רע"פ 1889/09 אדיב מזהר נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בירושלים, על-פי הודאתו, בשורה של עבירות, ובהן החזקת מקום להימורים ולהגרלות, קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה, התחזות לאדם אחר, גניבה, זיוף שטר כסף, זיוף, סיוע לניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף. בחלק מן העבירות האמורות הורשע המבקש יותר מפעם אחת, ואת חלקן הוא ביצע באנשים חסרי ישע. בעקבות הרשעתו, דן אותו בית משפט השלום ל-5 שנות מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי וקנס בסך 5000 ש"ח. כמו כן, הופעלו שני מאסרים על תנאי שעמדו נגדו, בני 4 חודשים כל אחד, כך שתקופת מאסרו הכוללת הועמדה על 68 חודשים. בנוסף, חויב המבקש לפצות את קורבנותיו בסכום כולל של 57,800 ש"ח.

2.

ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי כנגד חומרת העונש נדחה, לאחר שנמצא כי העונש הולם את חומרתן של העבירות. המבקש מצדו סבור, כי נכון להקל עמו, ובקשתו זו לרשות ערעור נסמכת בעיקרה על רגשי החרטה המקננים בו, ועל נסיבותיו האישיות, היינו, גילו המתקדם ומצבו בריאותו. המבקש טען עוד, כי הוא היה זה שהציע בערכאה הדיונית לפצות את קורבנות העבירות, ולעניין זה לא ניתן משקל הולם.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור ניתנת מקום שמתעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שבפני אינו נמנה על אלה, באשר ההשגות מופנות כנגד העונש בלבד, וכבר נקבע כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.08)). למעלה מן הדרוש אוסיף, כי נוכח חומרתן המופלגת של העבירות אותן ביצע המבקש ועברו הפלילי, אין בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי.

הבקשה נדחית.