רע"פ 2033/11 אליהו לוזק נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט כהן) בעפ"ת 50653-11-10 מיום 27.1.11, שבגדרו נדחה ערעור על

פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה (סגן הנשיא ריבלין) בפ"ל 215-08 מיום 3.10.10.

רקע והליכים

ב.

המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות בנהיגה בשכרות לאחר שבבדיקה במכשיר הינשוף נמצאה בדמו רמת אלכוהול של 910 מ"ג בליטר אויר נשוף. בית משפט השלום לתעבורה קבע, כי אין ממש בטענות המבקש באשר לאי עמידה בתנאי מדריך ההפעלה של מכשיר הינשוף, וגם ממבחן מאפיינים - סימני התנהגות - ומהתרשמות השוטרים שעצרוהו לבדיקה, עלה כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול כבדה. בית המשפט היה ער לסתירה מסוימת שהתגלעה בין עדי התביעה לעניין מבחן הבאת אצבע לאף, אך בסופו של דבר קיבל את העדות שלפיה המבקש לא עמד במשימה זו בשתי הידיים. רישיונו של המבקש נשלל לתקופה של 3 שנים, והוטלו עליו קנס בסך 1,500 ₪ ושלושה חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

בגזרו את הדין נתן בית המשפט משקל לעברו התעבורתי הנקי מזה, ולכך שבחר לנהל הוכחות ולא הכיר באחריות למעשיו מזה.

ג.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה. צוין, כי הן בדיקת הינשוף והן עדויות השוטרים העלו שהמבקש נהג ברכבו בעודו שיכור, ובדבריו "לאחר הבירה חשבתי להשאיר את הרכב שם" ניתן לראות ראשית הודיה בביצוע העבירה. עוד צוין, שניתנה למבקש הזדמנות כי הדיון יושב לבית משפט השלום לתעבורה, אשר יבדוק האם בידי התביעה תעודה ציבורית מעבר למסמך שהוגש בדבר בדיקות שנערכו למכשיר הינשוף, אך הוא סירב. כן צוין, בהסתמך על עפ"ת 25457-04-10

מדינת ישראל נ' עוזרי מלכה (לא פורסם) ובהתייחס לטענות המבקש בעניין, כי גם אם הלחות באויר גבוהה יחסית, אין בכך ליצור סטייה משמעותית בתוצאה, וכי בכל מקרה שתהיה השפעה של אחוז הלחות, יתריע המכשיר על כך .

הבקשה

ד.

מכאן הבקשה הנוכחית.

לטענת המבקש, התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת תקינות מכשיר הינשוף, המכשיר לא הופעל בהתאם לכללי ההפעלה, והלחות באויר היתה גבוהה מ-90% - ובמצב זה אין ניתן לקבל תוצאה אמינה.

הכרעה

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123, 128;

רע"פ 6805/10

ספדה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)), ואילו הבקשה הנוכחית במובהק אינו באה בגדר זה; היא תחומה לשאלה, האם בנסיבות הקונקרטיות הוצגו די ראיות להרשעת המבקש, והטענות נוגעות לשאלות עובדתיות קונקרטיות, הרחוקות מן הטענה בדבר שאלות משפטיות שטרם הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון שבפתיח הבקשה. "הלכה היא כי קיומו של ערעור שני לא נועד ללבן סוגיות עובדתיות פרטניות" ( רע"פ 5464/10

וי זמן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)), וכך על דרך הכלל. לעיצומם של דברים אציין, כי מן העיון בתיק עולה שבית המשפט לתעבורה סקר את הראיות וקבע עובדתית, כי קיימות ראיות די הצורך להרשעת המבקש, כנלמד מן העדויות בדבר התנהגותו לאחר שנעצר על ידי המשטרה ומתוצאות בדיקת המאפיינים. זאת ועוד, כעולה מפסקי דינם של בתי המשפט הקודמים, למכשיר נערכו בדיקות תקופתיות כנדרש, והפעלתו נעשתה בהתאם להנחיות.

יתרה מכך, משהוצע למבקש כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום לתעבורה כדי שתוצג תעודת עובד ציבור לעניין הבדיקות שנערכו, סירב.

ו.

אשר לעונש, לא מצאתי מקום להתערבות אף בזאת. ריכוז האלכוהול בדמו של המבקש היה גבוה באופן קיצוני, ונהיר לכל בר דעת כי הסכנה הנשקפת מנהיגה בשכרות רבה:

"הצורך להגן על הציבור מפני תופעת השכרות שהפכה ל'מכת מדינה', ומעמידה בסיכון לא רק את הנהג אלא גם את סביבתו, מחייב - בין היתר - הרחקת נהגים פורעי חוק מהכביש. פסילת המינימום שקבע המחוקק אמנם יש בה אי נוחות, אך אין היא 'סוף העולם', אלא תקופת זמן שיש בה כדי להוות לקח והרתעה"

(רע"פ 8649/10

שמעונוב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

ו.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.