רע"א 8772/00 ש.י. נווה גנים ייזום השקעות בניה ופיתוח בע"מ נ. מלון נאות מד

בין המבקשת לבין המשיבה 1 נחתם ביום 31.10.97 הסכם לפיו הוקמה שותפות בין הצדדים. הצדדים הסכימו לגרום לשינוי תכנית בנין ערים (להלן - התב"ע) החלה על מקרקעין, שהמשיבה היא בעלת הזכויות בהם, באופן כזה שהתכנית החדשה תאפשר ייעוד המקרקעין למגורים ומסחר ובית מלון.

בסעיף 10(ה) להסכם נקבע כי במידה ותוך 18 חודשים מיום חתימת ההסכם לא תאושר התב"ע, יתבטל ההסכם ללא צורך בהודעה. המבקשת רשמה הערת אזהרה על זכותה לפי ההסכם.

התקופה האמורה חלפה, אך התב"ע לא אושרה. משכך, ראתה המשיבה את ההסכם כבטל והתקשרה עם משיבים 2-3 בהסכם בנוגע לאותם מקרקעין. לטענת המבקשת, ההסכם בין הצדדים שריר וקיים, על כן ביקשה צו מניעה זמני, למנוע מן המשיבה 1 לבצע דיספוזיציות במקרקעין. הבקשה נדחתה לאחר דיון במעמד שני הצדדים. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו.

עיון בכל החומר שהוגש הביאני למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי היה שיתוף פעולה מצד המשיבה לעניין אישור התב"ע שלא אושרה במהלך 18 החודשים מיום חתימת ההסכם וכי המבקשת לא התריעה על אי שיתוף פעולה מצד משיבה 1; המבקשת גם לא הפעילה את המנגנון הקבוע בהסכם להארכת מועד לצורך אישור התב"ע ומה לה כי תלין על המשיבה לאחר שחלף מועד זה?

המבקשת נקטה בצעדים לאכיפת ההסכם רק לאחר חלוף תקופה של ארבעה עשר חודשים מאז חלוף שמונה עשר החודשים שנקבעו לצורך אישור התב"ע. יוער, כי אם הערת האזהרה היתה רשומה בשעה שהמשיבים 2-3 התקשרו בהסכם עם משיבה 1, ספק אם התקשרותם תגבר על ההתקשרות הקודמת בין המבקשת והמשיבה 1, אם ההסכם ביניהם יימצא תקף.

הסעד של צו מניעה זמני נתון לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה ולא מצאתי כי יצאה שגגה מלפניה בשיקולים ובנימוקים שבהחלטתה הדוחה את הבקשה לצו מניעה.

הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות בסך 10,000 ש"ח ולמשיבות 2-3 10,000 ש"ח.