פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1255/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
עימאד חטיב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום
4.2.10, בעפ"ג 25010-11-09, שניתן על ידי
סגן הנשיא ש' ברלינר, סגן הנשיא י' גריל והשופט ר' פוקס – בקשה לעיכוב
ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד ז' גלעד
החלטה
1.
בית-משפט השלום בעכו הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ניסיון לשבש מהלכי משפט, קשירת קשר לשיבוש מהלכי משפט, נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון, ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה. בעקבות כך נדון המבקש ל-12 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על תנאי, והוא נפסל מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 14 חודשים. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה, נדחה.
2.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, הואיל ולהשקפתו עונש המאסר שהושת עליו אינו מידתי וחורג מרמת הענישה הנוהגת; קיים פער קיצוני בין עונשו לבין העונש שהושת על נאשם נוסף בפרשה; וכי בית-המשפט לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, ובהן, מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו וכן העדר עבר פלילי.
3.
אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003); רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.08)). אמנם, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. גם לגופם של דברים אין בבקשה ממש. בית-המשפט המחוזי קבע, ומסקנתו מקובלת עלי, כי חלקו של הנאשם הנוסף קטן יחסית ועיקרו בשיבוש מהלכי המשפט ולא בעבירות החמורות יותר בהן הורשע המבקש, ועל כן ברי כי עונשו יפחת מזה של המבקש. באשר לחומרת העונש והטענה בדבר התעלמות בית-המשפט מן הנסיבות לקולא, כל שאוכל לומר הוא כי הערכאה קמא בחנה בקפידה את השיקולים הצריכים לעניין, ולא מצאתי בעונש דבר המצדיק קיומו של ערעור שני.
אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, ז' באדר התש"ע (21.02.2010).
ש ו פ ט