רע"פ 8649/10 רמי שמעונוב נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת אהד) בעפ"ת 29796-08-10 ובעפ"ת 39867-08-10 מיום 31.10.10, שבגדרו נדחה ערעור המבקש, והתקבל ערעור המשיבה, על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה ברמלה (השופטת טאובר) בתת"ע 1600-08 מיום 6.7.10. עניינו של המקרה – נהיגה בשכרות.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע, בבית המשפט לתעבורה, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות, בהתאם לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן הפקודה). על המבקש הושתו קנס בסך 2,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו, פסילה מקבלת רשיון נהיגה או החזקתו לתקופה של 14 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית, פסילה מקבלת רשיון נהיגה או החזקתו לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, מאסר לתקופה של 6 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון או בלא רשיון נהיגה תקף (למעט ברירת משפט), נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים, וכן הוטל על המבקש שירות לתועלת הציבור בהיקף של 180 שעות במפעל החסד "יד ביד".

ג.

כעולה מפסק דינו של בית המשפט לתעבורה, המבקש הודה ששתה מספר משקאות וודקה ודיבר בפלאפון שלא באמצעות דיבורית. צוין, כי מדו"ח המאפיינים עולה שהמבקש שתה שלוש כוסות וודקה, התנהגותו היתה פרועה, הוא התנדנד, והתרשמות השוטר היתה כי הוא נתון בהשפעת אלכוהול כבדה. בבדיקה באמצעות מכשיר ה"ינשוף" נמצא ריכוז של 820 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף. עם זאת נקבע, כי בהתחשב בנסיבותיו האישיות ובתסקיר שירות המבחן, אין להטיל על המבקש את עונש פסילת המינימום (שנתיים- סעיף 39א לפקודה). הודגש, כי מתסקיר שירות המבחן ניתן ללמוד שהמבקש הבין את חומרת מעשיו, וכי גם ההליכים המשטרתיים והמשפטיים העמידוהו על חומרת התנהגותו ועל השלכותיה. הודגש, כי שירות המבחן ציין שמדובר בהתנהגות חריגה לגבי המבקש, ולכן המליץ על שירות לתועלת הציבור ועל פסילה לתקופה קצרה.

ד.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה על קולת העונש, ודחה את ערעור המבקש על חומרתו. צוין, כי אין בנסיבות האישיות שהוצגו כדי להצדיק סטיה מעונש המינימום ו"כל אחד, המקבל החלטה להחזיק בהגה לאחר ששתה, עליו להביא בשיקוליו תוצאות נהיגה זו, שאחד המרכיבים שלה פסילה בפועל ל- 24 חודשים. השפעת פסילה בפועל על חייו של המשיב בנסיבותיו שלו ידועה לו בעת שהוא מקבל החלטה. אין טוב ממנו לדעת נסיבותיו האישיות והתוצאה הישירה של פסילת רישיון לתקופה של 24 חודשים. בעניין זה הכל שוים. מלח הארץ, יחד עם אלמוני, אדם שחטא ועברו הפלילי עשיר למכביר". בית המשפט העמיד איפוא את הפסילה על 24 חודשים בניכוי פסילה מינהלית, וביטל את שעות השירות לתועלת הציבור.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי בהטלת עונש של שירות לתועלת הציבור יש להצדיק הפחתה מעונש הפסילה כ"תחליף ענישה". כנטען, נהוג להמיר תקופה מסוימת מפסילת המינימום בשירות לתועלת הציבור, מקום שיש קשיים בחומר החקירה או בהתיצבות עדים. לאחרונה כתוצאה משינוי מדיניות בפרקליטות, החלו - כך נאמר - מוגשות הודעות ערעור על קולת העונש בתיקים כגון דא. לטענת המבקש, נדרשת אמירה של בית משפט זה שתיתן לגיטימציה לערכאות הדיוניות להמיר חלק מתקופת הפסילה בשירות לתועלת הציבור, כדי לתמרץ נאשמים להודות, וכך לאפשר סיום מהיר ויעיל של תיקים. עיינתי גם בתסקיר שירות המבחן למבוגרים, שהתרשם מצעיר בראשית דרכו, אשר התנהלותו תקינה בדרך כלל, ושההליכים העמידוהו על חומרת התנהגותו. השירות המליץ על פסילה לתקופה קצרה ושירות לתועלת הציבור.

הכרעה

ו.

