פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2659/12
לפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
מוחמד אבו אלהיג'ה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בנצרת ב-עפ"ת 28733-11-11 ב-עפ"ת 19921-11-11, שניתנה על ידי כב'
השופטת
א' הלמן
בשם המבקש:
עו"ד גבי שלום
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן ) ב-עפ"ת 28733-11-11 ו-עפ"ת 19921-11-11, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום לתעבורה בצפת (השופט ב' קנדלפת ), ונתקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש.
בית משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש על פי הודאתו בנהיגה בשכרות, וגזר עליו פסילת רישיון נהיגה למשך 18 חודשים, פסילת רישיון נהיגה על תנאי למשך 4 חודשים, ו-5 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי החמיר, כאמור, את עונשו של המבקש, והעמיד את משך פסילת הרישיון בפועל על 24 חודשים. מכאן הבקשה שבפניי.
2.
המבקש טוען כי החמיר עימו בית המשפט המחוזי, וכי בגזירת עונשו של המבקש לא נתן בית המשפט משקל מתאים למשך הזמן שחלף בין ביצוע העבירה לבין ההרשעה, לעברו הפלילי הנקי, לנסיבותיו האישיות, לרמת הענישה המקובלת ולעובדה שהמבקש לא ביצע מאז העבירה (שבוצעה בשנת 2007) כל עבירה נוספת. המבקש טוען שבתיק היו "כשלים ראייתיים", אותם לא העלה עורך הדין המייצג בפני הערכאות הקודמות, ו"נתן למבקש להודות בשכרות".
3.
דין הבקשה להידחות. הבקשה מופנית, בסופו של יום, כנגד חומרת העונש בלבד, ובכך אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור. יפים הדברים אף במקרה בו הוחמר עונשו של המבקש בעקבות ערעורה של המדינה (ראו: רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.06.2008)). באשר ל"כשלים הראייתיים" שנפלו, לכאורה, בעניינו של המבקש, בבקשה לא פירט המבקש מהם אותם "כשלים". טענות בעניין זה אף לא העלה המבקש בערעורו לבית המשפט המחוזי. מדובר, אם כן, בטענה אשר לא נטענה במועד המתאים, והיא אף חסרת יסוד לגופה.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"א ניסן התשע"ב (3.4.2012).
ש ו פ ט ת