בר"ש 1661/12 הרוקח תייסיר חמאדה נ. מדינת ישראל משרד הבריאות

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מזרחי) בעש"א 264-08 מיום 13.2.12, שבמסגרתו נדחה ערעור על החלטתו של הנשיא (בדימוס) זיילר מיום 15.4.08. בהחלטתו דחה הנשיא זיילר את המלצת ועדת המשמעת באשר לעונשו של המבקש, רוקח שעניינו יפורט להלן, והשית עליו שתי שנות התליית רישיון.

ב.

בשלושה בתי מרקחת שבבעלות המבקש נערכה ביקורת. בביקורת נמצאו מוצרים רפואיים שאינם רשומים בארץ ומקורם אינו מהימן, וכן תרופות מזויפות. כנגד המבקש הוגשה קובלנה לפי סעיף 56(א)(ג)(1) לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981, בגין אי יכולת ורשלנות במילוי תפקידו כרוקח. בין המבקש לקובל נערך הסדר, בו הוסכם כי המבקש יודה בעובדות, ולעניין העונש הוסכם כי הקובל יטען להתליית רישיון הרוקחות של המבקש לחודשיים; בעוד שהוא יטען לחודש בלבד. הצדדים מסרו כי מודעים הם לכך שהועדה והשר אינם כפופים להסדר הטיעון. הצדדים טענו בפני ועדת המשמעת, וזו המליצה כי רישיונו של המבקש יותלה לתקופה של חודשיים.

ג.

ביום 15.4.08 דחה הנשיא זיילר (אשר מונה על ידי השר לדון בהמלצת הועדה) את ההמלצה; הוא מצא חומרה רבה בעבירת המשמעת וציין, כי אין לצרכן אפשרות לבחון את התרופות המסופקת לו, ורוקח שמנצל זאת למטרותיו הכלכליות – ראוי כי רשיונו יישלל לתקופה משמעותית. נוכח האמור התלה את רשיונו של המבקש לתקופה של שנתיים. המבקש עתר בפני הנשיא זיילר לעיון מחדש בהחלטתו, וטען כי הודה אף שלא היו ראיות נגדו, משום שרצה לייתר את הקובלנה שהוגשה נגד אשתו. לשם הבהרת התמונה יצוין, כי כנגד אשתו של המבקש הוגשה קובלנה דומה, אך הועדה המליצה לזכותה. ביום 5.4.08 דחה הנשיא זילר את הבקשה לעיון מחדש והטעים, כי אלמנט של אי ודאות קיים תמיד בהסדר טיעון, ובצדק הודה המבקש בביצוע העבירה שכן החזקת תרופות מזויפות אינה הולמת רוקח שהוא בעלים של בית מרקחת.

ד.

על החלטותיו של הנשיא זיילר עירער המבקש לבית המשפט המחוזי. המבקש

עתר לחזור בו מהודייתו, נוכח חוות הדעת המזכה בעניינה של אשתו. לחילופין טען, כי יש להעמיד את העונש בהתאם להסדר הטיעון או להקל בו משמעותית. בית המשפט, בפסק דין יסודי, לא נעתר לבקשה לחזרה מן ההודיה. הוטעם, כי כאשר הבקשה באה לאחר מתן גזר הדין, יש להיעתר לה במקרים נדירים. עוד הוטעם, כי המדובר בהליך משמעתי ולא פלילי, וכי מערכת השיקולים אינה בהכרח חופפת, ובהליך המשמעתי השיקול המרכזי הוא הגנה על אינטרס הציבור בשמירה על רמתו של מקצוע הרוקחות ואמון הציבור בו. עוד הוטעם, כי המבקש ידע ששר הבריאות אינו מחויב בהסדר הטיעון. נוכח האמור לא נעתר בית המשפט לבקשה לחזרה מן ההודאה.

ה.

