימנע מעיכוב הליכים נוכח השלכתו הציבורית הנרחבת של הנושא (השווה פרשת כפר מחולה , שם, בעמ' 287). על האבחנה בין עניינים פנימיים לעניינים קונסטיטוציוניים ראו עוד סמדר אוטולנגי, " איסור על בוררות בעניינים קונסטיטוציוניים באגודות שיתופיות - גולם המאיים לקום על יוצרו " , ספר לובנברג, 208, 210-212 (תשמ"ח).

מן הכלל אל הפרט

51.

מניתוח כלל הנסיבות בענייננו ניתן להסיק, כי מ דובר

בנושא שעיקרו נעוץ במחלוקת פנימית בין בעלי הדין בדבר אופן יישומם של הסדרי האוטונומיה של המבקשת במסגרת חוקת ההסתדרות, ועל תקציבים המגיעים לה על-פי הסדרים אלה. אין מ דובר בעניינים בעלי אופי חוקתי היורדים לשורש חוקיותם של ההסדרים, או כרוכים בפגיעה בזכויות אדם, ואין מ דובר בשאלות בעלות השלכה רחבה העשויות להשפיע על ציבור רחב שאינו מיוצג בהליך זה. הסדר הבוררות המיוחד הקיים על-פי הסדר האוטונומיה משנת 1989, הוא עצמו הניח כי שאלות הנוגעות ליחס בין סמכויות הסתדרות המהנדסים לבין סמכויות ההסתדרות הכללית תהווינה נושא להכרעה בפני רשות השיפוט המוסמכת, וכך הניחה גם המבקשת עצמה כאשר הגישה לראשונה את תביעתה לרשות השיפוט, ולא לערכאת השיפוט הרגילה. טענות המשיבים בהגנה שהציגו בפני תביעת המבקשת אין בהן כדי להפוך ענין שמתחילתו היה מתאים לדיון בבוררות, לענין "חוקתי" שאינו יכול לשמש נושא להסכם בוררות בין צדדים במובנו של סעיף 3 לחוק הבוררות.

אפרט את הדברים:

52.

כתב התביעה וכתב הערעור שהגישה המבקשת לרשות השיפוט לא צורפו לעיוני. עם זאת, מפסק דינו של מותב השלושה אנו למדים כי ביסוד תביעתה של המבקשת עמדו ארבעה נושאים עיקריים. ראשית , התבקשה רשות השיפוט על-ידי המבקשת להצהיר כי ההסתדרות חייבת לעדכן את הוראות חוקתה בהתאם להסדר האוטונומיה משנת 1995, ולחייב את ההסתדרות לפעול לביצוע העדכון. במאמר מוסגר יצויין כי בענין זה, לא קבע מותב השלושה בפסק דינו הוראה אופרטיבית, אלא המליץ כי תוקם ועדה מיוחדת אשר תפעל לביצוע העדכון הנדרש. בערעור, בו התנגדה המבקשת להמלצה זו, ביטל מותב הערעור את המלצת מותב השלושה, ותחת זאת הורה לצדדים להקים ועדת מעקב לבחינת הענין.

53.

הענין השני שעמד ביסוד התביעה היה בקשת המבקשת להצהיר כי חוקת ההסתדרות מחייבת את כל מוסדותיה להקים ולהפעיל צוותים הסתדרותיים במקומות העבודה, ולצוות על נושאי תפקידים שונים בהסתדרות לגרום להפעלתם המיידית של צוותים אלה. במאמר מוסגר יצויין, כי בענין זה קיבל מותב השלושה את התביעה והורה להסתדרות לפעול להקמת הצוותים ולהפעלתם. המבקשת לא הסתפקה בכך, וערערה גם בנקודה זו, בטענה, כי שגה המותב בכך שהטיל אך חובה כללית על מוסדות ההסתדרות לוודא את הפעלת הצוותים, בלא שנלוותה לכך חובה ספציפית לנקוט צעדי אכיפה כנגד מפירי ההחלטה. הערעור בנקודה זו נדחה, משמצא מותב הערעור כי פסק הדין איננו לוקה בחסר בענין זה.

54.

