רע"א 880/11 שמעון אסולין נ. עו'ד נוח ליפשיץ

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט ) בהפ"ב 19317-09-10 מיום 5.1.2011, בו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק בוררות שניתן על ידי השופט (בדימ') ד' בר-אופיר (להלן: הבורר ) ביום 11.6.2010. בעקבות זאת אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

בין המבקש לבין המשיב התגלע סכסוך באשר לתשלום שכר טרחתו של המשיב, עורך דין במקצועו, בגין שירותים שנתן לחברות שבשליטתו של המבקש ולבקשת המבקש לפי הסכמי שכר טרחה שנחתמו ביניהם. במסגרת השירותים שהעניק המשיב למבקש מונה המשיב לכונס נכסים על נכס מקרקעין (להלן: הנכס ) שהיה בבעלות חברת אס נגר בנייה יזום והשקעות בע"מ (להלן: אס נגר ). מתגובת המבקש מיום 4.4.2011 עולה כי הוא החזיק ב-50% מהון המניות באס נגר. כפי שעולה מהבקשה שלפני הזכויות בנכס היו ממושכנות לטובת חברת ש.מ. אסולין בנייה יזום והשקעות בע"מ (להלן: אסולין בנייה ) אשר מתשובת המשיב לבקשה שלפני עולה כי היא הייתה בשליטתו של המבקש, ודברים ברוח דומה עולים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בסופו של יום הנכס נמכר לחברת ש. אסולין בניה וחיפויים בע"מ (להלן: אסולין חיפויים ) שאף היא חברה בשליטתו של המבקש כפי שעולה מתשובת המשיב לבקשה שלפני.

2.

הצדדים הסכימו להעביר את ההכרעה במחלוקות שביניהם לבוררות. ביום 24.6.2009 נכרת בין הצדדים הסכם בוררות (להלן: הסכם הבוררות ) ובמסגרת המבוא להסכם הותווה היקף הבוררות ונקבע כי הבוררות תחול על שכר טרחה שזכאי לו המשיב בנוגע לשירותים שנתן לחברות שבשליטתו של המבקש:

" הואיל

ובין הצדדים התגלעו חילוקי דעות לגבי תשלום שכ"ט עו"ד אשר על הלקוח לשלם לעו"ד בגין טיפוליו בנושאים שונים, עבור חברות שבשליטת הלקוח".

3.

במסגרת הבוררות הגיש המשיב תביעה והמבקש הגיש תביעה שכנגד. כתב התביעה המקורי שהגיש המשיב בבוררות לא כלל את שירותיו בנוגע לכינוס הנכסים של הנכס שבנדון. משכך, הגיש המשיב בקשה לתיקון כתב התביעה כך שיכלול גם את שכר הטרחה שהגיע לו לטענתו בתמורה לכינוס הנכסים כאמור. המבקש התנגד לבקשה וחרף זאת התיר הבורר את תיקון כתב התביעה ודחה את בקשת המבקש לתקן את כתב הגנתו, תוך שציין כי יצא מתוך נקודת הנחה כי המבקש מכחיש חבותו בגין הליכי הכינוס שבנדון בנוגע לנכס שהיה בבעלותה של אס נגר. עוד יצויין כי מסיכומיו של המשיב בבוררות עולה כי הוא הודיע לראש ההוצאה לפועל כי אין בכוונתו לגבות שכר טרחה בתיק ההוצאה לפועל אלא אך ורק במסגרת הבוררות בין הצדדים ומשכך ביקש המשיב לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולשחררו מתפקידו ככונס נכסים. הבורר דחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש וכן קבע את הסכומים שעל המבקש לשלם למשיב. כנגד פסק הבוררות הוגשה בקשת ביטול לבית המשפט המחוזי.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

4.

בבית המשפט המחוזי טען המבקש כנגד סמכותו של הבורר להתיר את תיקון כתב התביעה כך שיתייחס גם לשכר הטרחה הנוגע לכינוס הנכסים, שכן לטענתו חברת אס נגר לא הייתה בשליטתו ושירותי הכינוס ניתנו לחברת אס נגר ומשכך הבורר אינו מוסמך כלל לדון בעניין זה בהתאם להיקף הבוררות כפי שהוגדר בהסכם הבוררות. לכן, טען המבקש כי קמה לו עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). כמו כן טען המבקש כי נפגעה זכות הטיעון שלו מאחר והבורר לא התיר לו לתקן את כתב הגנתו הגם שכתב התביעה של המבקש תוקן ומשכך קמה לו עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות. עוד טען המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות מנימוקים שונים שבבסיסם טעויות שנפלו לדידו בפסק הבוררות. כן עתר המבקש לתיקון פסק הבוררות במספר סוגיות.

5.

