רע"א 5415/08 אדוארד (עדי) נבעה נ. בנימין מסיכה

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטים נ' הנדל, סגן-נשיא, ש' דברת וצ' צפת), בו התקבל ברוב דעות ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום באשקלון (כבוד השופט ד' חסדאי).

2.

בשנת 1996 שכרה המבקשת 3 מהמשיב 1 את חנות מספר 36 בקניון חוצות באשקלון וניהלה בה חנות ספורט. בשנת 2002 ביקשו המבקשים לסיים את חוזה השכירות, עוד בטרם הגיע המועד לסיימו. לאחר משא ומתן בין הצדדים הוסכם כי המבקשים יפנו את החנות וכי המשיבים לא יאפשרו ניהול חנות ספורט אחרת במקום למשך שנה לפחות. נכתב כי אם תיפתח חנות ספורט כאמור, יזכו המבקשים בפיצויים בסכום של 110,000 ש"ח. המבקשים טענו כי בניגוד למוסכם, התברר להם כי נפתחה במקום חנות ספורט בה נמכרים, בין היתר, בגדי ספורט ונעלי ספורט. לפיכך הגישו תביעה לשלם להם את הסכום המוסכם בגין הפרת ההסכם. המשיבים טענו מצידם כי לא נפתחה במקום חנות ספורט, אלא שהבעלים של החנות הצמודה לחנות המשיב 1, "זברה מחסני אופנה לכל המשפחה" (להלן: זברה ), שכרה את החנות לצורך הרחבת החנות שלה ופתחה בה מחלקת ספורט בה נמכרים בגדי ספורט ונעלי ספורט. עוד טענו כי סכום הפיצוי המוסכם נקבע ללא שום יחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו.

3.

בית משפט השלום ערך ביקור במקום ובחן את ראיות הצדדים. בית המשפט פירש את ההסכם שנחתם בין הצדדים ואת המונח "חנות ספורט" שבהסכם. נקבע כי המשיבים הפרו את ההסכם, שכן מקורו של ההסכם ברצון הצדדים לשמר את המוניטין והבלעדיות של החנות למשך שנה, לאור התשלומים ששילמו המבקשים לשוכר הקודם ולמשיבים בגין המוניטין. אשר לפיצוי המוסכם נקבע כי על המשיבים לשלם את הסכום שנקבע בהסכם בסך של 110,000 ש"ח, החל ממועד ההפרה. על פסק דין זה הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי ואילו המבקשים הגישו ערעור שכנגד.

4.

בית המשפט המחוזי, בדעת רוב של השופטת ש' דברת אליה הצטרפה השופטת צ' צפת, החליט לקבל את ערעור המשיבים. בית המשפט ציין כי ביטול הסכם השכירות טרם המועד נבע מהפסדים כספיים שנגרמו למבקשים וכי המשיבים, כמו המבקשים, לא ראו בפתיחת מחלקת ספורט בחנות זברה "חנות ספורט" - כמשמעה בהסכם. מאחר ואין מדובר בחנות שעיסוקה הבלעדי הוא מכירת מוצרי ספורט, נקבע כי לא ניתן להגדיר את חנות זברה כחנות ספורט ולא ניתן לומר שכוונת הצדדים בעת קביעת הפיצוי והרצון לשמר את המוניטין היתה להחשיב את מחלקת הספורט בחנות כחנות ספורט. מעבר לצורך צוין כי כדי להוכיח פגיעה במוניטין היה צריך להוכיח שמכירת נעלי ובגדי ספורט בחנות זברה יש בה משום פגיעה במוניטין שההסכם בא להגן עליו. נקבע כי

הדברים נכונים במיוחד כאשר המבקשים ממשיכים להשתמש בשם החנות הקודמת בחנות חדשה שפתחו בקרבת מקום. השופט נ' הנדל,

בדעת המיעוט, סבר כי יש לדחות הערעור. לטעמו, מאחר שההסכם בין הצדדים נכתב שלא באמצעות עורכי דין, יש קושי להיאחז במבחן ההיגיון המסחרי לשם הכרעה. השופט הנדל פירש את המונח "חנות ספורט" בהתאם לאומד דעתם של הצדדים ותכלית ההסכם הקונקרטי והגיע למסקנה כי יש בהקמת מחלקת ספורט בחנות זברה משום הפרה של ההסכם על- ידי המשיבים. השופט הנדל סבר עוד כי יש להפחית את סכום הפיצוי המוסכם לסך של 55,000 ₪.

