רע"פ 6214/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הודה בבית-משפט השלום בעובדותיהם של שישה אישומים, בהם נטען כי ביצע מעשים מגונים בפומבי ולנגד עיניהן של קטינות שטרם מלאו להן 16 שנים. בעקבות כך נדון המבקש, לו עבר פלילי הכולל מעשים דומים, ל-24 חודשי מאסר ו-12 חודשים מאסר על-תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננות. כמו כן, הופעל, במצטבר, מאסר מותנה בן 10 חודשים, והופעלה התחייבות כספית עליה חתם המבקש בעבר.

2.

ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש התקבל, ובית המשפט המחוזי העמיד את רכיב המאסר בפועל על 42 חודשים תוך שהוא אומר את אלה:

"המשיב מודע בדיוק לציבור הנפגעים הפוטנציאלים ממנו. בין היתר ציין המשיב כי הוא מבצע את מעשיו בקטינות, משום שבילדות קל יותר, דהיינו – יש מחשבה מאחורי הדברים, יש תכנון, יש בחירה סלקטיבית של הקורבנות. כל אלה דברים ברי-שליטה, אלא שהמשיב לא מתאמץ, וככל הנראה איננו רוצה לשלוט בהם" (עמוד 4 לפסק-הדין).

ובהמשך:

"מחוות הדעת של המרכז למסוכנות, אנו למדים גם כי המשיב כן קיבל טיפול מספר פעמים, אלא שהוא הפסיק את הטיפול בכל פעם מחדש וחזר וביצע עבירות. גם לאחר ששוחרר ממאסר לא פנה לקבל טיפול" ( שם , בעמוד 5).

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בין היתר, הואיל והוא סבור כי הפער בענישה בין שתי ערכאות קמא מצדיק בחינת עניינו בשלישית.

4.

דין הבקשה להידחות. פער בענישה בין ערכאות קמא אינו מקים לכשעצמו עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.08)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי המקרה הנוכחי נמנה עמם. זאת ועוד, גם בחינת העונש לגופו אינה מגלה חומרה יתרה, נוכח עברו הפלילי של המבקש, קיומה של מסוכנות גבוהה לרצידיביזם מיני, והעובדה שגם כאשר התהלך חופשי הוא לא גילה רצון לטפל בסטייתו.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.