העניין השלישי שעלה בתביעת המבקשת היה כספי במהותו, והוא כלל תביעה לתשלום יתרת התקציב לשנת 1999, ולתשלום חוב בגין עלויות שכר לשנים 1998 ו-1999, תוך הסתמכות על חוקת ההסתדרות ועל הסדרי האוטונומיה משנים 1989 ו-1995. טענת ההסתדרות היתה, בין היתר, כי היא נמצאת בקשיים כלכליים, שבעטיים היא מתקצבת את מוסדותיה ואגפיה, ובכללם - המבקשת, בצורה שוויונית ומאוזנת. בעניין זה פירש מותב השלושה את הסדרי האוטונומיה, וקבע על יסודם כי התקציב שהוקצב למבקשת לאותה שנה אושר כדין. בסוגיות נלוות נוספות, של התחשבנות בין המבקשת לבין ההסתדרות, שמע מותב השלושה עדויות, ועל יסודן קבע כי על ההסתדרות לשלם למבקשת יתרות חוב בסך של 73,000 ש"ח. המבקשת ערערה גם בנושא זה וטענה, בין היתר, כי מותב השלושה חרג מסמכותו בכך שפסק בעניינים חוקתיים, ויצר סתירה בין נורמות מינהליות לבין נורמה חוקתית עליונה ומשוריינת. מותב הערעור דחה את הערעור בסוגייה זו, בקובעו כי פסק דינו של מותב השלושה מנומק ומעוגן היטב בחומר הראיות, ואף תואם את חוקת ההסתדרות ואת הדין. כן קבע, כי תביעת המבקשת היא במהותה כספית, המעוררת באופן אינצידנטלי בלבד שאלה חוקתית פנים-הסתדרותית, ועל כן מוסמכת רשות השיפוט להכריע הן בתביעה הכספית, והן בשאלה החוקתית האגבית.

55.

לבסוף, בענין הרביעי כללה תביעתה של המבקשת סוגייה של קליטת עובדים על-ידה במסגרת התקנים המוקצים לה, כאשר בלב הענין עמד עניינם של חמישה עובדים ספציפיים, ששמותיהם ננקבו. לגבי עובדת אחת, החליטה רשות השיפוט במותב השלושה שלא לפסוק דבר, מאחר שעניינה של אותה עובדת נדון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. לגבי קליטתם של שלושה עובדים נוספים, קיבל מותב השלושה את עמדת המבקשת, וקבע כי יש לקבלם לעבודה. בעניינו של העובד החמישי, אישר המותב את עמדת המבקשת לגבי שכרו והיקף משרתו, גם זאת על-סמך ראיות ופרשנות מסמכי החוקה. בעניין זה ערערה המבקשת, בטענה, כי המותב שגה בהימנעו מלדון בעילה העקרונית שהעלתה, והיא - עצם סמכותה להחליט על קבלתם, תנאי עבודתם ופיטוריהם של עובדים, במסגרת התקנים המובטחים לה. בנימוקי הערעור שזרה טיעונים חוקתיים שונים לגבי מעמדן הנורמטיבי של הוראות שונות, וטענה כי מותב השלושה לא היה מוסמך לפסוק בסוגייה שעניינה סכסוך סמכויות קונסטיטוציוני בין ארגונים הסתדרותיים שונים. יצויין, כי בעניין תקני כוח האדם הגישה גם ההסתדרות ערעור שכנגד. גם בנקודה זו נדחה ערעור המבקשת. מותב הערעור קבע כי בדיון שהתקיים בפני מותב השלושה מוצה עניינם של חמשת העובדים, ומשכך, נותרו השאלות העקרוניות שהעלתה המבקשת בגדר שאלות תיאורטיות, בלא צורך קונקרטי שנלווה להן, והן לא נדונו ולא הוכרעו (עמ' 29 לפסק הדין). על כן, הערעור נדחה.

56.

בערעור שהגישה המבקשת למותב הערעור הועלו ונדונו סוגיות מישניות נוספות, שבחלק מהן נדחתה עמדת המבקשת ובחלק מהן היא נתקבלה, ואיננו נדרשים לפרטן.

57.

האם הנושאים שבמחלוקת "מכוסים" על-ידי הסכם הבוררות בחוקת ההסתדרות ובהסדר האוטונומיה הספציפי? התשובה המתבקשת לכך היא בחיוב.

58.

פרק י"ג לחוקת ההסתדרות עוסק כולו ברשות השיפוט. סעיף 1(א) לפרק זה קובע כי " לרשות השיפוט בהסתדרות הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לחברי ההסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעליה, מוסדותיה, נציגיה, שליחיה ועובדיה".

