רע"א 8721/01 פרויז הרוניאן נ. בנק הפועלים בע"מ

המבקש, שעיסוקו בנדל"ן, והמשיב 2, אחיו המתגורר בארצות-הברית ופועל בישראל באמצעות המבקש, משכנו בשנת 1994 לטובת המשיב 1 (להלן: הבנק) נכס מקרקעין המשתרע על-פני שטח של תשעה דונם בראשון-לציון, שהיה בבעלותם המשותפת. המבקש, שעלה לישראל מאיראן כ15- שנים קודם לכן, נתבקש על-ידי הבנק לחתום על שטר המשכנתה בשמו ובשם אחיו בפני עורך-דין חיצוני. המבקש פנה איפוא אל עורך-הדין עומרי יקיר, שבעבר שימש כעורך-דינו, וביקשו להסדיר את הליך החתמת שטר המשכנתה. בגוף שטר המשכנתה שעליו חתם המבקש אישר עורך-הדין יקיר כי הסביר למבקש בטרם חתימתו את מהות העיסקה ואת תוצאותיה המשפטיות.

לאחר שחובם של המבקש ואחיו כלפי הבנק הגיע לסכום של 8,935,515 ש"ח - שמתוכו סך של 1,784,048 ש"ח נרשם כחוב ישיר של השניים והיתרה כחוב של השניים שמקורו בהתחייבותם לערוב לחובן של שתי חבַרות (להלן: החברות) - פתח הבנק בהליכי הוצאה-לפועל למימוש המשכנתה. או אז הגישו המבקש ואחיו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה למתן הצהרה בדבר בטלות המשכנתה, ולחלופין למתן הצהרה כי המשכנתה אינה חלה על חובותיהם כלפי הבנק שמקורם בערבות לחובות החברות. בתובענתם טענו המבקש ואחיו, כי הובטח למבקש בטרם חתם על הסכם המשכנתה כי זו תחול רק ביחס לחובם האישי של האחים לבנק, וכי הבנק הטעה בעניין זה את המבקש, שאינו דובר היטב את השפה העברית. עוד נטען בתובענה, כי הבנק נמנע מלקיים עובר לחתימת המבקש על שטר המשכנתה חובות גילוי נאות שבהן חב; וכי הבנק לא הציג בפני המבקש בטרם חתם על שטר המשכנתה טופס "תנאים מיוחדים", שצורף לשטר, ושבגידרו התחייב המבקש שהמשכנתה תחול גם ביחס לחובותיו שלו ושל אחיו כערבים. לבסוף נטען בתובענה, כי הבנק הפנה את המבקש לחתום על שטר המשכנתה בפני עורך-דין חיצוני כתכסיס.

במקביל להגשת תובענתם הגישו האחים לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה. לבקשתם צירפו חוות-דעת שמאי מחודש אוגוסט 1997, המעריכה את שווי נכס המקרקעין, שהמבקש ואחיו משכירים חלקים ממנו לבתי-עסק שונים, בכ4.8- מיליון דולר בהליך של מימוש מהיר. המבקש ואחיו טענו בבקשתם למתן הצו הזמני, כי הציעו לבנק לפרוע את חובם האישי אם זה יסכים למחיקת המשכנתה, באופן שיתאפשר לשניים למשכן את הנכס לטובת בנק אחר, וכי סירובו של הבנק לכך עולה כדי חוסר תום-לב.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את הבקשה לעיכוב הליכי המימוש. בהחלטה מפורטת קבע, כי סיכויי המבקש ואחיו לזכות בתובענתם דחוקים ביותר משום שהמבקש אינו טוען שלא היה מודע לכך שהמסמכים שעליהם חתם בפני עורך-דינו נועדו למשכן את זכויותיו ואת זכויות אחיו במקרקעין לטובת הבנק, ומן הטעם שטענת המבקש כי לא הוסברה לו לאשורה משמעות חתימתו - בעיקר בהתייחס לתחולת המשכנתה על הערבות לחובות החברות - נסתרת מהצהרת עורך-הדין יקיר בגוף שטר המשכנתה, שאליו גם צורף מסמך "התנאים המיוחדים" כחלק בלתי נפרד. עוד נקבע, כי ממילא די בחובם הישיר של המבקש ואחיו כלפי הבנק כדי לבסס את זכות הבנק לממש את המשכנתה, וכי אין למצוא פגם בסירובו של הבנק לאפשר את מחיקת המשכנתה, שנועדה להבטיח את כלל חובותיהם של המבקש ואחיו, בתמורה לפרעון חובם האישי בלבד. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, ויש לקבל את טענת הבנק כי כיום אין די במכירת הנכס כדי לפרוע את מלוא חובם של המבקש ואחיו; וכי בעניין זה שומת המקרקעין שהוצגה אינה רלוואנטית נוכח התמורות המשמעותיות שחלו בשוק הנדל"ן מאז שנת 1997.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שהוגשה על-ידי המבקש לבדו. עיקר טענת המבקש היה, כי לתובענה שהגישו הוא ואחיו סיכויים טובים להתקבל, וכי מאזן הנוחות מחייב להורות על עיכוב הליכי מימוש המשכנתה. המבקש טען בהקשר זה, כי הוכח מחוות-דעת השמאי שהגישו - ואשר הבנק לא הביא כל ראיה לסותרה - כי ערך נכס המקרקעין כפול מסכום החוב הנטען. לחלופין טען המבקש, כי אם סבר בית-המשפט המחוזי כי חוות-הדעת שהוגשה אינה מספקת, היה עליו לאפשר למבקש ולאחיו להגיש חוות-דעת מעודכנת.

החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור הגם שטרם הופקד בגידרה עירבון.

טענות המבקש אינן יכולות להתקבל. במצב הדברים שנוצר, ומבלי להביע דעה בדבר סיכויי המבקש לזכות בתובענה שהגיש, ברי כי באיזון בין הצדדים יש להעדיף את זכותו של הבנק, שלטובתו נרשמה משכנתה, בין היתר, להבטחת חובם האישי של המבקש ואחיו, להיפרע כדי חוב כבד זה מנכס המקרקעין, המשמש בידי המבקש ואחיו כנכס עסקי. אם יזכו המבקש ואחיו בתובענתם, תהיה פתוחה בפניהם הדרך להיפרע מן הבנק.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית איפוא.