רע"א 8757/03 לשכת עורכי הדין בישראל נ. שובל מערכות ניהול משפטיות בע"מ

המבקשים, שהינם לשכת עורכי הדין ועורך-הדין אמיר שושני, בעל משרד עורכי-דין, הגישו לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד המשיבים. המשיבות 1-3 הן חברות בע"מ הפועלות, לטענת המבקשים, למתן שירותים משפטיים. המשיב 4 הינו בעליה ומנהלה של המשיבה 1, והמשיבים 5-6 הם עורכי-דין הנוהגים, לטענת המבקשים, לקבל לטיפולם תיקים ולקוחות המופנים אליהם על-ידי המשיבים 1-4.

מאחר ומהודעת המשיבים 5 ו-6, אשר הוגשה לבית-משפט זה ביום 18.12.03 עולה, כי המבקשים מחד, והמשיבים 5 ו-6 מאידך, הגיעו ביניהם להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין על ידי בית המשפט המחוזי. הבקשה נגדם נמחקת. החלטתי זו מתייחסת כלפי המשיבים 1-4 בלבד.

כמו-כן, יש לציין, כי המשיב 7, עורך-הדין אורי קידר, לא היה צד להליך בבית-המשפט המחוזי בירושלים, ומשכך החלטת בית-המשפט המחוזי אינה מכריעה כלפיו. המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בקשה לצירופו כנתבע בתביעתם העיקרית, אולם בית-המשפט המחוזי קבע, כי אין הוא רואה צורך להכריע בבקשה זו. משכך הם פני הדברים, בטרם יוחלט על צירופו או אי-צירופו של המשיב 7 כנתבע בתביעה העיקרית, לא יוכל בית-משפט זה לצרפו כמשיב לבקשה זו.

במסגרת תביעתם, הגישו המבקשים בקשה למתן צו מניעה זמני עד למתן פסק-הדין, אשר לפיה נתבקש בית-המשפט לאסור על המשיבים 1-4 לפעול למתן שירותים בעלי אופי משפטי, המנויים בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין), ובכללם ייצוג בפני גופים שונים, עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי ומתן ייעוץ משפטי; לאסור על המשיבים 1-4 להפנות לקוחות למתן שירות משפטי לעורכי-דין בכלל ולמשיבים 5-6 בפרט, בניגוד לכלל 11ב(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה המקצועית); לחייב את המשיבים 1-4 להודיע ללקוחותיהם על אי-מתן שירותים כאמור על-ידם; לאסור על המשיבים 1-4 לפרסם את השירותים הנזכרים ולאסור על המשיבים 5-6 ליתן שירותים משפטיים ללקוחות שהגיעו אליהם באמצעות המשיבים 1-4.

לטענת המבקשים, המשיבים 1-4 מבצעים פעולות המסיגות את גבול מקצוע עריכת הדין, ובכללן פונים אל חייבים במכתבי דרישה בגין חובות ושטרות שלא נפרעו ומייצגים לקוחות בהליכים משפטיים שונים, לרבות בלשכות ההוצאה לפועל, בניגוד להוראת סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין. כמו-כן, טוענים המבקשים, כי המשיבים 1-4 מבצעים את הפעולות האמורות באופן שיטתי, רציף ומתמשך, במסגרת מהלך העסקים הרגיל. לטענתם, המשיבים 1-4 נוהגים להפנות לקוחות לשירותיהם של עורכי-הדין המשיבים 5-6 ולגבות שכר-טרחה עבור הטיפול המשפטי הניתן על-ידי עורכי הדין, בניגוד להוראת כלל 11ב(א) לכללי האתיקה המקצועית. עוד מוסיפים וטוענים המבקשים, כי פעולותיהם של המשיבים 1-6 מהוות עוולות כלפיהם לפי עוולת הפרת חובה חקוקה (הפרת הוראות חוק לשכת עורכי הדין והכללים שהותקנו מכוחו); לפי "הלכת אדמה" (ע"א 140/53 אדמה בע"מ נ' לוי , פ"ד ט 1666); לפי עוולת הרשלנות; לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999; ובדרך של עשיית עושר ולא במשפט.

מנגד, טוענים המשיבים, כי בקשת המבקשים למתן צו מניעה והתצהיר התומך בה, אינם מניחים כל תשתית עובדתית וראייתית למסקנות המשפטיות המובאות בהם. עוד טוענים המשיבים, בין היתר, כי המבקשים אינם עומדים בנטל ההוכחה המיוחד המוטל עליהם שעה שהם מבקשים להגביל את חופש העיסוק של המשיבים.

בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגנית-הנשיא מ' ארד) דחה, ביום 25.8.03, את הבקשה, בקובעו, בין היתר, כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לכאורית לביסוס טענתם, כי המשיבים 1-4 מבצעים פעולות המסיגות את גבול מקצוע עריכת-הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזרו המבקשים על טענותיהם בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד, המשיבים תמכו יתדותיהם בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים - הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה של הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי מתן צו מניעה זמני או סירובו הוא עניין הנתון לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה, ובית המשפט היושב בערעור לא בנקל יתערב בשקול דעת זה (ראה רע"א 438/88

יום טוב נ' סלוטקין ,

תק-על 88(3) 516 ).

בבואו לבחון, האם יש מקום למתן סעד של צו מניעה, ישאל עצמו בית המשפט, בין השאר, האם קיימת למבקש "זכות לכאורה". זוהי למעשה שאלה של הסתברות; האם למבקש יש יותר סיכויים לקבל פסק דין מאשר שתביעתו תידחה (ראה ספרו של ד"ר ש' לוין, " תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד ", עמ' 161).

במקרה שלפני, קביעת בית-המשפט המחוזי - לפיה המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לכאורית לביסוס טענתם, כי המשיבים 1-4 מבצעים פעולות המסיגות את גבול מקצוע עריכת-הדין - בדין יסודה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.