רע"פ 8707/13 ניר חן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת הבכירה נ' אהד ), בעפ"ת 12818-03-13, מיום 15.12.2013. בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי, את ערעורה של המשיבה על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופט ש' נחשון-אטינגר ), בתת"ע 2456-01-11, מיום 24.1.203.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום במסגרתו יוחסה לו עבירה של נהיגה תחת השפעת סם, לפי סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ). על פי עובדות כתב האישום, ביום 28.12.2010, בשעה 19:41, לערך, נהג המבקש ברכב ברחוב פריימן בראשון לציון, כאשר הוא מצוי תחת השפעת סמים.

3.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום והפנה אותו לקבלת תסקיר שירות מבחן.

4.

ביום 30.10.2012, הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש (להלן: התסקיר הראשון ), בו התבקשה דחייה של שלושה חודשים של הדיון שנקבע לצורך טיעונים לעונש, וזאת לשם העמקת האבחון בנוגע לשימושו של המבקש בסמים. בית המשפט לתעבורה נענה לבקשת שירות המבחן ודחה את הדיון לטיעונים לעונש, כמבוקש. ביום 10.1.2013, הגיש שירות המבחן תסקיר משלים לבית המשפט לתעבורה בעניינו של המבקש (להלן: התסקיר המשלים ).

5.

מהאמור בתסקיר הראשון, עולה כי המבקש החל לצרוך סמים בגיל 17, על רקע התחברותו לחברה שולית. עוד נאמר בתסקיר, כי המבקש דיווח שהוא פיתח תלות בחשיש, והצליח להימנע משימוש בסם לתקופות קצרות בלבד. לדברי המבקש, היה שב לצרוך סמים בעיתות משבר או במצבי לחץ שונים. שירות המבחן ציין, כי בבדיקת שתן שנערכה למבקש, בעת עריכת התסקיר, התגלו שרידי סם מסוג חשיש. עוד צוין, כי בבדיקה נוספת אליה זומן המבקש, לא עלה בידו למסור דגימה, כמבוקש. בהתאם לכך, התרשם שירות המבחן, כי על אף שהמבקש משקיע מאמצים רבים לתפקד באופן תקין, הרי שלאור עומק התמכרותו, הוא יתקשה להפסיק את השימוש בסמים בכוחות עצמו. לפיכך, סבר שירות המבחן, כי המבקש יזדקק להתערבות טיפולית חיצונית שתסייע לו בגיוס כוחות, זיהוי דפוסי התנהלות בעייתיים, ורכישת כישורי חשיבה והתמודדות, אשר יסייעו לו בהתמודדות במישורי חייו השונים.

6.

בתסקיר המשלים נאמר, כי המבקש אינו נושא מערכת ערכים עבריינית, אלא שמדובר באדם הפועל מתוך לחצים חיצוניים, ללא בקרה מספקת, וללא שיקול דעת באשר להשלכות מעשיו. עוד נאמר, כי המבקש מגלה שאיפות לתפקוד תקין ונראה כי הוא מצוי בראשיתו של תהליך לביסוס חיים עצמאיים. לפיכך, התרשם שירות המבחן, כי המבקש עשוי להפיק תועלת מקשר טיפולי רציף ומתמשך, והמליץ להעמיד את המבקש בפיקוח שירות המבחן למשך 12 חודשים, אשר במהלכם ישתתף המבקש בקבוצה טיפולית. בנוסף, המליץ שירות המבחן, כי המבקש ישא בעונש של 150 שעות לתועלת הציבור.

7.

ביום 24.1.2013, גזר בית המשפט לתעבורה את עונשו של המבקש, והשית עליו את העונשים הבאים: 11 חודשי פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה; הפעלת עונש פסילה בן 3 חודשים שנגזר על המבקש בת"ד 10051/08, בחופף לעונש הפסילה שנגזר על המבקש; הארכת עונש מאסר על תנאי שנגזר על המבקש בת"ד 10051/08, למשך שנתיים נוספות; שנת פסילת רישיון על תנאי, וזאת למשך שנתיים, לבל יעבור המבקש עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משכרות משכרים, או נהיגה בזמן פסילה; קנס כספי בסך 500 ש"ח, או 30 ימי מאסר תמורתו; צו פיקוח שירות מבחן, למשך שנה, לצורך השתתפות המבקש בקבוצה טיפולית; ו- 150 שעות שירות לתועלת הציבור.

8.

ביום 7.3.2013, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, ערעור על קולת העונש שנגזר על המבקש, וביום 15.12.2013, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור. בפסק דינו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שבית המשפט לתעבורה לא נימק את גזר דינו, ועל כן לא ניתן להבין מגזר הדין מדוע החליט בית המשפט לתעבורה לחרוג באורח קיצוני ממתחם הענישה המקובל בעבירות דומות, ולגזור על המבקש עונש חריג בקולתו.

