פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8833/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקש:
אמנון חן
נ ג ד
המשיבים:
1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
3. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי רכב בע"מ
4. דוד בן יעקב
5. דולב חברה לביטוח בע"מ
6. יהודה חנניה
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 8.9.09 בע"א 2350/04 שניתן על-ידי סגני-הנשיאה א' קובו
ומ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק
בשם המבקש:
עו"ד משה גלעד
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד מרים כפרי כהן
בשם המשיבה 3:
עו"ד אלון בלגה
בשם המשיבים 5-4:
עו"ד ענת עמיקם
בשם המשיב 6:
עו"ד יגאל תמיר
החלטה
1.
זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין וע' צ'רניאק ) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום (כבוד השופט מ' שנהב ).
המבקש נפגע בתאונת דרכים שארעה כשנהג במונית (להלן: המונית ) שהיתה בבעלות המשיב 6 (להלן: בעל המונית ). הוא תבע את המשיבות 1 ו-2, הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: המבטחות ) וכן את המשיבה 3,
קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית ) בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה.
2.
כפי שהוברר, המבקש ובעל המונית הסכימו ביניהם כי המבקש יחזיק במונית וישתמש בה בתשלום, בזמן שירותו של בעל המונית במילואים. המבקש טען כי הבין מבעל המונית שכל מסמכי הרכב והביטוח תקינים, כי סמך עליו בעניין זה ולא בדק בעצמו את המסמכים. בעל המונית עצמו טען, לעניין זה, כי הוטעה והוכשל על ידי סוכן הביטוח שלו (להלן: סוכן הביטוח ). לטענתו, הוא ביקש מסוכן הביטוח בשיחת טלפון להרחיב את פוליסת הביטוח כך שתכסה כל נוהג ברכב. בפועל, היתה הפוליסה מסוג "נקוב בשם" והמבקש לא היה מכוסה על ידה, ואולם הדבר נתברר לו רק לאחר שארעה התאונה. לאור האמור, עתר המבקש כי המבטחות יפצוהו בגין נזקיו על פי חלקיהן בפוליסה, ולחלופין תבע הוא את קרנית בטענה, שאם יוברר כי בעת הנהיגה לא היה ביטוח בר תוקף, הרי מאחר שנהג ברכב בהיתר מאת בעליו ולא ידע שאין ביטוח ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע – על קרנית לפצותו. לחלופין, ביקש לקבוע כי אם יוברר שאינו זכאי לפיצוי מהמבטחות ומקרנית, זכאי הוא לפיצוי בנזיקין מהנהג שהתרשל ופגע בו ומן החברה שביטחה נהג זה (משיבים 4 ו-5).
3.
בית משפט השלום דחה בפסק דין חלקי את תביעתו של המבקש כנגד המבטחות וכנגד קרנית. עוד נקבע כי התובענה כנגד משיבים 4 ו-5 בעילת רשלנות על פי פקודת הנזיקין תמשיך להתברר. בית המשפט העלה תמיהות באשר לסבירות גרסת בעל המונית ודחה אותה כבלתי מהימנה. בית המשפט קבע כי בעל המונית היה בקיא בנושאי ביטוח הרכב, ידע כי יש צורך בפוליסה המכסה כל נהג, היה מודע לעלותה של פוליסה רחבה זו ולצורך בתשלום על מנת להקנות לה תוקף. אין זה סביר – כך נקבע – "כי בעל המונית הבקיא ומנוסה בתחומו יסתפק בשיחה טלפונית אחת עם הסוכן וישכח את הנושא לתקופה ממושכת ללא מעקב או ברור נוסף חרף אי קבלת תעודת ביטוח מתוקנת או דרישה כספית לתשלום עלות הביטוח המבוקש...". גרסת סוכן הביטוח, שעמדה בסתירה לגרסת בעל המונית, הועדפה על ידי בית המשפט תוך שנקבע כי סוכן הביטוח הותיר רושם אמין.
