רע"פ 9236/09 שמואל קומרי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע על-פי הודאתו בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב, בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לאחר שנהג את רכבו לאחור ופגע בהולך רגל שפסע במעבר חצייה. כשמונה חודשים לאחר הפגיעה הלך הולך הרגל לעולמו. בית-המשפט אימץ את המלצתו של שירות-המבחן שלא להטיל על המבקש מאסר מאחורי סורג ובריח, ודן אותו לשישה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, שישה חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך שש שנים, פסילה על-תנאי לשלוש שנים, וקנס בסכום של 4,000 ש"ח.

2.

המשיבה ערערה על קולת העונש לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, שם טענה כי נסיבות התאונה לא הצדיקו עונש מקל שאינו משקף את נורמת הענישה הנוהגת במקרים מסוג זה; בנסיבות לקולא נתן בית המשפט משקל יתר ל"גולגולתו הדקה" של המנוח (בריאותו הרופפת והעובדה שהוא סבל מעיוורון בעינו השמאלית שהקשה עליו לראות את מכונית המבקש); וכי היה מקום לחייב את המבקש בפיצויי שאריו של המנוח. בית-המשפט המחוזי, בקבלו את הערעור קבע את אלה: נסיבות ביצוע העבירה, בכללן הנסיעה הממושכת לאחור שלא לצורך, מבטאות רמת רשלנות גבוהה; לא היה מקום להביא את מצבו הבריאותי של המנוח בגדר הנסיבות לקולא; ולא ניתן בעונש משקל ראוי לעובדה שהעבירה התרחשה במעבר חצייה. בעקבות כך, העמיד בית-המשפט את תקופת מאסרו של המבקש על תשעה חודשים, פסל את רישיונו לשמונה שנים וחייבו לפצות את משפחת המנוח בסכום של 10,000 ש"ח.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער. להשקפתו, מספר טעמים מצדיקים את התערבותו של בית-משפט זה בעונש, ובהם העובדה כי התערבותה של ערכאת הערעור בגזר-הדין של הערכאה הדיונית חרגה מן המקובל; נדרשת קביעה של בית-משפט זה בדבר מדיניות הענישה הראויה לעבירה מסוג זה; גזר-הדין החמור מתבסס על ממצאים עובדתיים שגויים; ובית-המשפט לא שקל כנדרש את הנסיבות לקולא.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שני תינתן אך במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, וזה אינו המצב במקרה שבפני. יתרה מכך, הלכה היא כי השגות נגד חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מקימות עילה לקיומו של ערעור נוסף, למעט מקרים בהם נתגלתה סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997); רע"פ 4086/07 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.06.2007); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.6.08)), סטייה עליה התקשיתי לעמוד בנסיבותיו של מקרה זה. גם לגופם של דברים לא מצאתי בבקשה ממש. בדין התערב בית-המשפט המחוזי בעונש, הואיל וחומרת העבירה הנובעת מפגיעה בהולך רגל שחצה רחוב במעבר חצייה, חייבו ענישה הולם.

אי-לכך, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.