פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
881/13
לפני:
כבוד הנשיא א' גרוניס
המבקשות:
1. תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית
בישראל בע"מ
2. תעשיות מזון תנובה אגודה שיתופית חקלאית בישראל
בע"מ
נ ג ד
המשיב:
אופיר נאור, עו"ד
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 03.01.2013
בתיק ת"צ 46010-07-11 שניתנה
על ידי כבוד
א' שטמר
בשם המבקשות:
עו"ד טל אייל-בוגר;
עו"ד דר להב; עו"ד קרן כהן
החלטה
1.
ביום 19.7.2012 קבעתי בפסק-דין ברע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור , כי יש לקבל את השגות המבקשות נגד החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.5.2012. באותה החלטה דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשות למחיקת מסמכים וטענות מתשובת המשיב לתשובת המבקשות לבקשת האישור של תובענה ייצוגית שהוגשה נגדן על ידי המשיב. בפסק-הדין קבעתי, כי "הדרך הדיונית הראויה לבחינת מידת הצידוק בהוספת החומר החדש, כמו גם הטענות המתייחסות לאותו חומר, הינה הגשת בקשה למתן היתר לצירוף החומר או בקשה לתיקון בקשת האישור" ( שם , פיסקה 9). בהתאם לאמור בפסק-הדין, הגיש המשיב בקשה להתיר לו להגיש חוות דעת ומסמכים נוספים לתשובה לתשובה. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת א' שטמר ) נעתר לבקשה ביום 3.1.2013. מכאן בקשת רשות הערעור.
2.
בית המשפט המחוזי פעל, כאמור, בהתאם למסלול הדיוני שהותווה בפסק-הדין, שקל את טענות בעלי הדין, והגיע לכלל מסקנה כי יש לאפשר למשיב לצרף את החומר שנתבקש על ידו. בית המשפט נתן למבקשות את האפשרות להשיב לחוות הדעת מטעם המשיב, ופסק לטובתן הוצאות בסך 3,500 ש"ח. איני סבור כי המבקשות הצביעו על פגם היורד לשורש ההחלטה, המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית בסוגיה של מחיקת מסמכים וכתבי טענות בהליך של תובענה ייצוגית (ראו, רע"א 8151/01 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' רייס (5.2.2002)). אכן, כתוצאה מהתנהלותו הדיונית של המשיב חל שיבוש מסוים בסדר הבאת חוות הדעת. אזכיר, כי בהליך דוגמת זה שהגיש המשיב, מצופה היה שתצורף כבר לבקשת האישור חוות דעת כלכלית, ולוּ היפותטית (ראו פיסקה 8 בפסק-הדין ברע"א 4778/12). דא עקא, בסופו של דבר לא שוכנעתי כי נפגעו זכויותיהן המהותיות של המבקשות בהליך. ברי, כי העובדה שהמשיב הגיש לראשונה חוות דעת רק במסגרת התשובה לתשובה, אין בה כדי להוביל להיפוך נטל השכנוע. ברור, שהנטל נותר על המשיב להראות כי יש לקבל את בקשת האישור. אומנם, בהחלט ייתכן שהיה מקום לפסוק לטובת המבקשות הוצאות בסכום גבוה מזה שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי. אך, אף אם כך הוא, אין הפער בין מה שנפסק לבין הסכום שראוי היה לפסוק, מצדיק התערבות של ערכאת הערעור.
3.
בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא, בלא שנתבקשה תשובה. מטעם זה לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"א באדר התשע"ג (3.3.2013).
ה נ ש י א