פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9234/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
איגור קרסנובריז'י
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 4.11.10
בעפ"ת 32767-08-10 שניתן על-ידי השופט בן יוסף
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
א.
בקשה זו טוב לה שלא הוגשה משהוגשה. המבקש עותר כי בית משפט זה יתערב בגלגול שלישי בהכרעת בית המשפט המחוזי להוסיף 5 חודשי פסילה (בפועל 11 תחת 6) למי שנמצא נוהג בשכרות, משמעותית פחות מתקופת המינימום שקבע המחוקק (24 חודשי פסילה), ושלהפחתה ממנה נדרשות נסיבות מיוחדות. הואיל ולאחרונה ממש (1.12.10) ניתנה על-ידי החלטה בבקשה בתחום זה (פסילה בנהיגה בשכרות) (רע"פ 8649/10 שמעונוב נ' מדינת ישראל ) שהגיש בא כוח המבקש, חרות היה בזכרוני טכסט הבקשה, שגם ניתן לו בחלקו ביטוי בהתייחסות בהחלטה מיום 1.12.10, והריהו דומה עד מאוד לטכסט דנא. תמהני מדוע לבטל את זמנו של בית המשפט בבקשה שאין לה תוחלת על פי הכללים הנוהגים, ואציע כי הסניגור הנכבד, המתמחה בתחום, ישקול זאת היטב במבט צופה פני העתיד.
ב.
לגופם של דברים, המבקש הורשע לפי הודאתו בעבירת נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודות התעבורה (נוסח חדש). העבירה נעברה ב-2007, אך המבקש לא אותר זמן רב עד שהובא באמצעות צו הבאה (לפי הסברו שהה ברוסיה לאחר שנפטר אביו). בית המשפט לתעבורה (השופטת פראג לבוא) ציין בגזר דינו מיום 15.7.10 כי למבקש 12 הרשעות תעבורה מאז החל לנהוג ב-2003, ושקל גם את הודאתו וחרטתו והיותו בודד בארץ. על כן נגזרו עליו פסילה ל-6 חודשים (ללא ניכוי פסילה מינהלית, שהיתה בת 7 חודשים) וכן פסילה על תנאי לשישה חודשים ומאסר על תנאי של שישה חודשים לעניין נהיגה בעת פסילה או בשכרות.
ג.
המדינה עירערה על קולת העונש, ובית המשפט המחוזי (השופט בן יוסף), בפסק הדין מיום 4.11.10, הזכיר את מצוות המחוקק לפסילה מינימלית של שנתיים תוך שיקול דעת לבית המשפט להפחיתה בנסיבות מיוחדות. עוד ציין, כי נסיבות מיוחדות לשיטתו אינן בהכרח קיצוניות, אלא יש להביא בחשבון מכלול כגון עבר תעבורתי ופלילי, נסיבות חיים מיוחדות, הודאה והבעת חרטה ועוד. לענייננו ציין בית המשפט כי למבקש בעברו התעבורתי גם עבירות בטיחותיות של מהירות, אי ציות לתמרור עצור ושימוש בטלפון בעת נהיגה. בנסיבות דנא, שהן "די ממוצעות" - כלשון בית המשפט - בעבר שאינו "טלית שכולה תכלת", מצא בית המשפט להעמיד את הפסילה על 18 חודש בניכוי 7 חודשי פסילה מינהלית, ובסך הכל איפוא 11 חודש של פסילה בפועל (תחת 6 שגזר בית המשפט לתעבורה). שאר חלקי גזר הדין נותרו בעינם.
ד.
בבקשה נטען כי המדובר בנושא הכרוך ביעילות ההליכים, כדי לתמרץ נאשמים להודות ולא לנהל הוכחות חרף קשיי ה"ינשוף". נאמר, כי נוכח "דרקוניות" העונש – כדברים שציטט המבקש מפי השופט ד"ר טננבוים – שקבע המחוקק (פסילה בת שנתיים), יש מקום להקלה ולגמישות בערכאות הדיוניות.
ה.
תיק זה אינו מתקרב לאמת המידה המצדיקה גלגול ערעור נוסף. אציין, כי כשלעצמי איני סבור שיש בקביעת המחוקק משום "דרקוניות", נוכח סכנותיה של הנהיגה בשכרות, העלולה להפוך אדם – כפי שנזדמן לי לציין באחת הפרשות – ל"מכונת מוות נעה" (רע"פ 3357/09 שמרית משה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); למרבה המזל לא כל נהיגה בשכרות מסתיימת בתאונה, אך החשש והסיכון מצדיקים הרתעה משמעותית. אכן יש אי נוחות בעולמנו במניעת נהיגה ממי שנהיגה חשובה לו וכאלה רבים כמובן, אך על היוצא לנהוג לחשוב על כך בטרם ירבה בשתיית משקאות משכרים. אביא קטע מדברי בעניין שמעוני הנזכר:
"אין צורך להכביר מלים באשר לסיכון לזולת הטמון בשכרות. אכן, למזלו של המבקש ולמזל הבריות, לא הידרדר המקרה לכלל פגיעה. ואולם, שכרות היא מתחלואי הנהיגה שאחריותם של בתי המשפט מחייבתם לנהוג בה בחומרה הראויה לה, כמצוות המחוקק".
ולהלן גם:
"הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות שהפכה ל'מכת מדינה', ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב - בין היתר - הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש. פסילת המינימום שקבע המחוקק אמנם יש בה אי נוחות, אך אין היא 'סוף העולם', אלא תקופת זמן שיש בה כדי להוות לקח והרתעה".
בנידון דידן אמנם החמיר בית המשפט המחוזי לעומת בית המשפט לתעבורה, אך לא הגיע לרף שקבע המחוקק; לא ראיתי כל דופי בהנמקתו. אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ג בטבת תשע"א (20.12.10).
ש ו פ ט