רע"פ 7971/15 וסאם גלגולי גלקולי נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לוד (הרכב

כב' השופטים:

י' שפסר

(אב"ד),

ז' בוסתן ו- ש' בורנשטיין ) ב-עפ"ג 18078-06-15, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט השלום בכפר סבא (כב' השופט מ' קרשן ) ב-ת"פ 6525-04-13

מתאריך 26.04.2015, והושת על המבקש עונש מאסר בפועל, בנוסף לעונשים שגזר עליו בית המשפט השלום הנכבד.

בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל, אשר הושת על המבקש. בהחלטתי, מיום 2.12.2015, הוריתי על עיכוב ביצוע העונש

באופן ארעי להחלטה אחרת.

להלן אפרט בקצרה את הנתונים הדרושים להכרעה במכלול.

רקע עובדתי

2.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, שייחס לו את העבירות הבאות: תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין ,

התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )); נהיגה פוחזת של רכב (עבירה לפי סעיף 338(1) ל חוק העונשין ); נהיגת רכב מנועי ללא רישיון (עבירה לפי סעיף 10(א) ל פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961

(להלן: פקודת התעבורה )); נהיגה בזמן פסילה (עבירה לפי סעיף 67 ל פקודת התעבורה); נהיגה ללא פוליסה בת תוקף

(עבירה לפי סעיף 2 ל פקודת ביטוח רכב מנועי

[נוסח חדש], התש"ל-1970 );

נהיגה בשכרות

(עבירה לפי סעיף 62(3)

ל פקודת התעבורה) ; וגרימת תאונה (עבירה לפי סעיף 21(ב)(2) ל תקנות התעבורה , התשנ"א-1961)).

3.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 27.03.2013, סמוך לשעה 01:45, המבקש נהג ברכבו, בהיותו שיכור וכשהוא פסול מנהיגה ומאסר על תנאי בן 14 חודשים תלוי ועומד כנגדו, מכוח גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בפ"ל 5510-05-11, מתאריך 23.05.2011 (להלן: התיק הישן ). המבקש נסע לאחור, תוך שהוא פוגע ברכב אחר, והמשיך בנסיעתו, מבלי לעצור ולהשאיר פרטים במקום התאונה. ניידת משטרה התקרבה אל הרכב בו נהג המבקש. אחד השוטרים סימן למבקש לעצור, באמצעות צפירה במערכת הכריזה של הניידת, אך הלה המשיך בנסיעה מהירה. השוטר ניסה לחסום את מסלול נסיעתו של המבקש באמצעות הניידת, אולם המבקש לא עצר, פגע בניידת, גרם למעיכת הפח, והמשיך בנסיעה מהירה כאשר הניידת דולקת אחריו תוך הפעלת אורות מהבהבים. ניידת משטרה אחרת, ניסתה לחסום את רכבו של המבקש, ואף סימנה למבקש לעצור באמצעות הבהוב באורות גבוהים ותוך הפעלת אורות כחולים, אך המבקש התקרב לניידת הנוספת במהירות ואילץ את השוטרים לסטות מנתיב נסיעתם כדי למנוע התנגשות. המבקש המשיך במנוסתו כששתי הניידות דולקות אחריו עד שהגיע לרחוב ללא מוצא ונאלץ לעצור. בשלב זה, פנה לאחד השוטרים ואיים עליו. בהמשך, כששוטרים אחרים ניסו להעביר את המבקש מהרכב אל הניידת, הוא סירב להישמע להוראותיהם והשמיע באוזניהם איומים נוספים. בהמשך, המבקש נגח במצחו של אחד השוטרים וגרם לנפילתו לאחור. לשוטר נגרמה נפיחות מעל גבה שמאל, והוא נזקק לטיפול בבית החולים. לאחר מכן, הוכנס המבקש לניידת וגם שם המשיך להתנהג בפראות, תוך שהוא מנסה לפתוח את דלתות הניידת ולצאת החוצה. המבקש סירב לעבור בדיקת "ינשוף", ומשהועבר לתחנת משטרת טייבה, השמיע דבר איום נוסף כלפי שוטר שנכח במקום.