בית המשפט המחוזי דחה טענתו של המבקש בדבר חריגת הבורר מסמכות. בית המשפט המחוזי ציין כי לפי הסכם הבוררות הבורר לא היה כבול לסדרי הדין ומשכך לא הייתה מניעה בהתאם לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, החלה בהיעדר התניה סותרת, כי יתיר את תיקון כתב התביעה מטעם המשיב. בהקשר זה הוסיף בית המשפט המחוזי כי הבורר לא חרג מסמכותו עת דן בשכר הטרחה בנוגע להליכי הכינוס הנוגעים לנכס שבנדון שכן בעת כריתת הסכם הבוררות המבקש לא הבחין בינו לבין החברות שבשליטתו בכל הנוגע לשכר הטרחה שנתבע על ידי המשיב. בית המשפט המחוזי הדגיש כי היה ראוי להתיר למבקש להתיר תיקון כתב הגנתו, אולם בנסיבות העניין אין בדחיית בקשתו לתיקון כתב הגנתו כדי לפגוע בזכות הטיעון שלו שכן גם כתב ההגנה המקורי התייחס לשכר הטרחה בנוגע לכינוס הנכסים בקשר לנכס שבנדון ומכל מקום למבקש ניתנה הזדמנות להביא טענותיו במסגרת סיכומיו וכך אף עשה. באשר ליתר טענותיו של המבקש הנוגעות לתיקון פסק הבוררות, קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בטענות הנוגעות לשיקול דעתו של הבורר ומשכך גם אם טעה הבורר בסוגיות הנטענות אין בכך כדי להקים עילת התערבות. בהמשך לכך אישר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

6.

בבקשה שלפני שב המבקש וטוען כי הבורר לא היה מוסמך להתיר את תיקון כתב התביעה וכן כי הבורר אף לא הוסמך לדון בשכר הטרחה המגיע למשיב בקשר עם כינוס הנכסים הנוגע לנכס שבנדון, שכן אס נגר לא הייתה בשליטת המבקש. יתר על-כן, טוען המבקש כי שכר טרחתו של כונס הנכסים צריך להיות משולם על ידי החייבת בתיק ההוצאה לפועל, דהיינו על ידי אס נגר. עוד טוען המבקש להיעדר יריבות בינו לבין המשיב בנוגע להליכי הכינוס הקשורים בנכס וכן כי הבורר לא היה מוסמך לחייבו באופן אישי בשכר טרחה זה. המבקש שב ומעלה טענתו לפיה סדרי הדין בבוררות לא אפשרו לבורר להתיר תיקון כתב התביעה של המשיב. המבקש שב ומעלה טענתו בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעי עת דחה הבורר בקשתו לתיקון כתב הגנתו. המבקש אף שב ומעלה טענותיו בנוגע לצורך הקיים לדידו בתיקון פסק הבוררות נוכח טעויות שנפלו בו.

תשובת המשיב

7.

ביום 14.3.2011 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה. בתשובה טוען המשיב כי למבקש הייתה שליטה באס נגר והוא זה שהכווין את פעילותה לכל אורך הדרך. המשיב טוען כי במסגרת הליכי הכינוס של הנכס המבקש הוא זה שהיה דומיננטי והוא זה שקיבל את ההחלטות בשם אס נגר. כמו כן טוען המשיב כי מדובר בניסיון חסר תום לב של המבקש להתחמק מתשלום שכר טרחה שכן כל פעולותיו ככונס לגבי הנכס נעשו בהתאם להנחיותיו של המבקש ולפי בקשתו וכי מלכתחילה מונה לכונס נכסים לבקשתו של המבקש. עוד טוען המשיב כי הנכס נמכר לחברה בשליטתו של המבקש וכי המבקש הוא הנהנה מפעולות הכינוס. המשיב כולל בתשובתו מענה לטענותיו האחרות של המבקש אולם איני מוצא טעם להיזקק לכך נוכח התוצאה אליה הגעתי.

תגובת המבקש

8.

בתגובת המבקש לתשובת המשיב צויין כי אמנם היה בעל 50% מהון המניות באס נגר אולם זכות החתימה בחברה הייתה משותפת לו ולשותפיו האחרים יחדיו בלבד ולמעשה לא הייתה לו יכולת להכווין את פעילותה של אס נגר נוכח הסכסוך עם שותפיו. המבקש מפנה לדמויות מפתח אחרות שהיו מעורבות בהליכי כינוס הנכס שבנדון מלבדו כראיה לכך שלא היה בכוחו בלבד כדי להכווין את פעילותה של אס נגר.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובתגובה לתשובה על כל נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

10.

