רע"א 8677/17 מקסימדיה פרסום חוצות בעמ נ. מפעלי תחנות בעמ

1.

בפני בקשת רשות ערעור ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.10.2017 (ע"א 45527-06-16, סגני הנשיא י' שנלר ו- ק' ורדי והשופטת ע' רביד ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 26.5.2016 (ת"א 36408-09-14, השופט י' דלוגין ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך בין הצדדים – המבקשת, שהיא חברה העוסקת בפרסום, בין היתר על גבי שלטי חוצות, והמשיבה, שהיא בעלת זכויות בנכסי נדל"ן שונים, ובהם נכס המשמש כחניון אוטובוסים בירושלים (להלן: הנכס ). ביום 26.4.2007 חתמו הצדדים על חוזה שהקנה למבקשת זכות בלעדית לתלות שלטי פרסום על הגדר אשר תוחמת את הנכס – 15 שלטים קטנים ושלט אחד גדול. במסגרת החוזה הוסכם כי למבקשת תהא הזכות לסיים את ההתקשרות בהודעה מראש של 90 ימים אם יותקן "חוק עזר עירוני או אחר חדש" שמונע ממנה את האפשרות לתלות את השלטים. כמו כן, החוזה העניק למבקשת תקופה של חודשיים להשגת ההיתרים הנדרשים לתלייתם של שלטי הפרסום, וזו הוארכה בהמשך.

3.

בתמצית ייאמר כי המבקשת פנתה אל עיריית ירושלים (להלן: העירייה ) במהלך השנים. תחילה קיבלה היתר לתקופת ניסיון של שישה חודשים, וזה הוארך מפעם לפעם. ביום 22.8.2010 החליטה הוועדה כי על המבקשת להסיר את שלטי הפרסום שבמקום עד ליום 31.12.2010, ובהמשך הוחלט כי תוקפו של ההיתר יוארך בחצי שנה נוספת, עד ליום 30.6.2011, בכפוף לבניית גדר חדשה ולהפקדת ערבות. בפועל נתלו בנכס רק השלטים הקטנים, ואלה הוסרו במהלך חודש מאי 2011. אין מחלוקת כי השלט הגדול לא הוקם בשום שלב. לאחר שמשא ומתן שקיימה עם העירייה בעניין הערבות העלה חרס, הגישה בעניין עתירה מינהלית כנגד העירייה (להלן: העתירה המינהלית ). ביום 12.6.2011 שלחה המבקשת הודעה שנועדה להביא, מבחינתה, לסיום ההתקשרות.

4.

בחודש ספטמבר 2014 המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה בסך 451,632 שקל לתשלום יתרת החוב שזו חייבת לה, על-פי הנטען, בגין ההתחייבות החוזית, תוך שנטען כי סיום ההתקשרות מצד המבקשת נעשה שלא כדין. מנגד, טענה המבקשת כי לא נותר לה כל חוב בגין החוזה, כי הסירה את שלטי הפרסום וסיימה את ההתקשרות כדין עקב מדיניותה של העירייה.

5.

ביום 26.6.2015 קיבל בית משפט השלום את התביעה באופן חלקי. בית משפט השלום עמד על כך שבמהלך הדיון שהתקיים בעתירה המינהלית ציין בא-כוח העירייה כי לא יותר למבקשת להמשיך לתלות את שלטי הפרסום אחרי יום 30.6.2011. על רקע זה, קבע בית משפט השלום כי יש לפרש את החוזה כמאפשר למבקשת לסיימו גם במקרה זה (כמו במקרה של חקיקת חוק עזר עירוני). בנוסף, קבע בית משפט השלום כי מאחר שהמבקשת קיבלה היתר רק לגבי חלק מהשלטים, היא לא הייתה חייבת לשלם בעבור שלט גדול אחר שלא נתלה, ולפיכך היא הייתה רשאית לקזז חלק מהתמורה. בהתאם לכך, קבע בית משפט השלום כי על המבקשת לשלם למשיבה אך את יתרת חובה אליה בסך 5,372 שקל, וכן תשלום עבור 90 ימי ההודעה המוקדמת שנקבעו בסך 30,968 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

6.

ביום 8.10.2017 קיבל בית המשפט המחוזי ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי קבע כי מלשונו הברורה של החוזה עולה כי התשלום שבו הייתה חייבת המבקשת לא היה מותנה בשימוש בשלטי הפרסום בפועל. כמו כן, בית המשפט המחוזי סבר שהמבקשת לא הייתה זכאית לסיים את החוזה על סמך דבריו של בא-כוח העירייה במסגרת הדיון בעתירה המינהלית, אלא רק במקרה של חקיקת חוק עזר המגביל את השילוט. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת לשלם למשיבה את מלוא הסכום הנתבע, וכן חייב אותה בתשלום הוצאותיה של המשיבה בשתי הערכאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 שקל.

7.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו נפלו – כך נטען – טעויות של ממש, שאף גרמו למבקשת לעיוות דין. בעיקרו של דבר, טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי החוזה אפשר למבקשת לסיים את ההתקשרות רק במקרה של חקיקת חוק עזר. עוד נטען כי מבחינת תכלית ההתקשרות אין מקום להבחין בין חקיקתו של חוק עזר לבין כל החלטה מינהלית אחרת או תביעת פינוי. כמו כן, נטען כי הפערים בין פסק דינו של בית משפט השלום לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מחייבים כשלעצמם את קבלת הבקשה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

9.

כלל ידוע הוא כי לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי כי המקרה הנוכחי עונה לאמות מידה מחמירות אלה. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ואף לא נטען בה כך. למעשה, הבקשה נטועה לחלוטין בנסיבות המקרה הקונקרטיות, ועניינה באופן שבו פירש בית המשפט המחוזי את ההסכם בין הצדדים. לכך יש להוסיף כי העובדה שבית המשפט המחוזי שינה מתוצאתו של בית משפט השלום אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: רע"א 7636/16 ט.ר. הנדסה אזרחית בע"מ נ' משוב עבודות עפר ובטון בע"מ , פסקה 4 (10.10.2016)). אין במקרה זה אף "עיוות דין" המחייב התערבות, מעבר לטענה שנפלה שגגה בהכרעה בסכסוך בעל אופי כספי-מסחרי.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.