ס"ק (ב) מוסיף כי "פרק זה בחוקה ייחשב להסכם בוררות המתייחס לחברי ההסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעליה, מוסדותיה, נציגיה שלוחיה ועובדיה".

59.

סמכותה של רשות השיפוט מוגדרת בסעיף 7 לפרק י"ג כדלקמן:

"(א)

פרשנות מסמכי היסוד של ההסתדרות ו/או מוסדותיה ו/או גופים הסתדרותיים, לרבות חוקת ההסתדרות, חוקת העבודה, תקנוני מוסדותיה, ו/או גופים הסתדרותיים.

(ב)

עניינים שבסמכותה על פי חוקת ההסתדרות ו/או חוקת הבחירות ו/או כל תקנון או מסמך מחייב אחר".

לגבי רשות השיפוט של המבקשת נקבעה הוראה ספציפית בסעיף 22.1 להסדר האוטונומיה משנת 1989, ולפיה : "רשות השיפוט מוסמכת לדון ולפסוק בתביעות וטענות של פגיעה בסמכויות של הסתדרות המהנדסים לרבות ועד המהנדסים, ובתביעות וטענות על הפרת הסדר זה". סעיף 22.4 מוסיף כי "פרק זה מוסיף על ההוראות בדבר פתרון חילוקי דעות וערעורים הקבועות בחוקה ובהסדר זה, ואינו גורע מהן" (ההדגשה הוספה).

60.

מדובר, אפוא, בהסדרי בוררות רחבים ביותר, החובקים אל תוכם את מכלול הנושאים הנוגעים לגופי ההסתדרות, ארגוניה, מוסדותיה, עובדיה ונציגיה, ומשתרעים גם על עניינים הקשורים בסמכותה ומעמדה של הסתדרות המהנדסים, וכרוכים בהסדרי האוטונומיה, המיוחדים למעמדה של המבקשת.

61.

נושאי התביעה שהגישה המבקשת כנגד ההסתדרות מכוסים, אפוא, על-ידי הסכם הבוררות. ההנחה היא כי הצדדים להסדר הסכימו לברר שאלות הנוגעות להסדרי האוטונומיה ולמעמדה של המבקשת, במסגרת מנגנון הבוררות הקיים בחוקת ההסתדרות ובהסדר האוטונומיה משנת 1989, במשולב.

62.

שאלה נוספת היא, האם הנושאים בהם עסקה תביעת המבקשת הם מסוג העניינים החוקתיים שאינם יכולים "לשמש נושא להסכם בין הצדדים" במובנו של סעיף 3 לחוק הבוררות? התשובה המתבקשת לשאלה זו היא בשלילה.

63.

התביעה עוסקת בבירור נושאים פנים-ארגוניים של ההסתדרות, שאינם בעלי אופי קונסטיטוציוני-חוקתי, ולכן אין יסוד לטענה כי פסקי מותבי רשות השיפוט בטלים בחלקם בשל דיון בנושאים חוקתיים שאינם יכולים לשמש נושא לבוררות.

64.

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים במקרה זה נוגע לדרך היישום של הסדרי האוטונומיה של המבקשת במסגרת ההסתדרות הכללית וחוקתה בנושאים שונים ובהם - עידכון החוקה הכללית על-פי הסדר האוטונומיה מ-1995; הקמת צוותים הסתדרותיים במקומות העבודה; תשלום יתרת התקציב לשנת 1999, וקליטת עובדים ספציפיים במסגרת התקנים המוקצים לה. העניינים הללו במהותם ובעיקרם עוסקים בדרכי יישום של הסדרים קיימים בגופי ההסתדרות, בצד עניינים תקציביים-כספיים, וקליטת מספר עובדים. טיבם של עניינים אלה, בעיקרם, איננו "חוקתי" כמובנו של מושג זה, לצורך בוררות. אין מ דובר בשאלות יסוד הנוגעות ללב המבנה המשטרי של ההסתדרות, אשר הכרעה בהן עשויה להשליך השלכה רחבה על מעמדה של ההסתדרות הכללית או זו של הסתדרות המהנדסים; אין מ דובר

בפגיעה בזכויות יסוד של אדם; אין מ דובר

בעניינים העשויים להשפיע על הציבור הרחב מעבר לציבור המיוצג בלאו-הכי על-ידי הגופים המתדיינים - ההסתדרות הכללית או הסתדרות המהנדסים.