מכאן הבקשה שלפניי.

5.

לדעת המבקשים, המחלוקת העולה במקרה דנן סביב פרשנות החוזה והדעות השונות בקרב שופטי המותב, גורמות לאי בהירות ולחוסר וודאות משפטית, בייחוד לאור פסקי דין שניתנו לאחרונה על-ידי בית משפט זה ומסייגים, כך נטען, את ההלכה שנקבעה בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) פ"ד מט(2) 265 (1995). לעניין זה מפנים המבקשים לע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (לא פורסם, 28.1.08) וכן לע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו-סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (לא פורסם, 13.2.08). לדעתם, יש לפרש את המונח "חנות ספורט" כפי שפורש על-ידי דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי, באופן שיכלול גם מחלקת ספורט כמו זו שנפתחה בחנות זברה. פירוש דווקני שאינו כולל מחלקת ספורט כאמור, מרוקן, לדעתם, את משמעות ההסכם ומאיין את כוונת הצדדים. המבקשים מציינים כי פתיחת מחלקת הספורט לוותה בפרסומים נרחבים בעיתונות המקומית ונעשה שינוי גם בחלונות הראווה של החנות. לדעתם, טעתה דעת הרוב כשבחנה את עיקר הרכב הסחורה

בחנות זברה, בהתעלם משאלת התחרות בחנות המבקשים. המבקשים מוסיפים כי הסכום עליו הוסכם במקרה של הפרה מהווה תשלום המוניטין במלואו ואין מדובר בפיצוי מוסכם. אפילו מדובר בפיצוי מוסכם, הסכום שנקבע הוא סביר לדידם.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל את תשובת המשיבים. ברי כי המחלוקת שנתגלעה בקרב שופטי מותב בית המשפט המחוזי בתיק דנן אינה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 7652/06 ולפמן תעשיות בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (לא פורסמה, 15.10.2006)). הלכה היא כי מתן רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, וזאת אך במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי או בבירור המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית קונקרטית בין הצדדים (רע"א 4051/08 יורם דויטש נ' עיריית פתח תקוה (לא פורסמה, 8.7.2008); רע"א 385/93 בית נח - בית החלמה מזור בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות , פ"ד מז(3) 221 (1993)). בקשתם של המבקשים מבוססת על השאלה איזו פרשנות יש ליתן למונח "חנות ספורט" שבהסכם שנחתם בין הצדדים. שאלה זו אינה נושאת חשיבות ציבורית המצדיקה מתן רשות לערער, בניגוד למקרים בהם מדובר ב"טופס המקובל בציבור, ואשר שאלת אופן פרשנותו מעסיקה חדשות לבקרים את בתי המשפט" (ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 179 (1999)). הדברים יפים, כאמור, גם כאשר הערכאה הדיונית וערכאת הערעור נחלקו בפרשנות ההסכם (רע"א 6710/06 ד. בל רהיטים בע"מ נ' אנגל נכסי הטיילת בע"מ

(לא פורסמה, 21.8.2006 )).

7.

זאת ועוד. אפילו סברתי כי ניתן לפרש את ההסכם באופן בו פתיחת מחלקת ספורט בחנות זברה במקום חנות הספורט של המבקשים מהווה הפרתו של ההסכם

- ואיני מביעה עמדה בנדון - עדיין, אין הצדקה להתערבות בית משפט זה בגלגול שלישי. גם אם אניח כי דעת הרוב בטעות יסודה, אין בטעות זו כדי להפוך את השאלה לסוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור נוסף, שכן מדובר בשאלה של יישום הדין והפסיקה (רע"א 5941/07 כונס הנכסים עו"ד דוד עמיחי נ' frnz haas waffelmaschinen industrues m.b.h

(לא פורסמה, 25.3.2008)).

על יסוד כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות.

משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.