רע"פ 5469/08 יובל נחמני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בבאר-שבע, על פי הודאתו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לאחר שנמצא מחזיק במשאית בה נהג ארבעה שקים שהכילו סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 36.6 ק"ג . בעקבות הרשעתו, נדון המבקש לשישה חודשי מאסר בהם היה אמור לשאת בדרך של עבודות שירות, שנה וחצי מאסר על-תנאי, פיקוח של שירות המבחן וקנס בסך 7,500 ש"ח. בית-המשפט זקף לזכות המבקש את אלה: עברו הנקי, הודאתו והחרטה שהביע, הדרך השיקומית בה החל, קיום אורח נורמטיבי עד לביצוע העבירה, תרומתו לקהילה והעדר תמורה כספית למעשה בו חטא.

2.

ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, וכוון נגד קולת העונש, התקבל, ובעקבות כך הועמדה תקופת המאסר בפועל על 15 חודשים. בית-המשפט קבע, כי העובדה שהמבקש לא פעל ממניע של בצע כסף אינה מהווה שיקול לקולא, הואיל ויש להרתיע גם אנשים נורמטיביים מלשמש כלי בידיהם של עבריינים עד כדי הפיכתם לחוליה בשרשרת הפצתו של הסם.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ובפיו שני טעמים: הערכאה הדיונית שגתה בכך שלא נתנה משקל לקולא לעובדה כי השימוש בסם הוא שעמד ביסוד ביצוע העבירה; קיים פער קיצוני בין עונש המאסר שנגזר בשתי הערכאות.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש תומך יתדותיו ברע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05), בו נקבע כי ככלל, עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק מתן רשות ערעור, אולם במקרים בהם הפער בענישה הינו חריג, עשויה להימצא הצדקה לבחינה נוספת של העונש בידי ערכאה שלישית. ברם, מקרה זה אינו נמנה על אותם חריגים, הואיל ונוכח מדיניות הענישה הנוהגת, העונש שהושת על המבקש בבית המשפט המחוזי אינו חמור כלל ועיקר (השוו רע"פ 4123/07 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.05.07)). כך או כך, העיקרון לפיו ראוי כי העונש שנגזר בערכאת הערעור לא יחרוג באופן מופרז מזה שקדם לו מטעמי הוגנות כלפי הנאשם, אינו עומד לבדו. על בית-המשפט הדן בערעור לאזנו אל מול שאר העקרונות המנחים בענישה, והראשון שבהם הוא ההלימה בין העונש לחומרת העבירה (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 09.05.06)). כך נהג בית המשפט המחוזי, ועל כן לא מצאתי כי הוכחה עילה לקיומו של ערעור שני.

הבקשה נדחית.