רע"א 8815/18 ניסים (ניסן) מזוז נ. שממה דוד

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט יעקב פרסקי ) מיום 13.11.2018 במסגרתה הורה בית משפט קמא למבקש להגיש תצהיר מלווה אסמכתאות לעניין התחשבנות בין הצדדים בהתאם להחלטות קודמות שניתנו על ידו. כמו כן השית בית משפט קמא על המבקש הוצאות בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיב.

2.

עיון בבקשת רשות הערעור שלפניי מעלה כי מדובר בבקשה כללית ומעורפלת אשר אינה מפרטת את הסעדים המבוקשים במסגרתה. ככל שהבקשה שלפניי מתייחסת להחלטה להורות למבקש להגיש תצהיר מלווה אסמכתאות לעניין ההתחשבנות בין הצדדים, הרי שעיון במערכת "נט-המשפט" מעלה כי ביום 3.2.2019 הגיש המבקש את התצהיר האמור (במסמך המתפרש על פני 680 עמודים) ומשכך הבקשה שלפניי היא תיאורטית ואין מקום לדון בה. עם זאת יוער, כי ספק אם כלל יכול המבקש לערער על עצם החבות להגיש את התצהיר, שכן זו נקבעה בהחלטות קודמות אשר המבקש בחר, מסיבותיו שלו, שלא להגיש בקשת רשות ערעור לגביהן.

3.

ככל שהבקשה שלפניי מתייחסת לביטול ההוצאות שהושתו על המבקש, הרי שצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: " הצו "), מורה כי לא תינתן רשות ערעור על " החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו " (סעיף 1(8) לצו). את עמדתי בעניין תכליתו ומשמעותו של הצו הבהרתי ברע"א 3099/18 אברהם נ' קרן קיימת לישראל (21.5.2018) בזו הלשון:

[לצו] תכלית כפולה: ראשית , לשמר את הפררוגטיבה הניהולית של הערכאה המבררת בנושאים דיוניים-טכניים באופיים; שנית , להגן על ערכאת הערעור מפני ריבוי התדיינויות בעניינים שעלות בירורם כהליך ביניים צפויה לעלות על התועלת שתצמח מכך.

הגשמת תכליות הצו מחייבת כי בעניינים המנויים בו לא תינתן רשות ערעור, וזאת מבלי שיבחנו כלל השאלות האם להחלטה המותקפת עשויה להיות השפעה על תוצאות ההליך והאם מבחינה עניינית צדקה הערכאה המבררת בהחלטתה. אם תאמר אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם?

דברים אלה יפים גם לענייננו.

4.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.