רע"פ 4830/10 דוד יהוד נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973, לאחר שנמצא כי מכר מנת הרואין לסוכן משטרתי. בעקבות כך נדון המבקש לארבעה חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, והוא נפסל מקבל או מהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלושה חודשים. כמו כן, הופעל מאסר על-תנאי בן ארבעה חודשים שעמד נגדו, כך שתקופת המאסר המצטברת עומדת על שמונה חודשים. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי עקב מצב בריאותם הרופף של הוריו אותם הוא סועד, והעובדה שהוא נוטל חלק בתהליך גמילה, נכון היה להעדיף את ההיבט השיקומי ולהימנע מכליאתו.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.08); רע"פ 7340/07 נסטרוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.9.07)), ואף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. כך או כך, נסיבותיו האישיות של המבקש ורצונו להמשיך בתהליך הגמילה בו החל, עמדו לנגד עיניהן של ערכאות קמא בבואן לגזור את העונש. ברם, נוכח חומרת העבירה וממצאו של שירות המבחן לפיו המבקש אינו בשל להשתלב בתהליך גמילה אינטנסיבי, לא מצאתי כי נפל פגם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה וכן את עתירת המבקש לעכב את ביצוע העונש.