פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4123/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בע"פ
527/05, מיום 18.4.07, שניתן על ידי הנשיא י' פלפל, והשופטות ר' יפה-כ"ץ,
ו-ש' דברת
ובקשת עיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד הדס טואג
החלטה
1.
בכתב-אישום שהוגש לבית-המשפט לנוער בבאר-שבע נגד המבקש, קטין יליד 1989, נטען, כי בתאריך 22.08.2002 נהג הוא ברכב ללא רשות בעליו, כשאין בידו רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח. עוד נטען, כי במועד האמור נהג המבקש בחוסר זהירות והתנגש ברכב אחר אשר נסע לפניו. בית-המשפט לנוער הרשיעו, על-פי הודאתו, בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח וכן נהיגה בחוסר זהירות, לפי סעיפים 413ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977, 10(א) לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, וכן תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. לאחר מתן הכרעת-הדין, צורפו לעניין העונש - בהתאם לבקשתו של המבקש - שבעה כתבי-אישום נוספים בהם הוא נמצא אשם על-פי הודאתו. המדובר בשורה ארוכה של עבירות אשר בוצעו על-ידי המבקש בין השנים 2002 ל-2005 וכוללות, בין היתר, 11 עבירות של פריצה לרכב; שש עבירות של היזק בזדון לרכב; תשע עבירות של גניבת רכב; ארבע עבירות של גניבה מרכב; עבירות של שימוש ברכב ללא רשות; נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח; תקיפה והעלבת עובד ציבור; איומים; תקיפה; כניסה והתפרצות למקום מגורים; גניבה; הפרת הוראה חוקית; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; וכן התחזות לאחר. בהמשך, ולאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, גזרה הערכאה הראשונה למבקש 6 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 4,000 ש"ח והוא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שמונה חודשים.
2.
ערעור שהוגש על-ידי המשיבה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע וכוון כנגד קולת העונש, התקבל פה אחד. בית-משפט קמא קבע: "בשים לב למספר העצום של העבירות שעבר [המבקש] , לחומרתן של העבירות, לכך שמדובר בעבירות מסוגים שונים, להעדר המלצה של שירות המבחן, לכך ש [המבקש] במשך ישיבות כל כך רבות בבית-משפט השלום לנוער, סירב לשתף פעולה עם גורמי הטיפול ועם שירות המבחן, לא נראה לי שעונש המאסר שבית-משפט קמא הטיל על [המבקש] הולם את חומרת העבירות שעבר (עמ' 10 לפסק-הדין). לאור כל זאת, העמיד בית- משפט קמא את עונשו של המבקש על שנה וחצי מאסר ושנת מאסר על תנאי. יתר רכיבי גזר-הדין נותרו על כנם.
3.
כנגד החלטה אחרונה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה עותר המבקש להביא את עניינו בפני ערכאה שלישית. לדידו,
הפער בין העונשים שהוטלו עליו בידי ערכאות קמא, כמו גם העובדה כי הוא קטין, ללא עבר פלילי, הנדון לראשונה לעונש של מאסר, מקימים עילה למתן רשות ערעור. טענה נוספת בפי המבקש היא שהתוצאה אליה הגיע בית-משפט קמא חוטאת לרציונל העומד בבסיסו של חוק הנוער, ולפיו ענישת נוער עבריין צריכה להיות מכוונת ככל הניתן
לשיקומו של הקטין, כדי להחזירו לתפקוד תקין ונורמטיבי כאזרח שומר חוק. בהקשר זה נטען, כי בית-משפט קמא התעלם מהעובדה שהמבקש התרחק מאורח החיים העברייני, ומאידך, נתן משקל יתר לכך ששירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. לבסוף, מלין המבקש על כך ששליחתו למאסר ממושך בגיל צעיר תותיר את חותמה השלילי בנפשו ותסכל את סיכויי שיקומו.
4.דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים (השוו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). באשר לטענה בדבר הפער בין העונשים שגזרו עליו ערכאות קמא, משליך המבקש את יהבו על רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 24.2.05), שם נאמר כי "עקרון נוהג הוא כי עצם קיומו של פער ענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור אינו מצדיק, דרך שיגרה, מתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. יחד עם זאת, בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ובכללן מקרים בהם הפער בענישה הינו חריג, עשויה להימצא הצדקה לבחינה נוספת של היקף הענישה הראויה בידי ערכאה שלישית". כפי שהבעתי את עמדתי בעבר (רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 9.5.06), אכן מן הראוי הוא כי העונש המוטל על-ידי ערכאת הערעור לא יחרוג באורח מופרז מזה שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, וזאת מטעמי הוגנות כלפי המערער. אלא שאת עיקרון זה יש לאזן מול עקרונות אחרים שבבסיס הענישה הפלילית, ובהם העיקרון המנחה לפיו על העונש להלום את המעשים בגינם הוא מוטל. במקרה דנן,
בית-המשפט המחוזי איזן באופן ראוי בין הרצון להתחשב בנסיבותיו האישיות של המבקש לבין אינטרס הציבור והצורך בענישה מרתיעה, ובצדק החמיר בעונשו של המבקש היות וברי כי העונש שהוטל עליו בבית-המשפט הנוער אינו הולם את העבירות אותן ביצע.
5.
טענותיו הנוספות של המבקש בעניין העונש אשר הושת עליו, דינן להידחות אף הן. אין ספק כי המימד השיקומי הוא בעל משקל רב יותר בהליך הענישה של קטינים מאשר בזה של בגירים
(ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 594, 602). יחד עם זאת, קטינות אינה חסינות, ולעיתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי (ע"פ
8164/02 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, מיום 17.3.2003)). בענייננו, מספרן הרב של העבירות וחומרתן, הם שמכריעים את הכף. נחה דעתי כי התוצאה אליה הגיע בימ"ש מאזנת כראוי בין כלל השיקולים והנסיבות.
אשר על כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום, כ"ו באייר התשס"ז (14.05.07).
ש ו פ ט