בית משפט השלום דחה גם את התביעה נגד קרנית. נקבע לעניין זה כי המבקש לא עמד במבחן הנורמטיבי הקבוע בסעיף 7א לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1977, הבוחן את סבירות התנהגותו של התובע. המבקש, כך נקבע, היה נהג מונית מקצועי ובעל ניסיון, שידע את הצורך בביטוח חובה המכסה את שימושו במונית, כמו גם את הדרך לרכישתו, את עלותו של הביטוח ואת החובה לשלם עבורו בבנק לשם כניסתו לתוקף. בנסיבות המקרה, לא נמצאו יחסי קרבה מיוחדים בין המבקש לבין בעל המונית, ובהתחשב בהיכרות השטחית ביניהם, לא נמצאה הצדקה להסתמכותו של המבקש על דברי בעל המונית. בנוסף, צוין כי המבקש יכול היה בפעולה פשוטה לבדוק את מסמכי הרכב ואת תעודת הביטוח של המונית כדי לוודא שהביטוח אכן מכסה את נהיגתו. בנסיבות אלה, נקבע כי לא ניתן לפטור את המבקש מהחובה לברר את קיומו של ביטוח הולם.
4.
המבקש ערער על פסק הדין החלקי לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור. נקבע כי לא נמצאה עילה להתערב בתשתית העובדתית שנקבעה כמו גם במסקנת בית משפט השלום כי לא הוכחה עילת תביעה נגד המבטחות. ערכאת הערעור אישרה גם את מסקנת הערכאה המבררת לפיה בנסיבות המקרה התרשל המבקש בבדיקת הכיסוי הביטוחי. נקבע כי מדובר במסקנה הנשענת על ממצאים עובדתיים, ומעוגנת היטב בחומר הראיות. לבסוף, נדחתה עתירת המבקש להשית על בעל המונית את ההוצאות שהוטלו עליו. נקבע כי המבקש הוא שבחר לסמוך את תביעתו על גרסת בעל המונית, שהיתה בבחינת משענת קנה רצוץ, ומכל מקום אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בהוצאות שפסקה הערכאה הדיונית.
5.
המבקש אינו משלים עם פסק הדין ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. המבקש יוצא כנגד הקביעה לפיה הוא התרשל בבדיקת הכיסוי הביטוחי. הוא סבור כי יחסי הקרבה שנתקיימו בינו לבין בעל המונית יצרו אמון שהצדיק את הסתמכותו על דברי בעל המונית, ואת העובדה שלא בדק באופן עצמאי אם קיימת פוליסת ביטוח תקפה. עוד טוען המבקש כי בנסיבות העניין ובהתחשב בגרסת בעל המונית לפיה ביקש הוא מסוכן הביטוח להרחיב את הפוליסה, הרי שגם אם היה בודק את מסמכי הרכב – לא היתה התוצאה משתנה.
6.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש בהסתמך על ממצאי מהימנות ולאחר דיון יסודי. בית המשפט המחוזי שב ובחן את טענות המבקש, אך לא מצא עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום. עתה שב המבקש ומעלה בפנינו, זו הפעם השלישית, את טענותיו, תוך שהוא עותר כי נתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת ואושרו על ידי ערכאת הערעור. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת. המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר מקרים חריגים אלה, ואינו מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית או עקרונית המצדיקה דיון בגלגול שלישי. גם לגופו של עניין לא שוכנעתי כי קיימת עילה להתערב בהכרעות הערכאות הקודמות בנוגע לממצאים העובדתיים כמו גם ביחס למדיניות המשפטית ההולמת. בפרט, לא שוכנעתי כי יש לשנות מן הקביעה לפיה ההכרות השטחית בין המבקש לבין נהג המונית לא יצרה קרבה ולא הצדיקה הסתמכות או אמון של המבקש, במידה שהיה בה כדי לפטור אותו מחובתו לברר את תקפות הביטוח ואת הימצאותו. באופן דומה, מוצדקת הטלת החובה האקטיבית על נהגי מונית מקצועיים, המסיעים נוסעים במסגרת עיסוקם, שלא לעצום עיניהם בשאלות חשובות כמו ביטוח חובה ולהקפיד על כיסוי ביטוחי מתאים.
שר על כן הבקשה נדחית. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים 1-2, המשיבה 3 והמשיב 6 בסך 2,000 ש"ח כל אחד.
ניתנה היום, כ' בטבת התשע"א (27.12.2010).
המשנה-לנשיאה