רע"פ 9902/09 יהושוע אטדגי נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש, מתוארת מסכת אירועים המצביעה על ניצול לרעה של יחסיו עם מרדכי בן-עטר, קצין בתחנת משטרת חדרה. בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי המבקש נהג ליתן לבן-עטר טובות הנאה בתמורה לשירותים הקשורים לתפקידו כקצין משטרה, ובהמשך הובאו שלושה אישומים פרטניים: בדיית ראיות בכוונה לשבש מהלכי משפט, וזאת כדי להתמודד עם טענתו של נהג לפיו בן-עטר תקף אותו; השתתפות במימון רכישתו של תכשיט עבור רעייתו של בן-עטר; ותשלום שקיבל המבקש ממי שנחשד בעבירות זנות ותועבה, גרשון אברמוב, כדי שיפעל אצל בן-עטר לנהוג באברמוב במשוא פנים.

2.

המבקש כפר בנטען בכתב-האישום, אולם בסופו של יום הורשע בעבירות של קשר לפשע, בידוי ראיות, שיבוש מהלכי משפט ותיווך בשוחד, לפי סעיפים 499(א)(1), 238, 244, 290 ו-295(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.על כך נדון המבקש לתשעה חודשי מאסר, שנה מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח. ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי, נדחה.

3.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובפיו מספר טעמים: סוגיית הרשעתו בעבירה של קשירת קשר לפשע מעוררת קשיים נוכח אי-הרשעתו של בן-עטר בעבירה דומה; גם הרשעתו בעבירת תיווך בשוחד שגויה נוכח זיכויו של בן-עטר מעבירה של קבלת שוחד; העונש שהושת על המבקש חמור מזה שנגזר לבן-עטר, ואין זה מתיישב עם חומרת מעשיו של כל אחד מהם.

4.

דינה של בקשה זו להידחות, באשר היא אינה מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינו של המבקש ומחייבת ליבון בפני ערכאה שלישית (רע"פ 1889/09 מזהר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.3.2009); רע"פ 502/09 נבון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2009)). גם לגופן של הטענות לא מצאתי בבקשה ממש. הרשעתו של המבקש בעבירת קשר לפשע נבחנה בידי ערכאת הערעור לפני-ולפנים, ושם הובהר בהרחבה מדוע פסק דינו של בן-עטר לא שמט את הקרקע תחת הרשעתו שלו, וכיצד באופן מהותי יכולות שתי ההכרעות לדור בכפיפה אחת. ואמנם, " לא המסקנה הסופית הפורמלית של בית המשפט בהליך המשפטי האחר היא הקובעת לצורך סוגיה זו אלא בחינה מהותית של ההכרעה האחרת " (עמ' 8 להכרעת דינו של בית-המשפט המחוזי). באשר לעבירה של תיווך בשוחד, הרי שבספר החוקים הוכרה כעבירה עצמאית ונפרדת מזו של לקיחת שוחד, ובלשון סעיף 295(ב) לחוק העונשין: " המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת שיניע, בעצמו או על ידי אחר, עובד הציבור כאמור בסעיף 290(ב) למשוא פנים או להפליה – דינו כאילו היה לוקח שוחד ". עינינו הרואות, מדובר בעבירה התנהגותית בעלת רכיב של כוונה, אשר שמה דגש על המתווך בשוחד ולא על מקבל השוחד עצמו. ההיגיון העומד מאחוריה הוא הרתעתו של היחיד מלהדיח עובד ציבור למעול בתפקידו או לשתף עמו פעולה, ולצורך כך אין נפקא מינה אם מתן השוחד הושלם אם לאו. כל שחשוב הוא כי אותו יחיד, ולענייננו, המבקש, קיבל תמורה עבור ניסיונותיו – מוצלחים או כושלים ככל שיהיו – להשפיע על עובד הציבור לרעה. בכך מצא המחוקק פסול כשלעצמו, ומכאן שבדין הורשע המבקש בעבירה זו.

באשר לעונש, הלכה היא כי חומרתו כשלעצמה אינה מקימה עילה ליתן רשות ערעור, ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על החריגים להלכה זו.

אי-לכך, הבקשה נדחית.