רע"פ 2906/12 מאיר חביב נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ר' בן יוסף ) ב-עפ"ת 46706-01-1 מיום 8.3.2012, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על הרשעתו ועל גזר דינו, והתקבל ערעורה של המשיבה על גזר הדין. המבקש הורשע בבית משפט השלום לתעבורה (השופט מ' דרורי ) בנהיגה בשכרות, לאחר שסירב לבצע בדיקת נשיפה, ונגזרו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי, 24 חודשי פסילת רישיון נהיגה מהם 359 יום בפועל, וקנס בסך 1,000 ₪. בעקבות ערעורה של המשיבה, העמיד בית המשפט המחוזי את עונש פסילת הרישיון של המבקש על 24 חודשי פסילה בפועל. מכאן הבקשה שבפניי.

2.

בקשתו של המבקש מכוונת הן לעניין הרשעתו והן לעניין חומרת העונש. המבקש טוען כי הבקשה מעלה סוגיה בעלת חשיבות כללית וציבורית, שעניינה חזקת הסירוב הקבועה בסעיף 64ד לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ). הסוגיה המתעוררת, בלשון הבקשה, הינה "שאלת מבחני הסירוב לביצוע בדיקת אלכוהול, ולצורך המתעורר לערוך מבחן מהותי אשר יקלף את העטיפה הפורמליסטית של העבירה, ויבחן האם קיימות ראיות המצביעות על כך שהנהג אכן שיכור באופן מהותי". כן טוען המבקש כי מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי" בעונש שהוטל עליו; וזאת, משיקולי צדק ונוכח העובדה שבית המשפט המחוזי החמיר את עונשו.

3.

למרות האופן בו מוצגים הדברים, הבקשה איננה מעוררת כל שאלה כללית. חזקת הסירוב קבועה כאמור בסעיף 64ד לפקודה, בזו הלשון: "סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3)...". סעיף 62(3) הנזכר הוא הקובע את עבירת הנהיגה בשכרות. סעיפים אלו חלים במישרין על נסיבות המקרה, בו המבקש נדרש לבצע בדיקת נשיפה במכשיר ה"ינשוף", וסירב לה. מפסק דינה של הערכאה הדיונית אף עולה כי הדרישה לביצוע הבדיקה, לה סירב המבקש, הוצגה לו לאחר שהודה בשתיית כוסית וודקה, ולאחר שהוזהר כדין באשר לתוצאות סירובו.

אשר לחומרת העונש: בעניינו של המבקש לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונש שנגזר עליו. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה איננו מתערב ב"גלגול שלישי" בעניין העונש, וזאת אף אם ערכאת הערעור החמירה עם המבקש ביחס לעונש שנגזר עליו בערכאה הדיונית (ראו, לדוגמא: רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 23.06.2008)). עונש המינימום בעבירה בה הורשע המערער הוא פסילת רישיון למשך 24 חודשים. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה, וקבע כי בעניינו של המערער, לא התקיימו נסיבות המצדיקות סטייה לקולא מעונש זה. במסגרת זו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שיחסיו הקודמים של המבקש עם המשטרה אינם רלבנטיים לעניין העונש, ואף העובדה שהרשעת המבקש נסמכה על סירובו איננה מצדיקה הקלה בעונשו ביחס לעונש המינימום. עוד ציין בית המשפט המחוזי את העובדה שלמערער 55 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה, לרבות עבירות בטיחותיות. בקביעות אלו אין מקום להתערב.

הבקשה נדחית אפוא.