65.

שני העניינים הראשונים - עדכון חוקת ההסתדרות בהתאם להסדרי האוטונומיה והפעלת הצוותים ההסתדרותיים עניינם העיקרי בפירוש המסמכים הרלבנטיים לחוקה ולהסדרי האוטונומיה. יתר על כן, מותב השופטים ברשות השיפוט מורכב ממשפטנים שמלאכתם בפרשנות משפטית (ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן לקידום

כדורסל נשים , פד"י מד(2) 806, 810 (1990)). הפרשנות המשפטית למסמכי החוקה והסדרי האוטונומיה ניתנת על רקע מכלול הנתונים המשפטיים, העובדתיים והמינהליים הנוגעים לענין, בהיות הנושא בעל אופי ייחודי המתאים במיוחד להכרעה בגופי בוררות פנימיים.

66.

ענין התקציב הוא מטיבו ענין כספי, וסוגיית התקנים היא ענין פנימי. שני עניינים אלה מתאימים להתברר בבוררות פנימית וככל שמשיקים להם היבטים בעלי אופי "חוקתי" כזה או אחר, הם שוליים ואינצידנטליים לעניינים העיקריים העוסקים בניהול הפנימי של הגופים האמורים.

67.

יתירה מזו: לא רק שאין הם בגדר עניינים חוקתיים שאינם יכולים לשמש נושא להסכם בוררות, אלא שלעורכי הסדר האוטונומיה של 1989 היתה כוונה מיוחדת להקנות לרשות השיפוט סמכות מפורשת לדון ולהכריע בכל העניינים הקשורים ביישומו של הסדר האוטונומיה, בטענות לגבי הפרתו, ובטענות בדבר פגיעה בסמכותה ובמעמדה של הסתדרות המהנדסים במסגרת הסדר זה. ההנחה המשותפת לכל הגורמים המעורבים היתה כי המנגנון הפנימי של יישוב המחלוקות באמצעות רשות השיפוט, על שני שלביו, מתאים לבירור שאלות אלה של יישום הסדר האוטונומיה, והסדרת מערכת היחסים בין הסתדרות המהנדסים לבין ההסתדרות הכללית במובן הרחב. נקודת המוצא היתה כי דווקא מתכונת זו הולמת בירור שאלות אלה בשל גמישותה וקרבתה לנושאים הייחודיים המצריכים הכרעה, וכי היא עדיפה על ערכאה שיפוטית רגילה לענין זה. במסגרת בוררות, ניתן להביא את מערכת היחסים בין הגופים השונים לכלל יישוב ופתרון בדרך הולמת, תוך הותרת מרחב תימרון מירבי לגוף המכריע.

68.

כפי שכבר נאמר, השאלות העולות בבוררות זו, הנוגעות במערכת היחסים בין הגופים השונים בהסתדרות, הולמות דיון במנגנון הכרעה פנימי של גוף זה, שיתרונותיו בסוג זה של עניינים על-פני הליך שיפוטי רגיל בולטים לעין. גישה זו מקיימת גם את הכלל לפיו יש לחתור ככל הניתן ליישום הסדר בוררות, ולצמצם את מרחב התפרשותם של החריגים לכלל זה. ואכן, המבקשת עצמה הניחה כי נושא תביעתה הוא בר-בירור בבוררות, והגישה את תביעתה לרשות השיפוט. טענות ההגנה שהועלו בתגובה לתביעה אינן יכולות לשנות מטיבו של כתב התביעה, המגדיר את הסעדים ואת המסגרת המתאימה להכרעה במחלוקת.

69.

לאור עמדה זו, אין מקום להכריע בטענת המניעות שהועלתה כלפי המבקשת, אף כי אין להימנע מהבעת תמיהה על התנהלותה של המבקשת, אשר הגישה כדין את תביעתה לרשות השיפוט, ולאחר מכן העלתה טענות כנגד עצם סמכותה של רשות זו לדון בנושא תביעתה.

70.

לאור האמור, המסקנה היא כי מותבי רשות השיפוט לא חרגו מגדר סמכויותיהם בהכרעתם בתביעת המבקשת ובערעורה.

71.

המבקשת הוסיפה וטענה, כי על-פי סעיף 24(5) לחוק הבוררות יש לבטל באופן חלקי את פסק דינה של רשות השיפוט מאחר שלא הכריעה בסוגיית זכותה האוטונומית של המבקשת לתקני כוח אדם.

