רע"פ 1580/10 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב בעבירות של מעשה מגונה בכוח, תקיפה ואיומים, לאחר שהזמין את המתלוננת באמתלת שווא לדירתו, שם ביצע בה מעשים מגונים תוך שימוש בכוח. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש לשישה חודשי מאסר לנשיאה על דרך של עבודות שירות, ארבעה עשר חודשי מאסר על-תנאי, הוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 20,000 ש"ח, וכן לחתום על התחייבות בסך 50,000 ש"ח להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע.

2.

ערעור שהגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על קולת העונש, התקבל. נקבע, כי השיקולים לחומרה וביניהם: חומרת העבירות, הנזק שנגרם למתלוננת, וכן התנהלותו הבעייתית של המבקש במהלך הדיון בעניינו, שכללה השחרת פניה של המתלוננת תוך שימוש בכינויי גנאי וולגריים, גוברים על השיקולים לקולא - גילו הצעיר של המבקש והעדר עבר פלילי. בעקבות כך, הועמד עונשו של המבקש על עשרה חודשי מאסר, בעוד שיתר רכיבי גזר-הדין נותרו על כנם.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, ולכך אין בידי להיעתר. ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור נוסף, למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003); רע"פ 5469/08 נחמני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 23.6.08)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עם חריגים אלה. נוכח האלימות הפיזית והמילולית בה נקט כלפי המתלוננת, והפגיעה הקשה שנגרמה לה בעטיין של אותן עבירות, נכון היה לנהוג במבקש ביד קשה, ולא מצאתי כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מעל למידה המתחייבת או תוך חריגה מרמת הענישה הנוהגת.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.