רע"א 7652/06ולפמן תעשיות בע"מ נ. רכבת ישראל בע"מ

1.המשיבה - רכבת ישראל – התקשרה בהסכם עם חברת מגיד מהנדסים בע"מ (להלן: מגיד ) בו התחייבה מגיד לבנות עבור המשיבה את "תחנת הראשונים" בראשון לציון. במסגרת ההסכם סוכם כי חומרים ומבנים ארעיים יעברו בשעת הבאתם או הקמתם לבעלות המשיבה. לצורך ביצוע העבודות התקשרה מגיד עם המבקשת להספקת מוצרי תשתית שיועדו לבניית התחנה. ההסכם בין השתיים כלל "תנית שימור בעלות" שקבעה כי הבעלות במוצרים שמספק המבקשת תישאר בידי המבקשת כל עוד לא סולקה מלוא התמורה. לאחר שמגיד נקלעה לקשיים כספיים, הפסיקה את בניית התחנה ולא שילמה למבקשת את מלוא התמורה, התעוררה המחלוקת בין הצדדים למי הבעלות במוצרים אותם סיפקה המבקשת.

2.בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד' גנות) קבע בסוגיה המרכזית כי הבעלות במוצרים נותרה בידי המבקשת לאור תנית שימור הבעלות בהסכם בין מגיד למבקשת. על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כב' השופטים ע' פוגלמן, י' אמסטרדם, א' ש' שילה) קיבל את הערעור וקבע כי הבעלות במוצרים אשר הותקנו כבר במבנה התחנה והפכו למחוברים עברה לידי המשיבה וזאת למרות תנית שימור הבעלות. בית המשפט קבע כי לאור ההסכם בין המשיבה למגיד, אשר עליו ידעה המבקשת, ולאור ההיגיון הכלכלי מסחרי של העסקאות הנדונות, יש לומר כי אומד דעת הצדדים הוא כזה המעניק לתנית שימור הבעלות נפקות חלקית בלבד, עד להפיכתם של המוצרים למחוברים כאמור. מכאן הבקשה שבפני.

3.המבקשת טוענת כי הבקשה דנן מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להכרעה בה. לטענתה, מתן שני פסקי דין סותרים של הערכאות הקודמות מצדיקה מתן רשות ערעור. כמו כן, לטענתה, בית המשפט המחוזי השתמש ב"נתיב עקיפה" להלכת רע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' גוילי- מפרקת זמנית ומנהלת מיוחדת , פ"ד נז(4) 385 (2003) (להלן: הלכת קידוחי הצפון ), וכי נתיב עקיפה זה מצדיק התווית כללים ברורים על ידי בית משפט זה על מנת לא לעשות את הלכת קידוחי הצפון לפלסתר.

4.דין הבקשה להידחות. ראשית, התוצאות השונות אליהן הגיעו הערכאות דלמטה אינן מצדיקות בפני עצמן מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 9453/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ , תק-על 2005(4) 2228). שנית, אף באשר לדיון שערך בית המשפט המחוזי לעניין נפקותה של תנית שימור הבעלות, לא מצאתי כי ישנה הצדקה למתן רשות ערעור. אכן הלכת קידוחי הצפון הינה הלכה חדשה אשר ביטלה הלכה קודמת של בית משפט זה בע"א 455/89 קולומבו, מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ , פ"ד מה(5) 490 (1991) (להלן: הלכת קולומבו ). בקליפת אגוז יאמר כי הלכת קולומבו קבעה שעסקה המכילה תנית שימור בעלות אשר מטרתה להבטיח את תשלום מלוא התמורה, הינה עסקה אשר במהותה היא שעבוד נכס כערובה לחיוב, ולפיכך חל עליה חוק המשכון, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון ) מכוח סעיף 2(ב) שבו. הלכת קידוחי הצפון ביטלה את הלכת קולומבו והכירה באופן עקרוני בתוקפה של תנית שימור בעלות גם בנסיבות בהן עסקה הלכת

קולומבו . עם זאת, ציין השופט ש' לוין בהלכת קידוחי הצפון כי סעיף 2(ב) יחול במקרה בו הבחינה הסובייקטיבית והאובייקטיבית של העסקה מעלה, על אף קיומה של תנית שימור הבעלות, כי מדובר בעסקה אשר כוונתה הינה שעבוד נכס כערובה לחיוב.

בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה דנן יש לקבוע, בהתאם לבחינה האובייקטיבית והסובייקטיבית של העסקאות, כי כוונת ההסכם בין מגיד למבקשת, בייחוד לאור ידיעתה של המבקשת אודות ההסכם בין המשיבה למגיד, היה לשעבד נכס כערובה לחיוב, למצער ככל שמדובר במוצרים אשר נעשה בהם כבר שימוש והפכו למחוברים. בכך יישם בית המשפט המחוזי את הלכת קידוחי הצפון , וכידוע דרך יישומה של הלכה קיימת אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 88/04 ורטהיימר נ' מדינת ישראל , תק-על 2004(2) 69). אף איני סבורה כי מקרה זה מצדיק בחינת הכללים בהם ייושם החריג אותו קבעה הלכת קידוחי הצפון , וממילא אני סבורה כי הדבר נעוץ בעיקר בעובדות כל מקרה לנסיבותיו, וכי כללים בעניין יתפתחו ממקרה למקרה.

הבקשה נדחית, איפוא. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.