פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8840/07
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. פפו לטין
2. רחל לטין
נ ג ד
המשיב:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב (השופטת גנות) מיום 20.9.07 בתיק בר"ע 1911/07
בשם המבקש:
עו"ד ע' אבוש
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת גנות) מיום 20.9.07 בתיק בר"ע 1911/07, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים כלפי החלטת בית משפט השלום בתל אביב (השופטת ערקובי) מיום 2.5.07 בתיק בש"א 178507/06.
ב.
ביום 4.9.06 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים, בגין יתרת חובה בחשבונם (א' 50367/06). ביום 6.11.06 הוגשה בקשת רשות להתגונן (בש"א 178507/06), בה נטען שיתרת החובה נוצרה בגין רשלנות המשיב. מהתצהירים שנלוו לבקשה עולה קו ההגנה הבא: (1) בנם של המבקשים עוסק בתיווך בעסקאות סולר; (2) ביום 28.10.05 סיכם הבן עם אחד נאסר (שזהותו אינה ידועה) שהאחרון יפקיד לחשבון המשיבים שיק שהיה בידו על סך 76,500 ₪, אותו ימשוך הבן ובאמצעותו ישלם לספק סולר - בניכוי עמלה; (3) ביום 31.10.05 הופקד השיק בחשבון, וביום 4.11.05 נמשכה יתרת הזכות והועברה, בניכוי עמלה, לאותו נאסר; (4) ביום 9.11.05 חויב החשבון לאחר שהתברר שהשיק חולל; (5) לטענת המבקשים התרשל המשיב כאשר כיבד את השיק - ושהתנהלותם בחשבון נעשתה מתוך הסתמכות על כיבוד השיק.
ג.
(1) ביום 2.5.07 דחה בית משפט השלום את הבקשה משני טעמים מרכזיים: (1) נקבע כי גרסת ההגנה אינה הגיונית, ושאין לה חיזוק (לרבות זהותם של נאסר או של ספק הסולר); (2) נקבע כי סעיף 23 להסכם בין הצדדים ("התנאים בחשבון עו"ש") קובע כי "כל זיכוי... בקשר לשיקים... ייחשב כארעי והלקוחות לא יהיו רשאים למשוך את תמורתם לפני גבייתם בפועל ע"י הבנק, והבנק יהיה רשאי לחייב את
החשבון שזוכה כאמור..." - והוטעם כי המשיב מעולם לא הודיע למבקשים שהזיכוי בחשבונם סופי. בסיכום נקבע, כי המבקשים "לא הציגו הגנה לכאורה ולו בדוחק".
(2) בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 20.9.07. נקבע כי גירסת המבקשים "תמוהה, בלתי סדורה ובלתי הגיונית בעליל, ומהתמונה עולה כי בנם של המבקשים ניצל למעשה את הוריו והשתמש בחשבוניו (צ"ל כנראה חשבונם – א"ר) לצורך ביצוע עסקים מפוקפקים עם אנשים עלומים שהוא עצמו אינו מכיר אותם... או שאינו מעוניין לזהות אותם" (עמ' 3). ובקיצור "מחקירתו של הבן עולה, כי הגנתו אינה אלא הגנת בדים" (שם).
ד.
כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען כי: (1) בית המשפט המחוזי שגה בעובדות המקרה - בין היתר בקבעו כי הכסף שנמשך לא הועבר לנאסר, ושלא נמסרו פרטים מזהים לגביו; (2) ניסוח כתב התביעה היה שגוי; (3) אין מדובר בתרגיל "עוקץ", כטענת המשיב - אלא בעסקה בתום לב שנערכה בהסתמך על החלטתו הרשלנית לכבד את השיק, החלטה שאין לדרוש מהמבקשים לשאת בתוצאותיה (ע"א 2374/97 ווזאנה נ' רשות הדואר , פ"ד נה(1) 843); (4) ולבסוף נטען לפרשנות שונה לסעיף 23 להסכם הנזכר.
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מתחומם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). במובהק אין המקרה שבפנינו - התחום לשאלה האם הצביעו המבקשים על הגנה אפשרית בנסיבות - בא בכללם. ועוד, כפי שכבר נאמר, המדובר "בישום הלכה קיימת בשאלת מתן רשות להתגונן" - שככלל אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' יוסף סלמה (טרם פורסם)). גם לגופו של עניין, דומה כי לא נפל פגם בהחלטות בתי המשפט הקודמים. אמנם "בעניין מתן הרשות להתגונן, נקוט בידינו מאז ומתמיד הכלל, כי די לנתבע שיראה הגנה אפשרית, ולו רק בדוחק" (ר"ע 39/86 גליק נ' גליק , פ"ד מ(1) 51, 52 - הנשיא שמגר), אך במקרה שלפנינו נותחה גרסת ההגנה בשתי ערכאות - ונקבע כי מדובר ב"הגנת בדים". התערבות בכך משמעה התערבות בתחום העובדתי בגלגול שלישי. נזכיר כי לא נמסרו פרטים להוכחת העסקה, או זהותו של נאסר. אכן, כנטען בבקשה, נמסרו פרטים מסוימים באשר לנאסר, אך מסתבר שמדובר ב"קצה חוט" שאינו מוליך לקונקרטיזציה, ואין איפוא ראיה לקיום העסקה הנטענת. בהתחשב בסעיף 23 להסכם – שחוששני כי הפרשנות שעותרים המבקשים ליתן לו אינה מתיישבת עם לשונו המפורשת - מסתבר שקשה היה להגיע לתוצאה שונה מזו אליה הגיעו הערכאות הקודמות.
ו.
לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י' בכסלו התשס"ח (20.11.07)
ש ו פ ט