4.

בתאריך 23.02.2014 המבקש הורשע בבית משפט השלום בכפר סבא על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון – לא כלל הסכמה לעניין העונש. בהקשר זה, הודיעה המדינה כי בלא קשר להמלצת שירות המבחן, בכוונתה לעתור, בין היתר, לעונש

של מאסר בפועל.

5.

בתאריך 26.04.2015, לאחר שהתקבלו שני תסקירי שירות מבחן בעניינו של המבקש, ולאחר טיעוני הצדדים לעונש, בית משפט השלום הנכבד גזר את דינו של המבקש. בגזר דינו, נתן בית משפט השלום הנכבד דעתו לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש; לנסיבות ביצוען; להליכים שנוהלו כנגדו; ולעברו הפלילי. עם זאת, נוכח האמור בתסקירי שירות המבחן לפיו המבקש מצוי כיום בדרך שיקומית, שתיפגע באם הוא ישלח למאסר מאחורי סורג ובריח, בית משפט השלום קיבל את המלצתו של שירות המבחן שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל. לפיכך, נגזרו על המבקש העונשים הבאים: חידוש המאסר המותנה שהושת על המבקש בגזר דין במסגרת התיק הישן למשך שנתיים נוספות (להלן: המאסר המותנה ); קנס בסך 10,000 ש"ח, או 100 ימי מאסר תמורתו; צו מבחן למשך שנה; 500 שעות לתועלת הציבור, בהתאם לתכנית שגובשה על ידי שירות המבחן; פסילת רישיון נהיגה למשך 7 שנים; וכן 24 חודשי פסילה על תנאי, לבל יעבור המבקש, במשך 3 שנים עבירה לפי סעיף 36(ג) ל פקודת התעבורה .

6.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי הנכבד ערעור על קולת העונש. המשיבה הדגישה בערעורה, כי בית משפט השלום הנכבד לא העניק משקל מספיק לעברו הפלילי של המבקש, ולעובדה כי ביצע את העבירות בהיותו שיכור וכשמאסר על תנאי תלוי ועומד כנגדו. בפסק דינו, בית המשפט המחוזי הנכבד עמד תחילה על חומרת העבירות בהן המבקש הורשע ועל הסיכון הרב שנשקף מהן. בית המשפט המחוזי הנכבד הדגיש עוד, כי "אין זו הפעם הראשונה בה מבצע המשיב [המבקש] עבירות מסוג זה ואף את אלה, נושא ענייננו, ביצע בשעה שתלוי ועומד היה מאסר על תנאי בר הפעלה נגדו שלא הרתיעו" (עמ' 9 לפסק הדין). בהמשך בית המשפט המחוזי פנה לבחון את עברו הפלילי המכביד של המבקש.

7.

בתאריך 10.11.2015 בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה וקבע כי העונש שהושת על המבקש חורג לקולא ממדיניות הענישה הראויה במקרים כגון דא, ומצדיק התערבות. לפיכך, בית המשפט המחוזי הנכבד גזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 8 חודשים והפעלת המאסר המותנה , כאשר העונש ירוצה חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שהמבקש ירצה 18 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע עוד כי יתר רכיבי העונש שנקבעו על ידי בית משפט השלום הנכבד, למעט צו המבחן והשל"צ, יוותרו על כנם. מכאן הבקשה למתן רשות הערעור שבפני.

נימוקי הבקשה למתן רשות ערעור

8.