בעניין הסדר הטיעון טען המבקש, כי היה על הנשיא זיילר לקבלו או לכל הפחות להשית עונש שאינו חורג במידה רבה ממנו. נטען כי חרף היותה של הועדה גוף ממליץ, יש לכבד את המלצותיה על דרך הכלל. בית המשפט המחוזי נדרש לסעיף 56 לפקודת הרוקחים. צוין כי סעיף 56(א) מתיר לשר להחליט אם רוקח עבר עבירת משמעת, ואם יש להטיל עליו סנקציה בגין העבירה. עוד צוין, כי סעיף 56(ב) מסמיך את השר למנות ועדה שתשמע את טענות הצדדים, תידרש לראיות ותמליץ לשר או למי שמינה במקומו (הנשיא זיילר בא במקום השר). בית המשפט הטעים, כי ההחלטה הסופית נתונה לשר (או מי מטעמו). עוד הוטעם, כי אין בית המשפט שלערעור נוטה להתערב באמצעי המשמעתי שנקבע על ידי מי מהגורמים המוסמכים. בית המשפט סבר, כי לא נפל משגה מהותי בהחלטתו של הנשיא זיילר, וגם לגופו של עניין אימץ בית המשפט את הנמקתו לפיה המדובר בעבירה חמורה המטילה צל על התנהלותו של המבקש. צוין, כי חומרת המעשים מגיעה לכדי מעילה בעיקרון הבסיסי של בריאות הציבור, וכי התנהגות זו מחייבת נקיטה באמצעי ענישה חמור. בית המשפט לא מצא כי העונש שהוטל אינו מאוזן, גם לאחר שלקח בחשבון את טיעוניו של המבקש לקולה, ובכללם הודייתו המהירה. יצוין, בית המשפט חייב את המבקש בהוצאות בסך 10,000 ₪.

הבקשה

ו.

המבקש טוען כי מעמדו של הסדר טיעון בהליך המשמעתי טרם נדון עד תום בפסיקה, ומצדיק מתן רשות ערעור. נטען, כי העובדה שהעונש שסוכם אינו ראוי אינה מספיקה כדי להתערב בהסדר הטיעון. כן נטען, כי הפער בענישה שבין המלצת הועדה לבין העונש שהושת מצדיק גם הוא את מתן הרשות. נטען, כי הנשיא זיילר העניק משקל בכורה לחומרת העבירה על פני שיקולים נוספים, כגון הודייתו המהירה של המבקש והמלצת הועדה.

דיון והכרעה

ז.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. אציין תחילה, כי המדובר בפועל ובמהות בגלגול רביעי של הנושא, מועדת המשמעת לנשיא זיילר לבית המשפט המחוזי ולכאן, גם אם פורמלית הועדה היא גוף ממליץ. התערבות בכגון דא תבוא במקרים נדירים. לגופם של דברים, בית משפט זה עסק בסוגיה דומה בע"א 10979/04 לאור נ' שר הבריאות ,

פ"ד נט(6) 357 (להלן עניין לאור ). באותו עניין החליט הנשיא זיילר שלא לקבל את המלצתה של ועדת המשמעת בעניינו של רופא שהורשע בעבירת משמעת. גם שם באה החלטתה של הועדה לאחר הסדר טיעון, וגם שם ידע המבקש את המצב הדיוני. סמכותו של השר, בדומה לענייננו, הואצלה לנשיא זיילר. טענה בדבר סטיה מהסדר הטיעון נשמעה גם שם. בית המשפט קבע באותו עניין:

"כפי שצוין, עוסק פסק הדין בעניין פלוני בהסדר טיעון שהושג במסגרת הליך פלילי והוא קובע עקרונות לעניין אימוצו ולעניין הסטייה ממנו במקרים ראויים. המקרה שבפנינו, לעומת זאת, עניינו בקובלנה משמעתית על פי פקודת הרופאים, ואין זה מובן מאליו כי יש לגזור גזירה שווה מהתם להכא. השיקול המרכזי בהליכים המשמעתיים שבנידון הינו השיקול של הגנה על האינטרס שיש לציבור בשמירה על רמתו וכבודו של מקצוע הרפואה ועל אמון הציבור ברופאים