הלכה היא כי בית משפט זה יורה על קיומו של ערעור שני, רק מקום שעניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני. על אף נסיונותיו הראויים לציון של בא כוח המבקש לטעון שכך הוא בנידון דידן, מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה. יוטעם, כי השוני בתוצאות שאליהן הגיעו שני בתי המשפט הקודמים, אינו מהוה כשלעצמו עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 7652/06 ולפמן

תעשיות נ' רכבת ישראל (לא פורסם); בש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (לא פורסם)). ועוד, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 10524/09 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650; רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ז.

על המבקש, כאמור, הושת בבית משפט השלום עונש פסילה למשך 14 חודש, ובית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה והטיל על המבקש את תקופת המינימום הקבועה בפקודה לנהיגה בשכרות, 24 חודש, הנתונה על פי סעיף 39א לקיצור על-ידי בית המשפט אך "בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין". נקבע לא פעם כי "החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה, לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק. עונש המינימום נועד על-מנת להרתיע כל נהג ונהג, גם אלו הנורמטיביים, ולשנות את התפיסה החברתית, לפיה ניתן לשתות ולנהוג" (רע"פ 8387/06 אלייא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט ג'ובראן); ראו גם רע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7948/08 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חוששני כי את הנידון דידן אין מקום להביא בגדרי אותה משורה חריגה. ריכוז האלכוהול בדמו של המבקש היה גבוה, התנהגותו היתה פרועה, והתרשמות השוטר היתה, כאמור, כי הוא נתון תחת השפעת אלכוהול כבדה וכי "הוא לא הגיב לעניין". אין צורך להכביר מלים באשר לסיכון לזולת הטמון בשכרות. אכן, למזלו של המבקש ולמזל הבריות, לא הידרדר המקרה לכלל פגיעה. ואולם, שכרות היא מתחלואי הנהיגה שאחריותם של בתי המשפט מחייבתם לנהוג בה בחומרה הראויה לה, כמצוות המחוקק. לחובת המבקש 3 הרשעות קודמות בתעבורה (2 מהן עוד בטרם קיבל רשיון נהיגה), כעולה מתשובת המשיבה לבית המשפט המחוזי. המבקש אמנם צעיר (כבן 24), ושירות המבחן המליץ - כאמור - להסתפק בעונש פסילה קצר, אולם על אף המשקל המשמעותי שיש ליתן להמלצתו, "על בית המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים ביסוד הענישה הפלילית" (רע"פ 8574/10 עטרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 843/07 אבו-גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ח.

הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות שהפכה ל"מכת מדינה", ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב - בין היתר - הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש. פסילת המינימום שקבע המחוקק אמנם יש בה אי נוחות, אך אין היא "סוף העולם", אלא תקופת זמן שיש בה כדי להוות לקח והרתעה. אכן, יתכן כי גם אילולא התערב בית המשפט המחוזי בעונש שהטיל בית המשפט לתעבורה לא היינו מתערבים בתוצאה אילו פנתה המדינה – אך לא לכגון דא נועד, כאמור, ערעור בגלגול שלישי. הסניגור המלומד נדרש לפסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט ד"ר טננבוים) בת' 6858/07 לשכת תביעות את"ן נ' אשרי שושן (לא פורסם) לעניין המרת חלק מן הפסילה בשירות לתועלת הציבור (פסק הדין לא צורף אך צוטט בהרחבה בבקשה). איני רוצה לקבוע מסמרות ולומר כי דבר זה אינו אפשרי בשום מקרה, אך בודאי דרך המלך היא מה שמיללו בבירור שפתי המחוקק, ושינוי בכך הוא חריג. סוף דבר, איני סבור שמקרה זה על כלל נסיבותיו מצדיק התערבות בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. ביחס לטענה כי היה מקום להפחית מעונש הפסילה נוכח הודאת המבקש אציין, כי אמנם היה בכך כדי להביא לחיסכון בזמן שיפוטי, ובית המשפט נתן דעתו לכך; אולם אין זו חזות הכל, ואם העדיף בית המשפט המחוזי את אינטרס הציבור, שמשקלו רב מאוד בכגון דא, אין לבוא עמו בטרוניה (ראו והשוו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1), 577 באשר לשיקולים לעניין כיבוד הסדר טיעון או דחייתו; ויצוין כי שם נערך הסדר טיעון גם לעניין העונש, מה שאין כן בענייננו).

ח.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.