רע"פ 9268/09 גמאל הוזייל נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה באשקלון בעבירות של נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת שכרות. נקבע, כי אל מול גרסתם המהימנה והקוהרנטית של עדי המשיבה, ניצבה עדותו המגמתית, הלקונית ורווית הסתירות של המבקש. עוד נקבע, כי מהתנהגותו, מריח האלכוהול שנדף מפיו, מכישלונו בבדיקת המאפיינים שנערכה לו, ומסירובו לבדיקת השכרות ניתן היה ללמוד על מצבו אותה עת. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לארבעה חודשי מאסר, 10 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסכום של 4,000 ש"ח, פסילה של רישיון הנהיגה לשלוש שנים ופסילה על-תנאי לחמישה חודשים.

2.

המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, שם טען כי נסיבותיו האישיות, בהן בריאותו הרופפת והעדר עבירות בתחום התעבורה בשנים האחרונות, מצדיקות ענישה מקלה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, לאחר שהגיע למסקנה כי העבירות ונסיבותיהן מצדיקות את העונש שהוטל, בעיקר נוכח העובדה כי לצד העבירות נושא הערעור התנהלו נגד המבקש שני משפטים נוספים, אף הם בגין נהיגה בשכרות. יחד עם זאת, הוחלט למתן את רכיב המאסר על-תנאי.

3.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הניח את דעתו של המבקש, ועתה הוא עותר ליתן לו רשות לערער בנימוק שצירופה של תקופת הפסילה שהושתה עליו בגין העבירות נשוא בקשה זו, לתקופות שהוטלו עליו בעבירות אחרות בהן הורשע, ימנע ממנו מלהחזיק ברישיון לתקופה שאורכה מופרז - 60 חודשים. עוד טוען המבקש, כי ערכאות קמא לא ייחסו משקל הולם לנסיבות לקולא, וביניהן תלותה של משפחתו בו, בריאותו הרופפת והעובדה כי מעולם לא נשלח מאחורי סורג ובריח.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. עניינו של המבקש נדון בהרחבה בפני שתי ערכאות, והלכה היא כי חומרת העונש אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף, למעט במקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.08)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על אותם חריגים. העבירות אותן ביצע המבקש הן חמורות, שכן הן מעמידות אותו ואת יתר ציבור הנהגים בכביש בפני סכנה שאין לה כל הצדקה. בהתנהגות פסולה זו כשל המבקש לא פעם ולא פעמיים, ועל כן בעונש שהושת עליו אין רכיב כלשהו של חומרה.

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.