רע"א 8852/14 ד"ר דיאמנט שמואל נ. לוי מני באמצעות אפוטרופסו דוד לוי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום וולצקי ) בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לזמן לעדות שני עדים לדיון הוכחות בתביעה שמתנהלת נגדם.

1.

ברקע הבקשה דנא, תביעה שהגיש המשיב 1 (להלן: המשיב ), שחקן כדורגל, הנמצא היום במצב של חוסר הכרה (מצב וגטטיבי) לאחר שנגרם לו אירוע מוחי במהלך משחק כדורגל שהתקיים ביום 26.1.2002. המשיב הגיש תביעתו נגד נתבעים שונים, וביניהם המבקשים, ובגדרה נטען, כי אלה התרשלו בכך שהתירו לו לחזור ולשחק כדורגל במסגרת מקצועית לאחר שבשל בעיות קרדיולוגיות הוא הושעה לזמן מה מהשתתפות במשחקי כדורגל.

ביום 28.1.2002 מינתה ההתאחדות לכדורגל (להלן: ההתאחדות ), שאף היא נתבעה על-ידי המשיב, ועדת לבדיקת הליכי רישומו של המשיב כשחקן. הוועדה מנתה שלושה חברים: שני רופאים וחבר נוסף מתחום הכדורגל, וממצאיה נכללו בדו"ח שהוגש ביום 18.3.2002.

2.

תביעת המשיב הוגשה בשנת 2003, ובשנת 2012 הגיע המשיב להסכם פשרה עם חלק מהנתבעים (המשיבים 9-2). כעולה מהבקשה, שמיעת הראיות בתביעה נגד המבקשים החלה בחודש פברואר 2014. לקראת ישיבת הוכחות שנקבעה ליום 14.12.2014 הגישו המבקשים בקשה לזמן לעדות שניים מחברי ועדת הבדיקה. בית משפט קמא דחה את הבקשה בקבעו כדלקמן:

"מדובר בעדים שהיו חלק מצוות שמונה לבדוק את האירוע מטעם ההתאחדות. הדו"ח הוגש כחלק ממוצגי התובע [המשיב] ובאותו מועד לא מצא ב"כ הנתבעים [המבקשים] לבקש לחקור את עורכי הדו"ח. כך גם בהמשך משנדרש במספר ישיבות לציין מיהם העדים מטעמו מעולם לא עלה שמם של אותם עדים. אם הצהיר ב"כ הנתבעים [המבקשים] כי יסתמך על מוצגי התובע [המשיב] - יסתמך עליהם כלשונם, (ואין בכך כדי לומר דבר על משקל אותו דו"ח), אך בכך אין כדי להכשיר זימונם של עדים שלא נדרשו עד עתה, שלא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם של הנתבעים [המבקשים] ואף לא חוות דעת מטעמם. עסקינן בתיק שנפתח בשנת 2003 על כל המשתמע מכך".

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

3.

בבקשה נטען, בין היתר, כי נימוקי בית משפט קמא בדחותו את הבקשה הם דיוניים בעיקרם ובכך לא ניתן משקל למהותם של הדברים, קרי, לכך שחקירת העדים שזימונם התבקש עשויה לסייע לחקר האמת. עוד מפנים המבקשים לפסיקתו של בית משפט זה באשר לאפשרות זימונם לעדות של חברי ועדות בדיקה.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף בלי שתתבקש תשובה. בענייננו, מבקשים המבקשים לערער על החלטה הדוחה את בקשתם לזימון עד, כלומר המדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה הנוגעת במובהק לעניינים שבסדרי דין. בעניינים אלה נתון לערכאה המבררת שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות מעין אלה, אלא במצבים חריגים בהם "החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או טומנת בחובה עיוות דין לאחד מן הצדדים" (רע"א 3718/14 לנואל נ' מאור , פסקה 6 ( 22.10.2014)), ובמיוחד כשעקב ההחלטה ייווצר מצב בלתי הפיך. אינני סבור כי זהו המקרה בענייננו.

כמפורט לעיל, בית משפט קמא לא ראה להיעתר לבקשת המבקשים נוכח מועד הגשתה, לאחר שהמבקשים נדרשו מספר פעמים למסור את רשימת העדים מטעמם ושבה לא נכללו חברי הוועדה, ובהתחשב בכך שדו"ח הוועדה כבר נמצא בפני בית המשפט וכן בהתחשב בהימשכות ההליכים הכללית בתיק (כ-11 שנה!). בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שמההחלטה מיום 28.12.2014 (אשר צורפה לבקשה) עולה כי שמיעת ההוכחות בתיק לא צפויה להימשך עוד זמן רב, איני סבור כי יש בטענות המבקשים כדי להצדיק, בשלב זה, התערבות של ערכאת הערעור בהחלטת בית משפט קמא, הנוגעת לסדרי הדיון בתיק שמתברר בפניו, ולאחר שהובאו בחשבון שיקולים רלבנטיים.

עוד ראוי להזכיר, כי בסופו של יום, מדובר בקשה למתן רשות לערער על "החלטה אחרת", וכידוע, "השגות בעלי דין על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית יידונו, ככלל, במסגרת ערעור על פסק הדין" (רע"א 7913/14 תרכובת ברום בע"מ נ' חצב (8.2.2015)). המבקשים אינם מסבירים בבקשתם מדוע יש במקרה זה לחרוג מכלל זה. בכל מקרה, ככל שהמבקשים יסברו כי קופחו בפסק הדין וכי קיפוח זה נובע מדחיית בקשתם לזימון עדים על-ידי בית משפט קמא, הרי שתעמוד בפניהם האפשרות לטעון זאת במסגרת ערעור בזכות, ככל שיוגש.

סוף דבר. הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.