כידוע,

רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ ראו למשל: ברע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (לא פורסם, 6.10.2010) , סעיף 18 להחלטתי; רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 3.1.2011), סעיף 26; רע"א 6489/09 מדובר נ' קרן קיימת לישראל (לא פורסם, 18.1.2011), סעיף 17 לחוות דעתי ]. איני סבור כי המבחנים הנ"ל מתקיימים במקרה דנן. הבקשה שלפני מתמקדת בעיקרה בשאלה האם הבורר מוסמך היה להתיר תיקון כתב התביעה ולדון בשכר הטרחה המגיע למשיב תמורת פעילותו ככונס נכסים בנוגע לנכס שבנדון אם לאו. זוהי שאלה שאינה מעוררת כל קושי משפטי או עקרוני בשים לב לנסיבות המקרה דנן כפי שיובהר להלן. לגבי יתר טענותיו של המבקש הרי שאין בהן כל חידוש היות שכפי שהדגיש זאת בית המשפט המחוזי הלכה מושרשת היטב היא כי טעותו של הבורר אינה מהווה עילה להתערבותו של בית המשפט שכן הפיקוח של בית המשפט על הליכי הבוררות אינו פיקוח ערעורי

[ראו למשל: רע"א 113/87 חברת נתיבי איילון בע"מ נ' שטאנג ובניו בע"מ , פ"ד מה(5) 511 (1991)]. אף הנמקתו של בית המשפט המחוזי באשר לטענה בדבר פגיעה בזכות הטיעון של המבקש מקובלת עלי ואיני רואה כי נפלה בה טעות כלשהי.

11.

באשר לסדרי הדין המאפשרים לבורר להתיר תיקון כתב התביעה, אכן כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מקום בו לא התנו בעלי הדין אחרת יחולו לעניין סדרי הדין בבוררות הוראותיה של התוספת הראשונה לחוק הבוררות [ראו למשל: רע"א 4211/10 מילניום אלקטריק טי.או.יו. בע"מ נ' תנועת מושבי העובדים בישראל ברית סיוע שיתופית מרכזית בע"מ (לא פורסם, 9.1.2011), סעיף 7], ומשכך רשאי היה הבורר בהיבט הפרוצדוראלי לנהוג כפי שנהג שכן לפי פריט יד' לתוספת הראשונה לחוק הבוררות אין הבורר כבול בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט. אף באשר למישור המהותי לא מצאתי כי נפל פגם בכך שהבורר דן בשכר הטרחה לו זכאי המשיב בגין פעילותו בכינוס הנכסים הנוגע לנכס שבנדון. המבקש עצמו מודה בסעיף 1.א. לבקשה שלפני כי הזכויות בנכס היו משועבדות לטובת אסולין בניה. מאחר שעולה כי למבקש הייתה שליטה באסולין בניה כי אז יש לומר שכינוס הנכסים בנוגע לנכס נעשה לטובת אסולין בניה. מכל המקובץ לעיל עולה כי כינוס הנכסים הינו שירות שניתן על ידי המשיב לבקשת המבקש בשביל חברה שהייתה בשליטתו. די בעובדות אלה כדי להביא לדחיית הבקשה שכן שירותי הכינוס שנתן המשיב נכללים בגדרי הסכם הבוררות אף לפי פשוטו של מקרא – מובנו הלשוני ה"רגיל" של ה"והואיל" הראשון במבוא להסכם הבוררות.

12.

זאת ועוד, המשיב הצביע בתשובתו על כך שהמבקש היה הרוח החיה בהליכי הכינוס והלכה למעשה המשיב קיבל הנחיות ישירות מהמבקש בנוגע לכינוס הנכסים, כאשר בסופו של יום הנכס נמכר לחברה אחרת בשליטתו של המבקש. עולה איפוא כי במסגרת הליך כינוס הנכסים מכר המבקש את הזכויות בנכס שהיו משועבדות לחברה בשליטתו לחברה אחרת שאף היא מצויה בשליטתו, כל זאת באמצעות שירותו המקצועי של המשיב. כמובן, שאין להתעלם מ"מסך ההתאגדות" המבחין בין החברה לבין בעלי מניותיה, אולם כידוע כלל מושרש הוא כי לא יותר שימוש לרעה במסך ההתאגדות. בהקשר זה נקבע כממצא של בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הבחין "בזמן אמת" בכל הקשור לשכר טרחתו של המשיב בינו לבין החברות שבשליטתו, ומשכך אין לאפשר למבקש "להסתתר" מאחורי מסך זה עתה לשם התחמקות מתשלום שכר טרחתו של המשיב. במקרה דנן הפזל העובדתי, הפשוט למדי, מוביל למסקנה כי הטענה בדבר היעדר שליטה באס נגר לא רק שאינה נכונה אלא שהיא נטענה בחוסר תום לב בשים לב להכוונת פעילותה דה פקטו על ידי המבקש. עוד יצויין כי גם אם שכר הטרחה צריך היה להיגבות בתיק הכינוס ומהחייבת, הרי שלכל היותר ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, עומדת למבקש תביעת השבה ותרופות אחרות מכוח הדין, ככל שהוא זכאי להן, שאין בהן כדי להשפיע על שאלת סמכות הבורר.

13.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאותיו של המשיב בסך של 10,000 ש"ח.