רע"א 7133/10 זאב רוזן נ. יוסף אלון

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי מרכז (ע"א 20498-03-10) לפיו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת נ' דיסקין בת.א. 1271/09) ותחת זאת נקבע כי המבקש לא הוכיח את תביעתו. בהתאם הוא חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20 , 000 ₪.

המבקש הגיש תביעה נגד המשיב בבית משפט השלום בפתח תקווה (א 4580/00) בטענה כי נתן למשיב סכום של 105 , 000 ₪ כהלוואה עסקית, לאחר שהובטח לו החזר בסך 147 , 000 ₪. לטענתו , המשיב לא עמד בהתחייבות ולא החזיר לו את כספו. בית משפט השלום ,

שמע את הראיות שבפניו וקבע כי גרסתו של המבקש עדיפה עליו ועל כן הורה למשיב לשלם למבקש סך של 216 , 000 ₪ בתוספת הוצאות משפט. בעקבות הגשת ערעור לבית משפט מחוזי ,

פסק הדין בוטל בהסכמה (ע"א 1281/05) ,

על מנת שבית משפט השלום ייתן את דעתו לראיה נוספת שהוגשה (נ/1). בית משפט השלום דן בעניין ופסק כי אין בכוחה של הראיה להטות את הכף וקבע כי על המשיב לשלם למבקש את חובו בסך 147,000 ₪

בתוספת הצמדה ושכר טרחת עורך-דין. הוגש ערעור נוסף לבית משפט המחוזי מרכז (ע"א 20948-03-10). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי הגם שלא בנקל ערכאת הערעור תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת ,

הרי שכאן נפלה טעות ביישום ההלכה הקיימת. נפסק כי המסמך שהוגש (נ/1) מערער את מהימנות גרסתו של המבקש ומשנה לרעה את מאזן הראיות נגדו. לאור האמור הגיע בית משפט המחוזי למסקנה כי המבקש לא עמד בנטל השכנוע להוכיח שהמשיב חב לו 147 , 000 ₪. הערעור התקבל, תביעת המבקש נדחתה והוא חויב בהוצאות משפט בסך 20 , 000 ₪. מכאן הוגשה בקשה למתן רשות ערעור.

2.

לטענת המבקש שני פסקי הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום קבעו ממצאים עובדתיים המבוססים על אמינות ומהימנות לטובתו. בכך, טעה בית משפט

המחוזי בהחלטתו להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו. המבקש פירט בהרחבה את המסכת העובדתית כפי שנקבעה בבית משפט השלום , תוך הדגשה שגרסת המשיב לפיה הוא היה שליח להעברת הכסף ולא קיבל הלוואה מהמבקש נדחתה על ידי בית משפט השלום. ביחס למסמך עליו ביסס בית משפט המחוזי את מסקנתו נטען כי אין חולק שהמבקש חתם באותו מעמד על מסמך בו נכתב כי ויתר על זכויותיו המשפטיות. אולם הוא נחקר על מסמך זה בבית משפט השלום ונקבע על בסיס התרשמות וניתוח הראיות בתיק כי הוא מעולם לא התכוון למחול על החוב וכי מדובר במסמך בו הוא "הקפיא" את הפעולות המשפטיות (עמוד 5 לפסק דינו של בית משפט השלום). עוד נטען כי חלק מהקביעות של בית משפט המחוזי הינן בגדר הרחבת חזית.

3.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור ,

מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית , החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

המבקש לא הצביע כלל על סוגיה משפטית המצדיקה דיון בגלגול שלישי ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. כבר נפסק לא אחת כי האופן בו פירש בית משפט הסכם מסוים אינה כשלעצמה

מצדיקה מתן רשות ערעור (רע"א 5415/08 אדוארד (עדי) נבעה ואח' נ' בנימין מסיכה ואח' , תק-על 2009(1) ,

310, עמ' 312). אף לא די בעובדה שבית משפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מהמסקנה אליה הגיע בית משפט השלום כדי להצדיק דיון בגלגול שלישי. כפי שנפסק (רע"א 8083/09 - א.ד כהן בע"מ נ' אייל מסיקה , תק-על 2009(4) , 3688 , עמ' 3691): "אין בשינוי שנעשה על ידי ערכאת הערעור מהכרעה פלונית של הערכאה הדיונית כשלעצמו ,

כדי להצדיק מתן רשות לערעור נוסף [ראו: רע"א 4576/09 אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' מורן לויט בע"מ (לא פורסם ,

6.7.2009)]".

אכן צודק המבקש כי יש להעניק משקל לכך שהערכאה הדיונית קבעה ממצאים עובדתיים וכי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בכגון דא. אולם , בית משפט המחוזי היה ער לקושי האמור והתמודד עימו בפסק דינו המנומק. בית משפט המחוזי סבר

כי בית משפט השלום לא העניק משקל ראוי למסמך נ/1 שאומר : "שהמבקש מאשר בזאת שאין לו כל תביעה כלפי אלון יוסף ( המשיב ) באשר לחוב של 147,000 ₪". ברם, ראוי להדגיש על רקע טענות המבקש כי בית משפט המחוזי לא ביסס את מסקנתו אך ורק על המסמך הכתוב אלא בחן את הראיות בכללותן. בדרך זו בחן את האמד דעתם של שני הצדדים. התוצאה היא שפסק דינו של בית המשפט נסוב סביב הסכסוך הפרטני שנתגלע בין שני הצדדים בקביעתו הינה בעיקרו של דבר עובדתית תוך ישום הדין המחייב. בנסיבות אלו אין מקום להעניק רשות ערעור בגלגול שלישי.

4.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.