72.

גם דין טענה זו להידחות. שני מותבי רשות השיפוט הכריעו באופן מפורט, נרחב ומנומק בעניינים שהובאו לפניהם. כך במיוחד לגבי סוגיית העסקתם של חמשת העובדים שנזכרו לעיל, ואשר אגב הדיון בעניינם, ביקשה המבקשת כי תוכרע גם סוגיית זכותה האוטונומית לתקני כוח אדם. מותב השלושה ומותב הערעור קיבלו את עמדת המבקשת בעניין אותם עובדים ספציפיים, ומשכך, בשלב הערעור, לא ראה מותב הערעור לנכון להוסיף ולהכריע בשאלה הכללית לגבי זכות המבקשת לניהול עצמאי מוחלט בכל הנוגע לתקני כוח אדם, בראותו סוגיה זו כבעלת אופי חוקתי. בין אם יש לראות סוגיה זו כחוקתית ובין אם לאו, מכל מקום הסוגייה הקונקרטית העיקרית שהובאה לפתחם של מותבי רשות השיפוט הוכרעה לגופה. בנסיבות אלה, מותב הערעור היה רשאי להותיר את הסוגייה העקרונית, שהפכה בינתיים תיאורטית, ללא הכרעה, ולא היה חייב להכריע בה. עילת הביטול על-פי סעיף 24(5) לחוק הבוררות איננה מתקיימת, אפוא, במקרה זה.

פסילת יו"ר המותב

73.

המבקשת עותרת לביטול חלקי של פסק הבוררות על-סמך עילת הביטול שבסעיף 24(2) לחוק הבוררות, המתייחסת לפסק שניתן על-ידי בורר שלא נתמנה כדין. הטענה היא כי ליו"ר המותב, עו"ד שטיינמץ, היתה זיקה כספית להסתדרות, וחרף זאת הוא מונה הן לראש מותב השלושה של רשות השיפוט והן לראש מותב החמישה בשלב הערעור. על-פי הטענה, זיקה זו יש בה כדי לבטל חלקית את הליך הבוררות, ולבטל חלקים מפסק הבוררות שנפסקו למגינת ליבה של המבקשת.

74.

סעיף 22.2 להסדר האוטונומיה משנת 1989 קובע, בין היתר, כי בבוררות של רשות שיפוט בעניינים הקשורים בהסדר ימונה למותב משפטן שקבע יו"ר רשות השיפוט מתוך רשימה של משפטנים שלא כלול בה אדם המקבל מן ההסתדרות וגורמיה שכר או שכר טרחה.

75.

המבקשת טוענת, כי עו"ד שטיינמץ שמונה ליו"ר שני המותבים, קיבל לאורך שנים מההסתדרות כספים בעבור השתתפותו כבורר בדיוני רשות השיפוט הרגילה, הפועלת על-פי חוקת ההסתדרות, ולכן לא נתקיים בו התנאי של העדר זיקה כספית להסתדרות המתחייב כתנאי לכשירות בורר. לפיכך, היה מקום לפסול אותו מלהשתתף במותבים שדנו במחלוקת בין בעלי הדין. כאמור, בקשת הביטול של ההליך התייחסה רק לחלק מפסק הבוררות בערעור שהמבקשת מצאה כי עומד לרעתה.

76.

ההסתדרות טוענת, כי סכומי כסף שעו"ד שטיינמץ קיבל מההסתדרות בהיקף כולל משמעותי נועדו לכסות הוצאות עבור ישיבות מותבים של רשות השיפוט בהסתדרות, שבהם השתתף כחבר או כיו"ר במשך שבע שנים. לטענתה, החזר הוצאות אינו מהווה "שכר" או "שכר טרחה" כמשמעות מושג זה בסעיף 22.2 להסדר האוטונומיה, ולא לסוג זה של תשלומים היתה הכוונה כאשר נאסרה זיקה כספית בין ממלא תפקיד ברשות השיפוט לבין ההסתדרות. לטענת המשיבים, בית המשפט המחוזי לא דן באופיים של התשלומים לעו"ד שטיינמץ, והמבקשת לא סתרה את גרסתה העובדתית והמשפטית של ההסתדרות בענין זה.

77.

שאלת אופי הזיקה הכספית בין עו"ד שטיינמץ לבין ההסתדרות אכן לא לובנה כראוי בטיעוני הצדדים, ולא התבררה כל צורכה בבית המשפט המחוזי.

