רע"א 8748/01 מנוצ'ר הרוניאן נ. בנק הפועלים בע"מ

העובדות הנוגעות לפרשה זו תוארו ברע"א 8721/01, שהוגשה על-ידי אחיו של המבקש (להלן: האח), אשר בפרשה זו פעל על יסוד יפוי-כוח כשלוחו של המבקש, המתגורר בארצות-הברית.

לאחר שחובם של האח והמבקש כלפי המשיב 1 (להלן: הבנק) הגיע לסכום של 8,935,515 ש"ח - שמתוכו סך של 1,784,048 ש"ח נרשם כחוב ישיר של השניים והיתרה כחוב של השניים שמקורו בהתחייבותם לערוב לחובן של שתי חבַרות (להלן: החברות) - פתח הבנק בהליכי הוצאה-לפועל למימוש משכנתה שנרשמה לטובתו על נכס מקרקעין, שבבעלות המבקש והאח. נכס זה משתרע על-פני שטח של תשעה דונם בראשון-לציון ומושכר על-ידי המבקש ואחיו לבתי-עסק שונים.

המבקש ואחיו הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה נגד המשיב 1 (להלן: הבנק), שבגידרה נתבקשה הצהרת בית-המשפט בדבר בטלות המשכנתה. בתובענתם טענו, כי הובטח לאח בטרם חתם על הסכם המשכנתה בשמו ובשם המבקש, כי זו תחול רק ביחס לחובם האישי של האחים לבנק, וכי הבנק הטעה בעניין זה את האח, שהגם שנמצא בישראל מאז שנת 1979, הוא אינו דובר היטב את השפה העברית. עוד נטען בתובענה, כי הבנק נמנע מלקיים עובר לחתימת האח על שטר המשכנתה חובות גילוי נאות שבהן חב; וכי הבנק לא הציג בפני האח בטרם חתם על שטר המשכנתה טופס "תנאים מיוחדים", שצורף לשטר, ושבגידרו התחייב האח שהמשכנתה תחול גם ביחס לחובותיו שלו ושל המבקש כערֵבים. לבסוף נטען בתובענה, כי אומנם האח נתבקש על-ידי הבנק לחתום על שטר המשכנתה בפני עורך-דין חיצוני, ואף חתם עליו בפני מי שהיה בעבר עורך-דינו, אלא שמדובר היה בתכסיס של הבנק.

במקביל להגשת תובענתם הגישו האחים לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכנתה. לבקשתם צירפו חוות-דעת שמאי מחודש אוגוסט 1997, המעריכה את שווי נכס המקרקעין בכ4.8- מיליון דולר בהליך של מימוש מהיר. האח והמבקש טענו בבקשתם למתן הצו הזמני, כי הציעו לבנק לפרוע את חובם האישי אם זה יסכים למחיקת המשכנתה, באופן שיתאפשר לשניים למשכן את הנכס לטובת בנק אחר, וכי סירובו של הבנק לכך עולה כדי חוסר תום-לב.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) דחה את הבקשה לעיכוב הליכי המימוש. בהחלטתו קבע, כי סיכויי האח והמבקש לזכות בתובענתם דחוקים ביותר משום שאין הם טוענים שהאח לא היה מודע לכך שהמסמכים שעליהם חתם בפני עורך-דינו נועדו למשכן את זכויותיו ואת זכויות המבקש במקרקעין לטובת הבנק, ומן הטעם שהטענה כי לאח לא הוסברה משמעות חתימתו - בעיקר בהתייחס לתחולת המשכנתה על הערבות לחובות החברות - נסתרת מהצהרת עורך-הדין, שבפניו חתם המבקש, בגוף שטר המשכנתה. בית-המשפט המחוזי ציין, כי לשטר המשכנתה גם צורף מסמך "תנאים מיוחדים" כחלק בלתי נפרד, ובו התחייב האח שהמשכנתה תחול גם על חובותיו שלו ושל אחיו כערֵבים. עוד נקבע, כי ממילא די בחובם הישיר של האח והמבקש כלפי הבנק כדי לבסס את זכות הבנק לממש את המשכנתה, וכי אין למצוא פגם בסירובו של הבנק לאפשר את מחיקת המשכנתה, שנועדה להבטיח את כלל חובותיהם של האח והמבקש, בתמורה לפירעון חובם האישי בלבד. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הבנק, ויש לקבל את טענת הבנק כי כיום אין די במכירת הנכס כדי לפרוע את מלוא החוב; וכי בעניין זה שומת המקרקעין שהוצגה אינה רלוואנטית נוכח התמורות המשמעותיות שחלו בשוק הנדל"ן מאז שנת 1997.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שהוגשה על-ידי המבקש לבדו. עיקר טענת המבקש היה, כי לתובענה שהגישו הוא ואחיו סיכויים טובים להתקבל. זאת מכיוון שהבנק מבקש לממש את המשכנתה בגלל חובם של המבקש ואחיו כערֵבים הגם שהבנק הפר חובת גילוי מוגברת שבה חב, למצער כלפי המבקש. עוד נטען, כי מאזן הנוחות מחייב להורות על עיכוב הליכי מימוש המשכנתה. המבקש טען בהקשר זה, כי הוכח מחוות-דעת השמאי שהגישו - ואשר הבנק לא הביא כל ראיה לסותרה - כי ערך נכס המקרקעין כפול מסכום החוב הנטען.

החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור הגם שטרם הופקד בגידרה עירבון.

בהחלטתי ברע"א 8721/01, שהוגשה כאמור על-ידי האח, קבעתי:

במצב הדברים שנוצר, ומבלי להביע דעה בדבר [הסיכוי] לזכות בתובענה, ברי כי באיזון בין הצדדים יש להעדיף את זכותו של הבנק, שלטובתו נרשמה משכנתה, בין היתר, להבטחת חובם האישי של [האח והמבקש], להיפרע כדי חוב כבד זה מנכס המקרקעין, המשמש בידי [האח והמבקש] כנכס עסקי. אם יזכו [האח והמבקש] בתובענתם, תהיה פתוחה בפניהם הדרך להיפרע מן הבנק.

דברים אלו יפים גם לעניין הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.