רע"פ 5972/10 דוד חזן נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש ואחר בעבירה של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. בעקבות הרשעתו נדון המבקש לקנס בסך 1,000 ₪, ובית-המשפט הורה על הארכתו של מאסר מותנה בן שישה חודשים שעמד לחובתו. ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי התקבל, ועונשו של המבקש הועמד על שישה חודשי מאסר, וכן הופעל המאסר המותנה, חציו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על תשעה חודשים. בפסק דינו קבע בית-המשפט המחוזי, כי נוכח חומרת העבירה שביצע המבקש ועברו המכביד, יש להשית עליו עונש מרתיע על אף הנתונים בדבר שיקומו. גם עונשו של שותפו הוחמר.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולכך לא אוכל להיעתר. כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש או קיומו של פער בענישה בין הערכאה הדיונית לערכאת הערעור, אינם מצדיקים כשלעצמם קיומו של ערעור שני (רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.08)). מקל וחומר שלא נוהגים כך מקום שבית המשפט המחוזי טורח לפרט את שיקוליו הן לעניין ההחמרה בעונש והן לעניין האבחנה בין השותפים, ושיקוליו ראויים הם.

לפיכך, הבקשה נדחית.