פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6126/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
רמזי אבו סייף
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב, בעפ"ת 13844-01-10, מיום 10.6.2010, שניתן על ידי
השופטת תחיה שפירא
בשם המבקש:
עו"ד ג' מינאוי
החלטה
1.
בתאריך 14.5.09, בעת שנשא בעונש פסילה ועמד נגדו מאסר על תנאי, נהג המבקש ברכב
בניגוד לכיוון התנועה, נכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה, פגע ברכב אחר וגרם לפציעתה של אשה, ולבסוף הסתלק מהזירה מבלי להגיש עזרה. המבקש הודה בכל אלה בעת שנקרא לתת את הדין על מעשיו בבית המשפט לתעבורה, ובעקבות כך הורשע בשורה של עבירות שעל חומרתן נדמה כי אין צורך להרבות במלים, וביניהן, נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון וללא ביטוח תקף, ועזיבת מקום התאונה ללא הגשת עזרה וללא מסירת פרטים מזהים. על כך נדון המבקש ל-18 חודשי מאסר לרבות המאסר המותנה שהופעל, שנה מאסר על תנאי ו-5 שנות פסילה.
בעקבות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי הועמד רכיב המאסר בפועל על 24 חודשים, והמאסר המותנה הופעל במצטבר, כך שתקופת מאסרו הכוללת של המבקש הועמדה על 36 חודשים.
2.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ונספחיה לא מצאתי כי בידו עילה לכך. כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור שני, וכך היא ההלכה גם מקום בו נמצא פער בענישה בין שתי ערכאות קמא (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003); רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.08)). כך או כך, גם בחינת העונש לגופו אינה מגלה חומרה יתרה, שהרי מדובר בנהג פורק עול שאינו מציית לדיני התעבורה ולצווים של בתי המשפט, וכתוצאה מכך הוא מהווה סכנה לציבור, סכנה שלמרבה הדאבה התממשה במקרה הנוכחי.
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ג באלול
התש"ע (23.08.2010).
ש ו פ ט