רע"א 4271/11 נאוה יהב נ. רונן הלל

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיא א' ש' שילה וכב' השופטים מ' נד"ב ו א' מקובר ) מיום 7.3.2011 בע"א 36429-11-10, שקיבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופטת ש' קמיר-וייס ) מיום 30.8.2010 בת"א 3822-06, והגדיל את סכום הריבית שבו חויבה המבקשת.

בקשת רשות הערעור הוגשה לבית משפט זה ביום 30.6.2011. פסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן כאמור ביום 7.3.2011. בא כוח המשיבים קיבל אותו בדואר, והמציא אותו למשרד באת כוח המבקשת ביום 14.3.2011. לטענת המשיבים, שלא נסתרה בתגובה שהגישה המבקשת, כבר ביום 7.4.2011 פעלה המשיבה בהתאם לפסק הדין ושילמה למשיבים סכומי כסף בהם חויבה. על כן, המשיבים מבקשים למחוק בקשת רשות ערעור זו על הסף עקב הגשתה באיחור.

המבקשת, בתגובתה לבקשת המחיקה, טוענת כי פסק הדין המאושר לא הומצא לידה באופן רשמי עד יום 22.5.2011, ועל כן בקשת רשות הערעור הוגשה בזמן. המבקשת מוסיפה, שהפרוצדורה אינה אלא אמצעי להשגת צדק, ולא מטרה בפני עצמה. לחלופין, היא מבקשת להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור מטעמים מיוחדים שיירשמו.

2.

דין בקשת רשות הערעור להימחק על הסף. דבריה של המבקשת בדבר מטרותיה המוגבלות של הפרוצדורה נכונים הם. ברם, אף מטרות אלו חשובות הן עד מאוד, והן לא תושגנה אם לא נראה את כללי סדר הדין, ובכללם המועדים להגשת בקשות כגון דא, כמחייבים ולו כנקודת מוצא. המועדים שנקבעו בחיקוק ובחיקוק משנה נועדו להבטיח שוויון בין מתדיינים, סופיות דיון ויכולת הסתמכות על פסק דין. הקפדה עליהם אינה נובעת מתפיסת עולם הרואה בפרוצדורה את חזות הכול.

אוסיף, שיש לתמוה על גישתה של המבקשת, אשר מחד מביעה שאיפה לשחרור מכבליה הפורמליסטים של הפרוצדורה, ומאידך מבקשת להיבנות מתפיסה נוקשה של מועד המצאה פורמלית של פסק דין, כאשר אין כל ספק בכך שהוא הגיע לידיה הרבה קודם לכן, והיא אף לא סתרה את הטענה כי היא שילמה על פיו את הסכום בו חויבה. דווקא העדפת מועד הידיעה על מועד ההמצאה נובעת מההכרה בחשיבותה של הפרוצדורה ומכך שאין לתפוס אותה ככללים טכניים שבהם צריך כל צד לעשות שימוש לניגוח רעהו. בראייה זו, היה על המבקשת להגיש בקשה להארכת מועד. הנה כי כן, התקנות עצמן לעתים משחררות בעל דין מכבלי סדרי הדין על ידי קביעת מנגנון דיוני אחר. "המאחר" אינו רשאי להתעלם מכך.

למעלה מן הנדרש, עסקינן בגלגול שלישי, והעניין אינו מעלה סוגיה משפטית עקרונית או חורג מהמחלוקת הפרטנית בין הצדדים. במקרה דנא בחר בית המשפט המחוזי לחייב בריבית על פי פרשנותו לסעיף 24(ב) להסכם השיתוף שבין המבקשת למשיבים. בקביעה זו לא נפל פגם הנראה לעין, ובוודאי לא כזה המצדיק ערעור בגלגול שלישי על פי ההלכה הפסוקה. בהקשר זה יש להפנות לפסיקה, לפיה "רשות ערעור בגלגול שלישי לא תינתן כאשר עסקינן בפרשנותו של מסמך ספציפי או בבירור המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית קונקרטית בין הצדדים" (רע"א 5415/08 אדוארד (עדי) נבעה ואח' נ' בנימין מסיכה ואח' , 13.1.2009).

3.

הבקשה נדחית. המבקשת תחויב בהוצאות המשיבים ושכר עורך דין ביחד בסך 2,500 ₪.