רע"א 8839/03 בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ. חיים דנן

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת ג' (דה-ליאו) לוי), שלא להתיר למבקשת – בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ – לתקן את כתב תביעתה. בית המשפט המחוזי קבע, כי אם יותר התיקון, יכלול כתב התביעה טענות עובדתיות חלופיות, שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו.

מסקנתו האמורה של בית המשפט המחוזי התייחסה לשני העניינים שבהם התבקש תיקון כתב התביעה. העניין הראשון נסב על רצונה של המבקשת להבהיר – כלשונה – כי המשכון עליו היא מסתמכת בתביעתה חל הן לגבי זכויות הקונים (המשיבים 1 ו-2) והן לגבי זכויות המוכרים (המשיבים 6 ו-7) בנכס. בית המשפט המחוזי סבר, בעניין זה, כי אין להתיר למבקשת לתקן את כתב התביעה, תיקון אשר משמעותו כי בהסתמך על שטר משכון אחד – אותו ערכה המבקשת עצמה – מנסה המבקשת לטעון טענות עובדתיות חלופיות. עיינתי בהשגותיה של המבקשת ביחס לקביעה זו של בית המשפט המחוזי, ובתגובת המשיב 3. לא ראיתי להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. יצוין כי, במקרה זה, המבקשת סבורה כי מדובר בהבהרה גרידא, וכי, למעשה, טענתה בדבר משכון זכויות המוכרים עולה – בבירור, לשיטתה – גם מכתב התביעה המקורי.

העניין השני בו נתבקש התיקון נוגע לטענת המבקשת, כי עסקת מכר הדירה, בין המשיבים 1 ו-2 לבין המשיבים 6 ו-7 – היא העסקה שבמסגרתה ניתנה ההלוואה על-ידי המבקשת ושועבדו הזכויות כאמור – לא בוטלה לעולם, שכן הביטול שנעשה היה למראית עין בלבד. גם כאן קבע בית המשפט המחוזי, כי טענה זו אינה מתיישבת עם טענות אחרות המועלות בכתב התביעה. בעניין זה סבור אני, כי מן הראוי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וכן לקבל את הערעור. זאת בעיקר לאור טענת המבקשת, כי העובדות המהוות בסיס לאפשרות כי ביטול העסקה היה למראית עין, נודעו לה רק לאחר שהוגש כתב התביעה המקורי, ולאור המסמכים שהציגה בתמיכה לטענתה זו, אשר משקלם ונפקותם תתברר במשפט. המדובר, במקרה זה, בחוסר ידיעה של העובדות, ובהעלאת טענות באשר לאפשרויות העובדתיות המסתברות, ולא בטענות עובדתיות חלופיות.

הערעור מתקבל, אפוא, במובן האמור. לא ראיתי לעשות צו להוצאות.