רע"א 8808/00 יובל יזדי נ. אברהם מישאל יזדי

במסגרת תובענה המתנהלת בין בעלי הדין בבית משפט השלום בירושלים ניתן ביום 18.4.00 צו לגילוי מסמכים. בהתאם לכך החליפו בעלי הדין תצהירי גילוי מסמכים ערוכים כדין. לאחר זאת פנה המבקש למשיב בדרישה כי יגלה בתצהיר מסמכים פלוניים אשר לא גולו בתצהיר גילוי המסמכים הראשון שנערך על ידו וכיוון שדרישתו זו ודרישה חוזרת לא נענו פנה המבקש לבית משפט השלום בבקשה בכתב למתן צו גילוי מסמך פלוני לפי תקנה 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. בית המשפט הורה כי על המשיב להגיב לבקשה עד ליום 24.5.00. במועד זה שלח המשיב אל המבקש מסמך המוכתר כ"תגובה לבקשה" הכולל רשימת חוזים שהיו מצויים בידי המשיב; כן שלח המשיב העתקים מן החוזים האמורים. ביום 5.6.00 הורה בית משפט השלום כי "משלא הגיב המשיב לבקשה הריני מורה בזה שהמשיב יגלה עד ליום 16.6.00 בתצהיר את כל המסמכים הנוגעים לגביית דמי שכירות ואופן תשלומם לרבות חוזים, קבלות אישורים וחילופי מכתבים שהוחלפו בין שוכרי הנכסים נשוא התביעה מאז שנת 1996 ועד היום (להלן- המסמכים)". לאחר זאת, ביום 13.6.00 ניתנה החלטה נוספת בבית משפט השלום אשר הורה כי "הנתבע (הוא המשיב) יגיש תצהיר לפי טופס 12 לתקנות ובו יפרט את כל המסמכים שישנם בידיו...". ביום 9.7.00 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב הגנה לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. רק ביום 11.8.00 הגיש המשיב מסמך שהוכתר "תצהיר גילוי מסמכים - מס' 2" הכולל את רשימת החוזים שנשלחו למבקש בפקס בשלהי חודש מאי. תצהיר זה לא התייחס באופן מפורש לסוגי המסמכים הנוספים שלגביהם נדרש המשיב ליתן תצהיר גילוי ספציפי, קרי, קבלות, אישורים וחילופי מכתבים, כעולה מהחלטת בית משפט השלום לעיל.

בית משפט השלום דחה, ביום 21.8.00 את הבקשה למחיקת כתב ההגנה וקבע כי לאור העובדה שבסופו של דבר ניתן התצהיר המבוקש, אף אם באיחור, אין הצדקה למחוק את כתב ההגנה. המבקש הגיש בקשה לרשות לערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי תצהירי גילוי המסמכים אמנם לא התייחסו לחלק מן המסמכים שדבר קיומם היה ידוע, והורה כי יש לתקן פגם זה; עם זאת, דחה את הבקשה. מכאן הבקשה לרשות לערער שלפני.

עיקר בקשתו טוען המבקש כי עד היום לא קיים המשיב את צו גילוי המסמכים הספציפי שניתן בבית משפט השלום, כי המשיב נוהג בזלזול מופגן כלפי בית המשפט וכלפי בעל דינו, ולפיכך זהו מקרה חריג וקיצוני המצדיק מחיקת כתב ההגנה הגם שמדובר בצעד דרסטי כלפי בעל דין. מנגד, טוען המשיב בתשובתו כי טעה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי ישנם מסמכים נוספים שדבר קיומם ידוע, שכן עניין זה לא הוכח ונסמך - כל כולו אך על טענות המבקש. כן מוסיף המשיב כי עשה כל שלאל ידו למצוא את כל החוזים, העלה את דבר קיומם בתצהיר ואף העביר העתק מהם לידי המבקש. לבסוף, טוען המשיב כי מעבר למסמכים הנ"ל אין בידו מסמכים נוספים ואין באפשרותו להצהיר על מסמכים שאין בידו.

אחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיב, ובתגובת המבקש לתשובה על צרופותיה החלטתי לראות בקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה; דין הערעור להתקבל. על פני הדברים נראה כי, המשיב לא קיים את צו גילוי המסמכים הספציפי שכן כאמור לעיל, אין במסמך המכונה "תצהיר גילוי מסמכים מס' 2" כל איזכור של סוגי המסמכים שאליהם התייחס הצו הספציפי כגון קבלות והתכתבויות; כך גם עולה מן ההחלטות של הערכאות שקדמו לי. לפיכך, החלטתי להחזיר הדיון בעניין לבית משפט השלום. ניתנת בזאת למשיב ארכה בת 15 יום להגיש תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין, העונה לצו בית המשפט מיום 5.6.00 בדבר גילוי של מסמכים ספציפיים. בתום התקופה האמורה, ואם המשיב לא יקיים את הצו ישקול בית המשפט מתן סעד למבקש לפי תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. כך אני מחליט.

הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערער שכר-טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח.