רע"פ 6015/10 חילמי דבאבסה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש, מנהל ובעל זכות חתימה בחברה א.ש אהרונוב בע"מ (להלן: "החברה"),

שאף היא הועמדה לדין, הורשע בבית-משפט השלום בירושלים בעבירות על פי פקודת מס הכנסה, (נוסח חדש), התשכ"א-1961, ובעבירות על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. נמצא, כי יחד עם מנהל נוסף בחברה מסר המבקש, כנגד חשבוניות פיקטיביות, שיקים של החברה למוטבים שונים שפדו אותם ומסרו את שוויים למבקש תמורת עמלה, תוך זיוף של הרישום בהעתקי השיקים וכן בכרטסת הזכויות והחובות של החברה, וכל זאת במטרה להתחמק מתשלום מס. בנוסף, נמנע המבקש מלנכות מס במקור מתשלומים ששולמו לנאשם אחר בפרשה שהועסק בחברה. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש ל-42 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 400,000 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הואיל ולהשקפתו עניינו מעורר שאלות משפטיות מהותיות הדורשות ליבון נוסף. בבקשתו שב המבקש ומעלה טענות אותן העלה בפני ערכאות קמא לעניין הרשעתו, וכן לעניין חומרת העונש שהושת עליו, במסגרתן הוא מבקש להשיג על ממצאים שבעובדה וכן על הקביעה בדבר הוכחתם של יסודות העבירות. בנוסף, נטען כי נפגעה זכותו של המבקש להיוועץ בעורך-דין.

3.

דין הבקשה להידחות. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי ההליך השיפוטי בא בדרך כלל למיצויו בתום הדיון בפני שתי ערכאות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 126 (1982). עם זאת, נקבע כי המחוקק לא ביטל לחלוטין את אפשרות הפניה לערכאה נוספת, אולם הפתח שהותיר לכך הנו "פתח מותחם וצר". הכלל המנחה הוא כי רשות ערעור תינתן מקום בו עולות סוגיות עקרוניות להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול של מתדיינים, כמו שאלות בעלות חשיבות חוקתית, ועניינים בהם ניתנו החלטות סותרות וטרם נפסקה בהם הלכה על ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה, שכן כלל טענותיו נועדו להשיג על ממצאים שבעובדה שנידונו בהרחבה בידי ערכאות קמא, ובאלה לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק ליבון בפני ערכאה שלישית. זאת ועוד, משנמנע המבקש מלהעלות את טענתו בדבר הפגיעה, לכאורה, בזכות ההיוועצות בפני ערכאות קמא, במסגרתן נדונה רק שאלת הפגיעה בזכות ההיוועצות של נאשם אחר בפרשה, אין הוא יכול לעורר עניין זה לראשונה בפני בית-המשפט העליון במסגרת בקשה לרשות ערעור (רע"פ 6800/98 כנעאן נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 20.12.1998)). לפיכך, נותר רק חלקה האחר של הבקשה, זה העוסק בחומרת העונש, ובעניין זה כבר נפסק כי חומרת העונש לכשעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.08)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על אותם חריגים, נוכח חומרתן של העבירות בהן הורשע ורמת הענישה הנוהגת.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.