78.

על-פי חוקת ההסתדרות, רשות שיפוט בהסתדרות פועלת בשתי ערכאות - ערכאה מחוזית וערכאה ארצית. חברי מותבים מתמנים על-ידי ועדת מינויים, ונקבע בסעיף 4(ד) לפרק י"ג לחוקה כי " ראשי המותבים לא יהיו עובדי ההסתדרות או מוסד ממוסדותיה, ולא יקבלו שכר מההסתדרות כי אם תמורה עבור כל ישיבה בה ישמשו כשופטים על פי תעריף שייקבע ". הוראה דומה קיימת לגבי חברי מותבים בסעיף 5(ג) לפרק י"ג לחוקה. יש להניח, כי הוראה זו עמדה לנגד עיני מנסחי הסכם האוטונומיה, אשר הגדיר את הסייג למינוי חבר מותב בידי ראש רשות השיפוט ושלל מינוי של מי שמקבל

" שכר או שכר טרחה " מההסתדרות.

79.

הן הניסוח המילולי והן תכליתו של החריג מכוונים לאסור על מינוי חבר מותב ברשות השיפוט בהסתדרות, אם הוא מקבל שכר או שכר טרחה מההסתדרות בשל העסקתו על-ידה ועבורה, בין על בסיס קבוע, ובין על בסיס נקודתי. על פניו, נראה כי הוראות החוקה והסדר האוטונומיה בענין הזיקה הכספית לא התכוונו לפסול אדם מלהיכלל ברשימת בוררים ומלכהן מעת לעת כיו"ר או כחבר במותב בוררים ברשות השיפוט, בשל כך שמשולמות לו על-ידי ההסתדרות הוצאות בעבור מילוי תפקידו בבוררות. אילו זה היה הכלל, מן הסתם לא ניתן היה לקיים רשימת בוררים שמתוכה ניתן למנות בוררים מפעם לפעם, משקבלת החזר הוצאות עבור דיון בבוררות אחת היתה פוסלת, מיניה וביה, את אותו בורר מלהתמנות לתפקיד בבוררות נוספת. מנגנון רשות השיפוט בהסתדרות מופעל באמצעות רשימות בוררים שמתוכן נבחרים בוררים הזכאים להחזר הוצאות עבור שירותם בבוררות. החזרים אלה אינם נחשבים ואינם מוגדרים שכר או שכר טרחה המשתלם על-ידי ההסתדרות שיש בהם כדי לפסול את הבורר מכהונה בבוררות נוספת במסגרת רשות השיפוט.

עם זאת, השאלות הנוגעות לסוגיה זו כאמור, לא נתבררו כל צורכן בפני הערכאה הדיונית, וגם אם אין לתת לגביהן תשובה נחרצת בהקשר זה, מכל מקום אין בסיס לפסול על-פיהן הליכים שנתקיימו, ופסקי בוררות שניתנו, המוחזקים כתקינים כל עוד לא הוכח אחרת.

80.

מעבר לאמור, לא ניתן לקבל את טענת המבקשת בדבר פסילה חלקית של פסק הבוררות במותב הערעור. בדרך התנהלותה, ביקשה המבקשת להותיר את חלקי פסק הבוררות הנוחים לה על כנם, ולבטל מטעמי ניגוד עניינים וזיקה כספית של הבורר את החלקים שאינם נוחים לה.

דרך זו לא תצלח. אין באפשרות המבקשת להחזיק את החבל בשני קצותיו. היא אינה יכולה להותיר על כנם את חלקי ההחלטה של רשות השיפוט המשרתים כראוי את צרכיה, ולבטל את הקביעות שאינן לרוחה בעילה של ניגוד עניינים של ראש המותבים בבוררות. אילו נפל פסול במינוי ראש המותב, ממילא דין כל ההליכים היה להתבטל, אך תוצאה זו איננה מקובלת על המבקשת. מכאן, שגם מטעמים אלה לא ניתן להיענות לבקשת הפסילה, בהיותה בקשה מסוייגת ו"על תנאי".

81.

על יסוד כל האמור, אין מקום למתן רשות ערעור בבקשה זו.

82.

הבקשה נדחית על כל ראשיה. המבקשת תישא בשכר טרחת המשיבים 1 עד 5 בסך 15,000 ש"ח.