בבקשה למתן רשות ערעור המבקש טוען כי

בית המשפט המחוזי הנכבד שגה עת השית עליו עונש מאסר לריצוי בפועל, וזאת, מבלי להידרש לעקרונות שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין . המבקש טוען עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה משלא נתן את המשקל הראוי להליך השיקומי אותו עבר המבקש, להשלכות ההרסניות שיהיו למאסר מאחורי סורג ובריח על יכולתו להשתקם, להמלצותיו של שירות המבחן, ולנסיבותיו האישיות של המבקש.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור שלפני ובחומר שצורף לה , נחה דעתי כי דין הבקשה- להידחות .

10.

בקשה זו אינה עונה על אמות המידה שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה למתן רשות ערעור. חרף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית כבדת משקל, או רחבת היקף, אשר חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים לה. כמו-כן, לא ניכר חשש מפני עיוות דין או אי-צדק חמור אשר נגרם למבקש

(ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 6487/12 דביר נ' מדינת ישראל (15.07.2013); רע"פ 8531/15 עליה נ' מדינת ישראל (14.12.2015) (להלן: עניין

עליה )).

11.

זאת ועוד – הבקשה שלפני מופנית כל כולה כנגד חומרת העונש אשר הושת על המבקש. בהקשר זה, נקבע, כי לא תינתן רשות לערער ב "גלגול שלישי" על חומרת העונש, אלא במקרים בהם ניכרת סטייה קיצונית ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות דומות

(עניין עליה; רע"פ 3929/09 דהן נ' מדינת ישראל (16.08.2009); רע"פ 4491/14 סורן נ' מדינת ישראל (29.6.2014)). בענייננו, העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים, ובוודאי שאין מדובר בסטייה קיצונית ממדינות זו ( ראו למשל: רע"פ 1255/10 חטיב נ' מדינת ישראל ( 21.02.2010) ; רע"פ 1453/13 צבר נ' מדינת ישראל

(26.2.2013) ; ) .

12.

זאת ועוד – אחרת: החמרה בעונש, על-ידי ערכאת הערעור, כשלעצמה, איננה מהווה עילה למתן רשות ערעור, הגם שבמקרים מסויימים קיומו של פער ענישה ניכר עשוי להצדיק מתן רשות ערעור למבקש ( עיינו:

רע"פ 5809/14 מזרחי נ' מדינת ישראל (25.11.2014)

; רע"פ 7344/14

איגאסי נ' מדינת ישראל (27.11.2014)). לאחר שעיינתי בבקשה שלפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין, פער הענישה איננו מצדיק עריכת דיון בעניינו של המבקש ב"גלגול שלישי", וזאת בין היתר נוכח העובדה כי עונש המאסר שהושת על המבקש, לא חורג, למעשה, ממתחם העונש שנקבע על ידי בית משפט השלום הנכבד, הנע בין 12 ל-30 חודשי מאסר בפועל, מתחם שאינו שנוי פה במחלוקת ומוסכם על המבקש.

13.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופם של דברים דינה של הבקשה – להידחות . המבקש תומך יתדותיו בהליך השיקומי שעבר, אך כפי שציינתי בעניין

עליה : " על אף חשיבותו של האינטרס השיקומי של הנאשם, מדובר בשיקול נוסף, אחד מיני רבים, אותו על בית המשפט לשקול, לצד יתר שיקולי הענישה " (עמ' 5 להחלטה). בהקשר זה מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לפיה בעניינו של המבקש לא מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה ממתחם הענישה לצורכי שיקום, ואף הפעלת החריג של הארכת המאסר המותנה . עוד ראוי לציין, כי העבירות שיוחסו למבקש בכתב האישום הנוכחי, מצטרפות להרשעותיו הקודמות, ולמאסר מותנה בן 14 חודשים, שלא הרתיע אותו מלחזור ולבצע עבירות נוספות.

14.

לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית .

עיכוב הביצוע שעליו הוריתי בהחלטתי מתאריך 2.12.2015 – מבוטל. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שנגזר עליו – בתאריך 15.02.2016 עד לשעה 10:00, בבימ"ר הדרים, או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות, או דרכון ועותק מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ומהחלטתי זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.