פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1428/12
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. גיאוקרטוגרפיה המכון למחקר מרחבי
בע"מ
2. גיאוקרטוגרפיה בע"מ
3. פורי בע"מ
4. קרדיט אוקיי בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. אסתר בוגומילסקי
2. משה בוגומילסקי
3. אלבקס וידאו בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים ענבר, שבח ושוחט) מיום 16.1.12 בתיק ע"א
33251-05-11
בשם המבקשים:
עו"ד גיא נוף;
עו"ד שרון סחאי
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים ענבר, שבח ושוחט) מיום 16.1.12 בתיק ע"א 33251-05-11, בו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום (השופט בן חיים) מיום 20.3.11 בתיק ת"א 29902-06. עניינה העיקרי של הפרשה –מחלוקת על שילוט במושכר.
רקע תמציתי
ב.
בשנת 2004 נחתם בין הצדדים הסכם שבמסגרתו שכרו המבקשות (להלן גיאוקרטוגרפיה ) מהמשיבים (להלן המשכיר ) חלקים ממבנה שבבעלותם (להלן ההסכם ). בהמשך התקינה גיאוקרטוגרפיה שלט גדול בחזית הבניין הנושא את שמה. יומיים לאחר מכן הסיר המשכיר את השלט. "הסרתו של השלט" - ציין בית המשפט המחוזי - "גרמה לשבר ביחסיהם של בעלי הדין והולידה שורה ארוכה של הליכי משפט" (עמוד 2). ביום 20.3.11 קיבלת בית משפט השלום את טענת גיאוקרטוגרפיה כי השלט הוצב כדין, וחייב את המשכיר להציבו מחדש וכן לשלם לגיאוקרטוגרפיה סכומים שנקבעו.
ג.
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשכיר, וקבע כי גיאוקרטוגרפיה לא הייתה רשאית להציב את השלט ממספר טעמים: ראשית נקבע, כי השלט הוצב ללא הרישיון הנדרש מעיריית תל אביב (תוך התייחסות לסעיף 27(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1979; ולסעיף בהסכם לפיו חייבת גיאוקרטוגרפיה למלא אחר כל חוקי העזר החלים על הנכס); (2) שנית נקבע, כי פרשנות סעיף 17.5 להסכם תומכת בעמדת המשכיר, לפיה ההיתר להציב שלט בחזית הבניין התייחס לשלט אחר, קטן יותר; שלישית
נקבע, כי אומד דעת הצדדים, כפי שהשתקף מההסכם ומחומר הראיות, תומך בעמדת המשכיר לפיה לא היתה הסכמה להצבת שלט מסוג זה.
הבקשה
ד.
כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, וביסודה הטענה כי מערכת היחסים בין הצדדים כללה אישור להצבת השלט האמור. בין היתר נטען, כי הטענה המבוססת על הצורך ברישיון (אשר אין חולק כי מאז כבר ניתן) לא הועלתה על ידי המשכיר, לא ניתנה לגיאוקרטוגרפיה הזדמנות לטעון בעניינה ואינה עולה בקנה אחד עם אומד דעת הצדדים. עוד נטען, כי משניתן הרישיון הנדרש, שגה בית המשפט המחוזי בבטלו את צו-העשה אשר חייב את המשכיר להציבו מחדש. כן נטען, כי קביעות בית המשפט המחוזי מהוות התערבות לא ראויה ולא מוצדקת בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית בתום דיון ממושך - תשתית ראייתית אשר נטען באריכות מדוע היא תומכת בעמדת גיאוקרטוגרפיה לגופה. במישור העקרוני נטען, כי תיק זה מעלה את השאלה "מהו תפקידה של ערכאת הערעור: האם תפקידה הוא להעביר תחת שבט ביקורתה את פסיקת הערכאה הדיונית, או שמא האם היא רשאית לקיים דיון בזק מחודש בתיק..." (סעיף 5 לבקשה).
הכרעה
ה.
לאחר העיון, וחרף האצטלא העקרונית שגיאוקרטוגרפיה מבקשת להעטות על הבקשה, בסופו של יום מדובר במחלוקת בין צדדים לחוזה קונקרטי באשר למותר ולאסור לפי החוזה. ככלל, "רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי או בבירור המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית קונקרטית בין הצדדים" (רע"א 5415/08 נבעה נ' מסיכה (לא פורסם) פסקה 6 - השופטת ארבל; רע"א 4051/08 דויטש נ' עיריית פתח תקוה (לא פורסם); רע"א 4271/11 יהב נ' הלל (לא פורסם)). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מכלל זה.
ו.
רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת במקרים "בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 - הנשיא שמגר), הבקשה שלפנינו - אף אם שגה בית המשפט המחוזי בקביעותיו לגבי אומד דעת הצדדים להסכם (ואין בידי לקבוע כי כך היה), ואף אם העלה טענות מסוימות מיוזמתו (ואינני קובע כי כך היה) - אינה מעוררת שאלות מסוג זה. לא למותר לציין, כי הכלל הוא, שלהליך ניתנים בזכות "שני ימי שיפוט"; ומה
שמעבר לכך – גם אם שינתה ערכאת ערעור ראשונה מאשר פסקה הערכאה הדיונית – בא בגדרי "כלל המשורה" לעניין התערבות נוספת, וזאת נוכח העומס המוטל על בית משפט זה והצורך בייעול וסופיות ההליכים. על כן, גם אם ניתן להבין אנושית טרונייתו של בעל דין שקערת דינו התהפכה בערכאת ערעור – אין מקום להתערבות נוספת, ובמיוחד כשעסקינן בנושאים שעובדות ומשפט מעורבים בהן.
ז.
בשולי הדברים אציין, כי טענות גיאוקרטוגרפיה לגבי אי-העלאת הטענות בדבר חוקיות השלט הועלו ונדונו במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי. לגבי הטענה בדבר ביטול צו-העשה לאחר שהרישיון כבר ניתן אציין, כי השאלה שעמדה להכרעת בית המשפט היתה אם הסרת השלט היתה כדין - ומשענה בית המשפט המחוזי לשאלה זו בחיוב (ואף אם כיום ניתן היה לתלות את השלט, למצער בכל הנוגע לשיקולי חוקיותו, והנה לשיטת בית המשפט המחוזי היו נימוקים נוספים מדוע תלייתו לא היתה לפי ההסכם), לא היה מקום לעת ההיא להותיר את צו-העשה על כנו. צר שהצדדים ניהלו מאבק משפטי ממושך על נושא, שלא בקושי רב ניתן היה להגיע לגביו להבנות של שכל ישר ואנושיות, כך לטעמי.
ח.
ולבסוף, אין זה המקרה להידרשות למהותו של ערעור, נושא שיש בו עניין אך אינו נחוץ להכרעה כאן.
ט.
סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה
היום י"ז באדר התשע"ב (11.3.2012).
ש ו פ ט