רע"פ 1845/12 עמאד שווקי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב-עפ"ת 12888-12-11 (מיום 8.2.2012 מפי השופטים י' צבן, מ' מזרחי ו-ר' כרמל ) אשר במסגרתו התקבל ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (פ"ל 4600-04-10, השופט א' טננבוים). בד בבד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

רקע עובדתי וההליכים בבתי המשפט קמא

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסו לו

העבירות הבאות: עבירת שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

2.

גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים שדן בעניינו של המבקש, נפתח בהתייחסות לתופעה לפיה נהגים שרישיונם נשלל בשל אי תשלום קנסות שהוטלו עליהם, ממשיכים לנהוג גם בלי רישיון נהיגה. בית המשפט לתעבורה ראה את מקורה של תופעה זו בבעייתיות אינהרנטית הקיימת בסנקציות כספיות המוטלות על עברייני תנועה ובאכיפתן. בהמשך ציין בית המשפט כי בחר ללכת בדרך הקשה ביותר עבורו לפתרון הבעייתיות המתוארת והיא "ללחוץ על הנהג ולעזור לו לעזור לעצמו. קרי, לשלם את הקנסות ולעבור מבחן מעשי ותיאוריה מחדש עד אשר יוציא רישיון". עוד התייחס בית המשפט להסתבכויות חוזרות ונשנות של לנהגי טרנזיט במזרח ירושלים, אשר נושאים על גבם גיבנת של דו"חות וקנסות, בשל השתתפותם במערכי הסעה בלתי חוקיים.

3.

בית המשפט לתעבורה קבע כי במקרה של המבקש, עברו התעבורתי המכביד (שכלל מספר רב של הרשעות בעבירות תנועה, אליהן התייחס בפירוט בית המשפט המחוזי, מ.נ.) אינו מעיד בהכרח על מסוכנותו כנהג, אלא על אופי עבודתו כנהג טרנזיט. בגזר הדין הוזכר כי בדיון שנערך בעניינו של המבקש הציע לו בית המשפט לנסות לסדר את רישיון נהיגתו וכלשונו- "לשאת בעונש, אך לצאת ממעגל הקסמים של נהיגות בלתי חוקיות ופסילות שבאות בעקבותיהן". בית המשפט עמד על גילו המבקש, אותו ראה בית המשפט כגיל בו זונחים עבריינים את דרכיהם הישנות. בית המשפט קבע כי נוכח נסיבותיו האישיות של הנאשם שלפניו, והתנהלותו בבית המשפט, אין מקום למצות את הדין עם המבקש, אשר עד אותו המועד שילם חלק מהקנסות וכבר זכה לרישיון זמני. בסופו של דבר, השית בית המשפט על המבקש עונש מאסר בן ארבעה חודשים שירוצה במסגרת של עבודות שירות, והפעיל עונש מאסר על תנאי שהיה מוטל עליו ממקרים קודמים וקבע כי ירוצה בחופף. בנוסף, נגזר על המבקש עונש מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

4.

המדינה הגישה ערעור על קולת העונש לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי בנימוקים לקולא שנמנו על ידי בית המשפט לתעבורה יש כדי למתן במידת מה את העונש הראוי אך לא כדי לעוקרו כליל. נקבע כי ענישה כה מתונה למי שנושא עימו 293 הרשעות קודמות משדרת מסר שלילי ואינה משיגה את מטרות הענישה. בית המשפט המחוזי קבע כי עונש המאסר שהושת על המבקש ירוצה כמאסר בפועל. עוד הורה בית המשפט המחוזי על פסילת המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים מיום שחרורו ממאסר. בנוסף נגזר על המבקש עונש מאסר מותנה של 7 חודשים.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש טוען כי במקרה זה מתעוררות סוגיות עקרונית, המצדיקות מתן רשות ערעור. המבקש טוען כי ניתנה לו "הבטחה שיפוטית" על ידי בית המשפט לתעבורה כי לא ישלח לכלא, המהווה הצדקה לקבלת בקשתו ולכן יש הצדקה ליתן לו רשות לערער. עוד טוען המבקש, כי הופעלה נגדו מדיניות ענישה "תעריפית", הנוגדת את עקרון הענישה האינדיווידואלית ואת שיקולי השיקום והטיפול בעניינו. לטענתו הפער הבולט בענישה בין שתי הערכאות שדנו בעניינו מצדיק אף הוא מתן רשות ערעור.

דיון והכרעה

6.

דין הבקשה להידחות

7.טענתו המרכזית של המבקש, העשויה להצדיק במקרים אחרים מתן רשות ערעור, היא כי קיבל הבטחה מבית המשפט לתעבורה, לפיה לא ישלח לכלא. הבטחה שכזו אינה נזכרת בפרטיכל הדיונים בהם עיינתי ולא הוגשה בקשת תיקון. גם דברי בית המשפט לתעבורה בגזר דינו אינם מרמזים כי ניתנה לו הבטחה שלא ירצה עונש מאסר בפועל. כפי שהוזכר לעיל, בית המשפט לתעבורה הציע למבקש " לשאת בעונש , אך לצאת ממעגל הקסמים של נהיגות בלתי חוקיות ופסילות שבאות בעקבותיהן" (ההדגשה אינה במקור, מ.נ.). אין בדברים אלה כדי לתמוך בטענתו של המבקש ולפיה הובטח לו שלא ישלח לכלא. לכל היותר הובטחה לו הקלה.

8.

המבקש שלפנינו הורשע בעבירות תעבורה רבות מספור. את העבירות החמורות בהן הורשע במסגרת ההליכים דנן, ביצע המבקש כשנגדו תלוי ועומד עונש מאסר מותנה. נראה כי המבקש אינו ירא את הדין ואינו נרתע מלחזור ולבצע עבירות תעבורה שוב ושוב. בהתחשב בנסיבות אלו, העונש שנקבע למבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו חמור כלל ועיקר, והוא אף מבטא לטעמי הליכה לקראת המבקש.

9.

נוכח כל האמור לעיל, המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לא מצאתי בעניינו של המבקש שאלה משפטית, חוקתית או ציבורית המצדיקה מתן רשות ערעור. הלכה ידועה היא כי פער בענישה, כשלעצמו, אינו מצדיק מתן רשות ערעור. אומנם, פסיקת בית משפט זה מכירה בחריגים להלכה זאת, אך עניינו של המבקש לא יכול להיכנס בגדרם (ראו והשוו: רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.2005); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.2008)).

10.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. משכך הם פני הדברים, ממילא אין מקום להיענות לבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש.