רע"א 8724/14 מוחמד אבראהים עטאללה סעד נ. הימנותא בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ( כב' השופט ר' וינוגרד ) מיום 20.11.2014 (ה"פ 57512-07-12), בגדרה דחה בית המשפט את בקשת המבקש להעביר את ההליכים ממסלול דיוני של המרצת פתיחה למסלול של תובענה רגילה.

1.

בשנת 2004 הגישה המשיבה תובענה בהמרצת פתיחה (ה"פ 3099/04) נגד אביו המנוח של המבקש, בבקשה להכריז כי היא הבעלים של חטיבת מקרקעין בשטח של 522 דונם באיזור גוש עציון (להלן: המקרקעין ). תובענה זו נמחקה לבקשת המשיבה לאחר כחמש שנים של דיונים, מסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, והמשיבה פנתה שוב לבית המשפט, בעתירה למתן צו הצהרתי בהמרצת פתיחה, לפיה היא הבעלים של המקרקעין.

2.

כבר בכתב תשובתו בבית משפט קמא, טען המבקש כי השאלות העובדתיות בעניין דנן מורכבות, ואינן מתאימות לדיון במסגרת הליך של המרצת פתיחה. בהחלטתו מושא בקשה זו, קבע בית משפט קמא, בין היתר, כי אין כל מניעה מלקיים את הדיון בדרך של המרצת פתיחה, כפי שנעשה בהתדיינות הקודמת בין הצדדים. כן נקבע כי הדיון יתנהל בשאלת הבעלות בלבד ולא בשאלת הגבולות המדוייקים של המקרקעין, נושא המסור לסמכות קמ"ט רישום מקרקעין. תצהירים שהוגשו בשעתו על ידי המבקש נדחו על ידי בית המשפט בהיותם חוות דעת. משחלפו למעלה מארבעה חודשים מיום מתן ההחלטה לדחות את התצהירים ועד למועד ישיבת קדם המשפט המסכם, שבמהלכו ניתנה החלטת בית משפט קמא מושא בקשה זו, נקבע כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש להגשת חוות דעת מומחים מטעמו חלף אותם תצהירים.

על החלטות אלה נסבה הבקשה דנן.

3.

המבקש מלין בעיקר על ההחלטה לנהל את התיק במתכונת של המרצת פתיחה. לטענת המבקש, ניהול התיק בדרך של המרצת פתיחה לא יאפשר לצדדים ללבן את כל הפלוגתאות ביניהם, ויוביל לניהול הליך סרק, כאשר ערכאת ערעור תאלץ להחזיר את התיק לערכאה הדיונית לבירור עובדות נוספות. בנוסף, המבקש טוען כי בית משפט קמא צמצם את השאלות במחלוקת באופן מלאכותי על-מנת להתאים את הדיון להליך של המרצת פתיחה, ובפועל אין בית המשפט יכול להגיע למסקנות לגבי הבעלות במקרקעין מבלי להידרש לשאלה העובדתית הסבוכה של גבולות המקרקעין כפי שהם משתקפים מכתבי הקושאן בהם הצדדים מחזיקים. המבקש גם משיג על החלטת בית המשפט שלא לאפשר לו להגיש חוות דעת מומחים חלף התצהירים שהוגשו על ידו.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בנוגע לאופן ניהול ההליך בפניו (ראו, חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203 (מהדורה שלישית, 2012)). בית משפט קמא קיבל בהחלטתו שורה של החלטות דיוניות לגבי דרך ההתנהלות בתיק, ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב באופן הפעלת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית אלא לעיתים נדירות (ראו, לדוגמה, רע"א 4655/14 אפיק חברה לתעשיה ואחסנה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו בפסקה 8 והאסמכתאות שם (7.9.2014)).

5.

על-פי ס' 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984,

בית משפט זה יעניק רשות ערעור על החלטת-ביניים של בית המשפט המחוזי אם שוכנע כי "אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". לא זה המקרה שלפנינו, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. במסגרת השאלה אם הליך המרצת הפתיחה הוא ההליך הראוי, על בית המשפט לבחון אם זכויותיו של מי מבעלי הדין תקופחנה כתוצאה מההליך (ראו, אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 765 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)). לא מצאתי כי זכויותיו של המבקש קופחו, מה עוד שבית משפט קמא לא הגביל את מספר התצהירים מטעמו של המבקש, וכפי שהוסבר בהחלטה, לא הותרה הגשת חוות דעת במסווה של תצהירים, ובכך איני רואה להתערב. ככל שיתברר לבית משפט קמא בהמשך הדרך כי הוא אינו יכול להכריע בשאלת הבעלות במקרקעין מבלי להתייחס לשאלת הגבולות, כטענת המבקש, חזקה עליו כי יפעל כחוכמתו, ומכל מקום, רשאי בית המשפט בכל שלב להורות על שינוי אופן ניהול ההליך והעברתו לפסים רגילים (ראו, תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ).

6.

אשר

על

כן

הבקשה

נדחית. משלא

נתבקשה

תגובה, אין

צו

להוצאות .