בית המשפט המחוזי עמד על עברו התעבורתי המכביד של המבקש, ועל העובדה שהוא צבר לחובתו לא פחות מ- 40 הרשעות בעבירות תעבורה שונות מאז שנת 2001, אשר שתיים מתוכן היו בגין תאונות דרכים בהן היה מעורב. בנוסף, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמבקש ביצע את העבירה בה הורשע, בעת שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי שנגזר עליו במסגרת ת"ד 10051/08. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי, כי נהיגתו של המבקש היא מסוכנת, ומסכנת את כלל משתמשי הדרך. כמו כן, עמד בית המשפט המחוזי, על כך שרק בהתקיים נסיבות יוצאות דופן ישנה הצדקה לחרוג מעונש המינימום של 24 חודשי פסילה בגין נהיגה בשכרות, הקבוע בפקודת התעבורה. במקרה שבנדון, כך קבע בית המשפט המחוזי, לא נמצאה כל סיבה מיוחדת המצדיקה חריגה מעונש זה, ועל כן יש לקבוע כי בית המשפט לתעבורה סטה באורח קיצוני לקולה, בגזירת עונשו של המבקש.

לאור האמור, ביטל בית המשפט המחוזי את גזר דינו של בית המשפט לתעבורה, והשית על המבקש את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר בן חודשיים, שנגזר על המבקש בת"ד 10051/08, במצטבר לעונש המאסר בפועל שנגזר על המבקש, כך שעל המבקש לרצות 7 חודשי מאסר בפועל; 30 חודשי פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה; הפעלת עונש פסילה בן 3 חודשים שנגזר על המבקש בת"ד 10051/08, במצטבר לעונש הפסילה שנגזר על המבקש; שנה מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור המבקש עבירה בה הורשע, או עבירה של נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או נהיגה בזמן פסילה; וקנס כספי, בסך 2000 ש"ח.

בקשת רשות הערעור

9.

ביום 24.12.2014, הגיש המבקש, באמצעות עו"ד אשר חן, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי משהתערב בעונש שהטיל עליו בית המשפט לתעבורה. נטען, כי העונש שהושת על המבקש בבית המשפט לתעבורה היה מידתי וסביר, ומכאן שאין מדובר באחד מאותם מקרים נדירים וחריגים, בהם תתערב ערכאת הערעור בעונש שהטילה הערכאה הדיונית. עוד נטען, כי הפער החריג והניכר בין העונש שנקבע על ידי בית המשפט לתעבורה, והעונש שהשית בית המשפט המחוזי, מצדיק מתן רשות ערעור במקרה דנן. בעניין זה, סומך המבקש את ידיו על רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (24.2.2005) (להלן: עניין הגואל ), שם נקבע כי " בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, ובכללן מקרים בהם הפער בענישה הינו חריג, עשויה להימצא הצדקה לבחינה נוספת של היקף הענישה הראויה בידי ערכאה שלישית " (שם, בפסקה 6 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ).

לאור האמור, התבקשתי ליתן למבקש רשות ערעור.

תגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור

10.

בתגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, שהוגשה באמצעות באת כוחה, עו"ד עידית פרג'ון, נטען כי דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור " בגלגול שלישי ". לגופו של עניין, נטען על ידי המשיבה, כי הפער בין העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט לתעבורה, לבין זה שהושת עליו בבית המשפט המחוזי, נובע מהעובדה שבית המשפט לתעבורה גזר על המבקש עונש הסוטה באורח ניכר ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות דומות, ואינו הולם את חומרת מעשיו של המבקש. עוד נטען, כי כאשר פער הענישה בין הערכאות נובע משגיאה שנפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית, שגיאה שהצריכה התערבות משמעותית של ערכאת הערעור, אין כל עילה למתן רשות ערעור. נטען בנוסף, כי נוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש, ומסוכנותו הרבה למשתמשי הדרך האחרים, העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי הוא ראוי ומאוזן, ומצוי בטווח הענישה המקובל בעבירות דומות.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ונספחיה, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות.

12.

הלכה מושרשת וידועה היא, כי בקשות רשות ערעור תתקבלנה רק במקרים מיוחדים בהם מעלה הבקשה שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר עסקינן במקרים בהם מתעורר חשש לעיוות דין או אי-צדק שנגרמו למבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 1454/14 אבו סנד נ' מדינת ישראל (26.2.2014) ; רע"פ 7569/13 חיים נ' מדינת ישראל (21.11.2013)).

13.

עניינו של המבקש אינו עומד בתנאים אשר פורטו לעיל, לשם קבלת רשות ערעור בפני בית משפט זה. הלכה למעשה, נסמכת הבקשה על טעם מרכזי אחד, שעניינו הפער הניכר בין העונש שהשית על המבקש בית המשפט לתעבורה לבין העונש שהטיל עליו בית המשפט המחוזי.

ואולם, פער זה מקורו בכך שבית המשפט לתעבורה חרג בצורה ניכרת מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות, וגזר על המבקש עונש קל באופן חריג, שאינו משקף את חומרת מעשיו ועברו התעבורתי של המבקש. בנסיבות אלו, אין בפער הענישה הניכר בין שתי הערכאות בכדי להצדיק מתן רשות ערעור ודיון " בגלגול שלישי " (השוו, רע"פ 4123/07 פלוני נ' מדינת ישראל (14.5.2007); רע"פ 6919/09 מולכו נ' מדינת ישראל (9.9.2009) ). השאלה העיקרית היא, האם העונש שנגזר על המבקש בבית המשפט המחוזי מצדיק את התערבותו של בית משפט זה, ועל כך יש להשיב, כאמור, בשלילה.

14.

לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

עיכוב ביצוע העונש עליו הוריתי בהחלטתי מיום 14.12.2013, יבוטל. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 18.5.2014, עד לשעה 10:00, בימ"ר הדרים כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל אפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.