רע"פ 827/10 אבו גרדה אברהים נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט לתעבורה באשקלון בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, בעקבות תאונה בה היה מעורב ושגרמה למותה של נהגת רכב אחר. בעקבות ההרשעה נדון המבקש לתשעה חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך עשר שנים, קנס בסך 6,000 ש"ח, וכן חויב בפיצוי בסך 20,000 ש"ח שישולם לעיזבון המנוחה. בעקבות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, הועמדה תקופת המאסר בפועל על שמונה חודשים.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור, הואיל ולהשקפתו עניינו מעורר שאלה מהותית הדורשת ליבון נוסף, והיא מידת הענישה הראויה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. עוד טוען המבקש, כי בקשתו מקימה עילה למתן רשות ערעור אף מהטעם שהיא נדרשת למניעת עיוות דין, נוכח הנזק הרב שמאסר מאחורי סורג ובריח יסב לו.

3.

דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות לקיומו של ערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, הואיל והיא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על אלה. יתרה מכך, הלכה היא כי השגות נגד חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מקימות עילה לקיומו של ערעור נוסף, למעט מקרים בהם נתגלתה סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 11.12.1997); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.2008)), ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה גם על אלה.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.