(ראו: [...]) לפיכך נפסק כי בהליכים ממין זה השיקול המרכזי שעל הגורם המחליט לשוות לנגד עיניו הוא אינטרס הציבור, ואילו השיקולים הספציפיים הנוגעים לעבריין המשמעת העומד בפניו הם עניין משני שיש לשקלו, אם בכלל (ראו: [...]). על פי רציונאל זה המונח ביסוד הענישה בהליכים משמעתיים, יכולה להישמע הטענה כי יש לאפשר מרחב גדול יותר לסטייה מהסדר טיעון שהושג בין הצדדים בהליך משמעתי, מקום שבו לא ניתן משקל ראוי והולם לאינטרס הציבורי, אף אם נגרמת בשל כך פגיעה לעבריין המשמעת ששינה את מצבו לרעה והודה במעשים שיוחסו לו בהסתמך על הסדר הטיעון. יתר על כן, הפגיעה הנגרמת לעבריין המשמעת כתוצאה מן ההחמרה בעונשו מעבר למוסכם בהסדר הטיעון, קשה פחות מזו הנגרמת לעבריין הפלילי שכן, הסנקציות המוטלות במישור המשמעתי - התליית רישיון למשל - יש להן השלכה על עיסוקו של עבריין המשמעת, ואילו הסנקציות הפליליות כרוכות לא אחת בשלילת חירות" (עניין לאור , 363 – השופטת חיות).

ח.

בעניין לאור ציין בית המשפט כי ההתערבות בהחלטות השר - או הבא מכוחו - תיעשה במשורה, ורק כאשר נופל משגה מהותי בשיקול דעתו, שלא אירע שם; וכן מן הטעם שההחלטה ראויה לגופה.

ט.

בענייננו, בית המשפט המחוזי נדרש לשני טעמים אלה וקבע כי פגם כאמור לא נפל, וכי החלטתו של הנשיא זיילר ראויה לגופה. הנשיא זיילר ציין בהחלטתו, כי הועדה עצמה סברה ש"מדובר בתופעה מסוכנת של פשיעה פרמצבטית, 'שעלולה לגרום נזקים בריאותיים חמורים לנזקקים לשירותי רוקחות [...] יש להחמיר בתגובה המשמעתית ולנקוט באמצעי המשמעת של התליית רישיון, בכל מקרה של פגיעה במקוריות ואמינות המשווקת'". בהחלטה נדרש (כאמור) לכוחו ויכולתו המוגבלים של צרכן התרופות לבחון את שרוכש – מזה, ולאדישות ורצון הרוקח להתעשר על חשבונו – מזה.

י.

כבית המשפט המחוזי, סבורני כי לא נפל פגם בהחלטתו של הנשיא זיילר ואף מסכים אני להנמקתו. טענתו של המבקש באשר להיקף העונש בודאי אינה עילה להתערבות בגלגול נוסף (רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לעניין הפער בענישה, בית משפט זה עמד על טענה זו בציינו:

"אין בידי להיעתר לבקשה זו. אכן, פער ענישה בין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור מצדיק לעתים מתן רשות ערעור (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05)), ולעניין זה, אין חולק כי הקנס אשר הושת על המבקשים בבית-המשפט המחוזי חמור במידה ניכרת מזה שנקבע בבית-משפט השלום. יחד עם זאת, פער הענישה בין הערכאות נובע מחריגה מופרזת לקולא בגזר הדין המקורי, בו לא ניתן משקל הולם לחומרתן של העבירות, היקפן העצום ומדיניות הענישה הנוהגת. ובמלים אחרות, בית המשפט המחוזי אך תיקן טעות שנפלה בפסיקתה של הערכאה הדיונית" (לעניין זה ראו רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.2008); רע"פ 4123/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.05.07); רע"פ 3642/06 כהנים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 09.05.06))" (רע"פ 6919/09 מולכו נ' מדינת ישראל (לא פורסם) – השופט לוי, פסקה 4 ).

י"א.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף במקרה דנן. כאמור, הן הנשיא זיילר והן בית המשפט המחוזי נדרשו לעמדתה של הועדה, וצוין כי העונש שהומלץ כשלעצמו לפי הסדר הטיעון לא תאם את חומרת העבירה.

י"ב.

כללם של דברים, ענייננו בגלגול נוסף של עניין שנדון בשלושה פורומים נכבדים. העובדה שהנשיא זיילר לא אימץ את הסדר הטיעון אינה מהוה חריגה מסמכותו או משיקול הדעת המוקנה לו כחליף השר. בית המשפט המחוזי בדק את העניין לעמקו. התוצאה כשלעצמה ראויה, שכן הליכי המשמעת נועדים - כעולה מפסיקה רחבה - לשמירה על תדמית הגורם (במקרה דנא מקצוע הרוקחות) ואמון הציבור בו. איני נעתר איפוא לבקשה.