רע"א 8752/12 אברהם יחזקאל נ. קצין התגמולים

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים ש' דברת , סגנית נשיא, ר' ברקאי וא' ואגו ), בע"א 37350-05-12 מיום 15.10.2012, לפיו התקבל ערעור שהגיש קצין התגמולים (להלן: המשיב), ובוטל פסק דינה של וועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: ועדת הערעור והחוק , בהתאמה), בע"נ 58086-09-11 מיום 4.4.2012.

2.

המבקש, יליד שנת 1964, גויס בשנת 1983 לצה"ל, בפרופיל 97, ובתום שירות החובה המשיך לשירות קבע ושירת שירות ממושך. בשנת 2010 הגיש המבקש תביעה למשיב להכיר בו כנכה על פי חוק. בתביעה טען כי שירת כמכונאי מסוקים בחיל האוויר בשירות החובה ומשרת כמכונאי מוטס בשירות קבע, וכי במסגרת תפקידים אלו נאלץ לשאת באופן קבוע משאות כבדים. כתוצאה מכך נחבל בגבו והוא סובל מפריצת דיסק, בקע ושקע, שמלווים בכאבים. המשיב דחה את התביעה ביום 2.8.2011, בקובעו כי אין קשר בין הכאבים בצוואר ובגב התחתון מהם סובל המבקש, לבין תנאי שירותו הצבאי. החלטת המשיב התבססה על חוות דעת רפואית של פרופ' יעקב ביקלס, מומחה לכירורגיה אורתופדית ואורתופדיה אונקולוגית, לפיה הפגימות שנמצאו בבדיקות ההדמיה שנערכו למבקש נובעות מתהליכים ניווניים, שאינם חריגים בקבוצת הגיל בה היה המבקש בעת ביצוע הבדיקות. לפיכך, נקבע כי לפיה הפגימות מהן סובל המבקש לא נגרמו עקב תנאי שירותו הצבאי של המבקש. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לוועדת הערעור.

3.

וועדת הערעור קיבלה לידיה חוות דעת של ד"ר גד וולן, מומחה בכירורגיה אורתופדית וניתוחי עמוד שדרה, שהוגשה מטעם המבקש, לפיה שעות הטיסה הרבות שצבר המבקש במסוקים גרמו לרטט של כל גופו, שהיה בו כדי לגרום לפגימות בעמוד השדרה הצווארי והמותני מהם סובל המבקש, בנוסף להרמת משאות כבדים במשך שנים על ידי המבקש, כנדרש מתפקידו. לחוות הדעת צורפו שני מאמרים. וועדת הערעור קיבלה לידיה גם חוות דעת נוספת של פרופ' ביקלס, החולקת על ממצאי ד"ר וולן. לאחר חקירת המומחים והמבקש, בחרה וועדת הערעור להעדיף את חוות דעתו של ד"ר וולן על זו של ד"ר ביקלס, בנימוק לפיו הפגימות מהן סובל המבקש הן בתחום מומחיותו של הראשון, ובהתחשב בעובדה שבבדיקות ההדמיה שנערכו למבקש בשנת 2010, לא צוינו שינויים ניווניים. נקבע, שלאור הראיות שהובאו על ידי המבקש, מתקבל על הדעת שהעומסים שהוטלו עליו במשך שנים בהרמת משאות כבדים, הם שהביאו לפגימות מהן הוא סובל. לפיכך קבעה וועדת הערעור כי פגימות אלו נגרמו במהלך שירותו של המבקש ועקב שירותו. על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת שהמבקש נאלץ להרים חלקים כבדים של מסוק כמו להבים, מנופים ומיכלי דלק במהלך שירותו, וגם כי נדרש להשתתף בהרמת אלונקות עם פצועים. בית המשפט הוסיף כי תיאור אופי המשימות משקף תנאי שירות שהמבקש היה נתון בהם לאורך השנים, ואין מדובר באירועים חריגים, נקודתיים, הנחשבים כטראומות שגרמו לפגימות מהן הוא סובל. לגופו של עניין, קבע בית המשפט שוועדת הערעור לא קבעה ולא הניחה קיומה של אסכולה רפואית מוכחת הקושרת בין תנאי השירות של המבקש לבין הפגימות מהן הוא סובל, ואף לא הוכח הקשר הסיבתי הנדרש בהעדר אסכולה רפואית תומכת. נקבע כי לא די בראיות שהובאו על ידי המבקש כדי להוכיח אסכולה רפואית: המומחה מטעם המבקש לא הצביע ולוּ על מחקר אחד שבחן ישירות כאבי גב או שקעי-בלטי דיסק אצל מי שעסק בעבודות זהות או דומות מאוד לאלה של המשיב, ושני המאמרים שצירף אינם מהווים הוכחה לקיום אסכולה רפואית מקובלת בשאלה הנדונה. משנשללה הסברה שיש קשר סיבתי בין הרטט בטיסות לבין הפגימות מהן סובל המבקש, ומשלא נטען, ובוודאי שלא הוכח, אירוע טראומטי חריג או שרשרת אירועים כזו, שיכלו לגרום להתפרצות המחלה, המהווים דרישה הכרחית להכרה מאחר שמדובר בשירות ארוך, נקבע המבקש לא הרים את נטל הראיה להראות במידה "מתקבלת על הדעת" את הקשר הסיבתי שבין הרמת המשאות לפגימות מהן הוא סובל. לפיכך, בוטל פסק הדין של וועדת הערעור והוחזרה החלטת המשיב לפיה הפגימות מהן סובל המבקש לא נגרמו עקב תנאי שירותו הצבאי. בית המשפט הפנה את המבקש לאפשרות לבחינה מחודשת של עניינו. בעקבות פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

