רע"פ 2089/12 צחי סינאי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-עפ"ת 28766-11-11 (מיום 31.1.2012 מפי השופט א' כהן), אשר במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ב-תת"ע 6177-11-10 (מיום 30.3.2011 מפי השופט מ' כדורי).

רקע עובדתי

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום שייחס לו עקיפה של רכב תוך חציית קו הפרדה רצוף. בהכרעת דינו של בית המשפט לתעבורה הובאו עדויותיהם של עדי המאשימה, שוטרי משטרת ישראל אשר זיהו את המבקש מבצע מספר עקיפות מסוכנות. מסוק משטרתי שזיהה את רכבו של המבקש מבצע את עבירות התנועה המדוברות, דיווח על כך לשוטר

על הקרקע, שעצר את רכבו של המבקש. בית המשפט לתעבורה דחה את גרסתו של המבקש, שהודה בנסיעה במקום ובזמן הנזכרים בכתב האישום, אך הכחיש שהיה קו הפרדה ושהוא עקף רכב אחר. בית המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה בעניינו לא מדובר בעקיפה, כיוון שהמכוניות אותן עקף ירדו לשולי הדרך, ואפשרו לו ולרכבים לעקוף אותן. בית המשפט קבע כי אין נפקות של ממש לטענות הגנה נוספות שהשמיע המבקש, שהתייחסו בעיקרן להתנהלותם של השוטרים שהיו מעורבים בעניינו. בית המשפט קבע עוד כי העדויות שנשמעו בפניו מהימנות ומוכיחות את אשמתו של המבקש מעבר לכל ספק סביר.

2.

בגזר דינו קבע בית המשפט לתעבורה כי עבירת עקיפת רכב תוך קו הפרדה רצוף הינה עבירה חמורה ומסוכנת. חומרה יתרה ייחס בית המשפט לכך שבמקרה זה מדובר למעשה בשתי עקיפות של משאיות ארוכות. בית המשפט קבע שיש להביא בחשבון כי המבקש הינו נהג חדש יחסית, אשר בתקופה של כחמש שנים, צבר לחובתו שלוש הרשעות קודמות. כשיקולים לקולא נזכרו נסיבותיו האישיות של המבקש. נקבע כי נוכח הצורך להילחם בקטל בכבישים ובעבירות מהסוג דנן, יש לבכר את שיקולי ההרתעה על פני שיקוליו של המבקש. אשר על כן, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש קנס על סך 2,000 ש"ח ועונש פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים.

3.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המבקש לפיה שגה בית המשפט קמא אשר נתן אמון לעדי התביעה ולא קיבל את גרסת ההגנה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בשיקולי מהימנות עליהם התבסס בית המשפט לתעבורה בפסק דינו. כן נקבע, כי העונש שהושת על המבקש אינו חמור ואינו מצדיק התערבות מצד ערכאת הערעור.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה דנן. לטענתו, טענות ההגנה אשר העלה בדיון בפני בית המשפט לתעבורה לא זכו להתייחסות בפסק דינו. עוד נטען בבקשה כי העדויות שהובאו בפני בית המשפט לתעבורה היו לקויות ולא היה מקום ליתן בהן אמון. המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי טעה טעות יסודית ומובהקת בדחיית הערעור שכן לא התייחס לפגמים שנפלו בחקירה המשטרתית. לטענתו, כיוון שעסקינן בהתנהגות משטרתית במהלך חקירה, הרי שמדובר בבקשה הנושאת אופי ציבורי.

דיון והכרעה

5.

אין מקום ליתן למבקש רשות לערער. עניינה של בקשת רשות הערער מצוי כולו בנסיבותיו הפרטניות של המבקש. למבקש היה יומו בבית המשפט וטענותיו נשמעו בפני הערכאות הקודמות. אין לראות במקרה זה, כאחד המקרים המצדיקים דיון בתיק ב"גלגול שלישי". באשר לטענתו של המבקש ביחס לחומרת העונש שהושת עליו אציין כי הלכה ידועה היא כי פער בענישה, כשלעצמו, אינו מצדיק מתן רשות ערעור. אומנם, פסיקת בית משפט זה מכירה בחריגים להלכה זאת, אך עניינו של המבקש אינו נכנס בגדרם (ראו והשוו: רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.2008)).

6.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.