רע"פ 2668/11מנחם חיים כהן נ. מדינת ישראל

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כהן) בעפ"ת 22886-10-10 מיום 27.2.11, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופטת לארי- בבלי) בתת"ע 15811-09 מיום 15.9.10.

רקע והליכים

ב.המבקש הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן פקודת התעבורה ) ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן תקנות התעבורה ). את הרשעתו ביסס בית המשפט על בדיקת מכשיר הינשוף, שבה נמצא ריכוז אלכוהול של 485 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף, כמו גם על עדויות שונות, ובפרט על עדותו של המתנדב אשר ערך את הבדיקה. הודגש, כי למבקש לא היה הסבר מניח את הדעת לריח האלכוהול שנדף מפיו. הוא לא ידע להסביר את התנהגותו וסתר עצמו בכך שבתחילה טען כי כלל לא שתה משקאות אלכוהוליים. הוטעם, כי המבקש לא טרח להביא עדויות לתמוך בגירסתו.

ג.על המבקש נגזרו קנס בסך 1,500 ₪, פסילה מקבלת רשיון נהיגה או החזקתו לתקופה של שלושים חודשים בניכוי חודש הפסילה המינהלית, ופסילה על תנאי מהחזקת רשיון נהיגה לארבעה חודשים למשך שלוש שנים.

ד. ערעור

לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה נדחה בפסק דין מפורט. לא נתקבלה טענת המבקש כי נוכח תיקונה של תקנה 169א לתקנות התעבורה (להלן תיקון מס' 3), שבו נמחקה ההגדרה של "המידה הקבועה" של ריכוז האלכוהול אשר לפיה יוגדר אדם כשיכור, לא ניתן להרשיע את המבקש על בסיס בדיקה באמצעות מכשיר הינשוף. נקבע, כי המשיבה לא ייחסה למבקש את ההגדרה הישנה של "המידה הקבועה" ולא ביקשה להרשיעו על סמך ההגדרה שנמחקה בתיקון. הודגש, כי לא המונח בו נעשה שימוש מעלה או מוריד, שכן המונח "המידה הקבועה" והמונח "ריכוז אלכוהול בגוף" שהוסף לאחר התיקון, היינו הך הם. הוסף, כי התוצאה שאליה חפץ בא כוח המבקש להגיע כל אימת שנעשה בכתב האישום שימוש במונח "המידה הקבועה", שלפיה לא ניתן להרשיע נאשם בנהיגה בשכרות על סמך ממצאי בדיקת הינשוף, אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי של המלחמה בנהיגה בשכרות. עוד נאמר, כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לתעבורה מעוגנות בממצאי מהימנות, וכי אינן בלתי סבירות ולא התעלמו מגורם בעל משקל כלשהו בחומר הראיות. כך גם לא נמצא מקום להתערבות בעונש.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען, כי נוכח תיקון מס' 3 הנזכר, לא ניתן להרשיע את המבקש על סמך בדיקת מכשיר הינשוף, שאחרת נימצא סותרים כלל יסוד במשפט הפלילי, והוא כי אין עונשין אלא בגין עבירה שנקבעה בחוק.

הכרעה

ו.לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי בקשת רשות לדיון בגלגול שלישי תינתן אך כאשר מדובר בבקשה המעלה שאלה ציבורית או משפטית חשובה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123, 128; רע"פ 2299/11

קדומי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בגדרם של אלה. סעיף 64 ב(א) לפקודה קובע את ההגדרה של "שיכור". בחלופה השלישית נקבע כי שיכור הוא "מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת". מנגנון האישור לקביעת הריכוז האסור עוגן בתיקון פקודת התעבורה (מס' 72), התשס"ו-2005. במסגרת התיקון התעורר קושי, שכן לאחריו לא הוסדר מחדש הריכוז האסור, וברע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נקבע, כי על המדינה להסדיר מחדש את הריכוז האסור, בהתאם למנגנון האישור החדש שבדין. במסגרת תיקון מס' 3 תוקנה תקנה 169א לתקנות התעבורה. בתיקון קבע שר התחבורה, כי ההגדרה "המידה הקבועה" תימחק, ותתווסף ההגדרה "ריכוז אלכוהול בגוף".

ז.

כפי שהסביר בית המשפט המחוזי בפירוט, אין בתיקון מס' 3 כדי לשנות מהותית. הגדרת "המידה הקבועה" זהה להגדרה של "ריכוז האלכוהול בגוף" ("(1) 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף; (2)

50 מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר דם״), והיא מתייחסת לריכוז האלכוהול האסור. אין מדובר איפוא, בכל הכבוד, אלא בטענת סרק. בית המשפט המחוזי ציטט מפסק הדין בפרשת גורן (פסקה נ"ו) קטע זה, המדבר בעדו:

" הרצון ואף החובה השיפוטית

להגן על זכויות נאשמים, אין משמעה ניצול כל טענה טכנית לביטול הליכים פליליים מעיקרם; אפשרות זו מתייחסת לפגמים שיש בהם כדי לפגוע מהותית בזכויות הנאשם, בהוגנות ההליך או באינטרס ציבורי חשוב אחר. כדי לקבוע, כי פגם בהתקנת תקנה או בניהול הליך מסוים מביא לבטלות מוחלטת, יש לבחון מכלול שיקולים נרחב - הן ביחס לטיב הפגם וסיבתו והן ביחס לתוצאות הבטלות המלאה. מובן שראש ועיקר במעמד נורמטיבי עליון היא איפוא השאלה, האם מבחינה מהותית

נגרם עוול" (הדגשה במקור – א"ר).

ח.

באשר לחומרת העונש, נקבע לא פעם בהקשר דנא כי "החריגה מעונש המינימום ראוי לה שתתקיים במשורה, לשם שמירה על המדיניות הציבורית ועל כוונת המחוקק. עונש המינימום נועד על-מנת להרתיע כל נהג ונהג, גם אלו הנורמטיביים, ולשנות את התפיסה החברתית, לפיה ניתן לשתות ולנהוג" (רע"פ 8387/06 אלייא נ' מדינת ישראל (לא פורסם);

ראו גם רע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7948/08 אגבריה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נסיבות המצדיקות חריגה לא הוצגו. נהפוך הוא, ריכוז האלכוהול בדמו של המבקש היה גבוה ביותר, והתרשמות המתנדב אשר בדק אותו היתה, כאמור, כי הוא נתון תחת השפעת אלכוהול כבדה. אין צורך להכביר מלים באשר לחומרת הדברים והסיכון הטמון בהתנהגות זו לחיי אדם. לא זו אף זו, לחובת המבקש הרשעות קודמות בתעבורה. דומה כי "הצורך להגן על הציבור מפני תופעה שהפכה ל'מכת מדינה', ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב בין היתר הרחקת נהגים מסוכנים ופורעי חוק מהכביש" (רע"פ 8649/10 שמעונוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ט.

לא אוכל

אפוא להיעתר למבוקש.