לדברי המבקש, מדובר במקרה חריג בו התערבה ערכאת הערעור בממצאים רפואיים ועובדתיים שנקבעו בערכאה המבררת, תוך מתן פרשנות שגויה להלכות המשפטיות הקיימות. המבקש טוען כי לא הייתה כל סיבה לבטל את החלטת וועדת הערעור שקבעה שהוכחו אירועים חריגים של הרמת משאות כבדים על ידי המבקש, וכי אירועים טראומטיים אלו היו עלולים לגרום לפגימות מהן הוא סובל. המבקש מתמקד בקביעת בית המשפט לפיה לא הוכיח קשר סיבתי בין תנאי השירות שלו, שכללו הרמת משאות כבדים במיוחד, לבין הפגימות מהן הוא סובל. לדעת המבקש, לא היה מקום לפסול את התרשמות וועדת הערעור מעדויות המומחים ומחוות דעתם, ומהעדפתה את חוות הדעת של המומחה מטעמו. המבקש מוסיף כי קביעת בית המשפט לפיה הרטט בטיסות שווה מבחינה רפואית להרמת משאות כבדים תמוהה ולא מבוססת בראיות, שכן אף לא אחד מהמומחים קבע כך; נקבע, שיתכן שהרמת המשאות הכבדים היא שגרמה לפגימות. בנוסף, וועדת הערעור כן קבעה שהייתה שרשרת אירועים של הרמות משאות כבדים לאורך שירות המבקש, וד"ר וולן סבר כי די היה באירועים אלו (שאינם "אירועים חריגים"), כדי לגרום לפגימות מהן הוא סובל. המבקש טוען עוד כי בית המשפט עירב בין הדרישה להוכחת אסכולה רפואית לבין מקום בו לא הוכחה אסכולה כזו - אז נטל הראיה עובר למבקש להוכיח קשר סיבתי בנסיבות העניין. לדעתו, אין בהעדרה של אסכולה כאמור, כדי לעמוד לו לרועץ.

6.

בהתאם להחלטתי מיום 30.12.2012 הגיש המשיב תשובה לבקשת רשות הערעור. המשיב סבור שאין עילה למתן רשות ערעור, שכן לא מדובר בחידוש או בשינוי הלכה, אלא ביישום הלכות מוכרות על עניינו הפרטי של המבקש. לטענת המשיב, צדק בית המשפט המחוזי כשקבע שמסקנות הוועדה בנוגע לקיום קשר סיבתי בין הפגימות מהן סובל המבקש לבין שירותו הצבאי, אינן יכולות לעמוד: הוועדה דחתה, כאמור, את הסברה כאילו המקור לפגימות המבקש הוא ברטט או בתהליך ניווני בגופו, ואף לא נטען וממילא לא הוכח, קיומו של אירוע או אירועים טראומטיים חריגים במהלך שירות המבקש. לדעת המשיב, המבקש טועה כשטוען כי משאומצה חוות דעתו של ד"ר ולן קיימת בפועל קביעה רפואית ועובדתית לפיה הרמת המשאות היא שגרמה לפגימות. ואולם, אין קביעה כזו ואם קיימת, בטעות יסודה. לדעת המשיב, ברור שהראיות והעדויות שהובאו במסגרת ההליך אינן מספיקות כדי לבסס אסכולה רפואית, אך פתוחה למבקש הדרך להביא ראיות נוספות חדשות בעניינו ולהוכיח אסכולה כאמור. המשיב מדגיש שהיה על המבקש להוכיח קשר סיבתי רפואי בין הפגימות מהן הוא סובל לבין שירותו הצבאי, וכי הדרישה להוכחת אסכולה רפואית מקלה עליו בקיום חזקה שהפגימות נגרמו עקב השירות. משלא עשה כן, היה עליו להוכיח שבנסיבות העניין נגרמו פגימותיו עקב השירות, אך הוא לא עמד בנטל ההוכחה. המשיב ממשיך וטוען שהמשאות הכבדים שהרים המבקש אינם יכולים להיחשב אירועים חריגים משום שהיו חלק משגרת עבודתו. הרטט אילו התייחס ד"ר וולן היווה "טראומות רבות ומצטברות.. שהביאו בסופו של דבר למחלה", ואינו מקביל להרמת משאות כבדים, כפי טענת המבקש. לדעת המשיב טעה המבקש בהבנת האמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר לא ייחס לד"ר וולן אלא את הסברה בדבר האצת התהליך על ידי גורם שבשירות הצבאי. לאור האמור, בצדק נפסק, לדעת המשיב, כי אין קשר סיבתי משפטי בין הפגימות לשירות.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. למסקנה זו אני מגיעה חרף התוצאות השונות אליהן הגיעו הערכאות דלמטה, אשר אינן מצדיקות, בפני עצמן, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (השוו: רע"א 7652/06 ולפמן תעשיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (15.10.2006)). השאלה האם עמד המבקש בנטל להוכיח קשר סיבתי בין הפגימות מהן הוא סובל לבין תנאי שירותו הצבאי היא שאלה הנוגעת לבעלי הדין בלבד וככזו, אינה מצדיקה דיון בגלגול שלישי. כידוע, הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, ותינתן רק במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים לבקשה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). המקרה דנא אינו נמנה על מקרים אלו. ואולם, אין בהחלטה זו כדי לסתום את הגולל על המקרה דנא, שכן, כאמור, קיימת אפשרות לבחינה מחודשת של עניינו, בתנאים אליהם הפנה בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית. חרף הגשת תשובה, בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.