רע"א 8869/12 מורס אדרי נ. עמידר חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ

השופט נ' הנדל :

לפנינו בקשה נוספת, שלישית במספר, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט זה מיום 27.2.2014, המורה על פינוי המבקשים מדירת מגורים ציבורית שמנהלת המשיבה.

בפסק הדין האמור, נדחתה בקשת המבקשים למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את ערעורם על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו. האחרון ניתן כבר ביום 16.2.2012 והורה על סילוק ידם של המבקשים מהדירה. כמו כן, עוכב ביצוע פסק הדין בהליך זה עד ליום 1.6.2014 , בין היתר לטובת מיצוי פנייתם של המבקשים למשרד השיכון בבקשה להכיר בהם כזכאים לדיור ציבורי.

ביום 26.3.2014 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב פסק הדין לתקופה של שנה, להשלמת הטיפול בפנייתם למשיבה לקבלת דירה בשיכון ציבורי. חרף תגובת המשיבה – שלפיה המבקשים כבר מיצו את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותם לאחר שניתנה החלטה סופית בעניינם על ידי משרד הבינוי והשיכון – ולפנים משורת הדין, ניתן עיכוב ביצוע פסק הדין בחודשיים נוספים, עד ליום 1.8.2014. ביום 30.7.2014 הגישו המבקשים בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, בעיקר מאותם נימוקים. המשיבה התנגדה אף לבקשה זו. כפי שצוין בהחלטה מיום 7.8.2014, המבקשים לא סיפקו כל נימוק ממשי המצדיק את דחייה נוספת. ואולם, לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר להם להיערך לפינוי הדירה, ניתן עיכוב ביצוע נוסף עד ליום 31.8.2014.

ביום 16.9.2014 הגישו המבקשים בקשה – שלישית במספר – לעיכוב ביצוע פסק הדין לתקופה של שנה, היא הבקשה שבפנינו. נטען כי המבקשים החליפו את ייצוגם לאחרונה, ונדרשת להם שהות ללמוד את התיק על בוריו לצורך הגשת בקשה מחודשת לזכאות לדיור ציבורי. לחלופין, ציינו המבקשים בבקשה – אמנם בשפה רפה – גם את האפשרות להגשת בקשה מחודשת לדיור חליפי. המשיבה התנגדה גם הפעם הזאת, תוך הדגשת הארכות שכבר ניתנו למבקשים לפינוי הדירה. נטען כי הבקשה מהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ונוגדת את עיקרון "סופיות הדיון". עוד עתרה המשיבה לחיוב המבקשים בהוצאות.

עיינו בנימוקי הבקשה והתגובה לה. כפי שפורט לעיל, מועד פינויים של המבקשים מהדירה נקבע עוד בשנת 2012. ממועד פסק הדין בהליך זה ועד להגשת הבקשה דנא חלפה למעלה מחצי שנה נוספת. גם בבקשתם הנוכחית, חזרו המבקשים על נימוקם לפיו ברצונם לפנות למשרד השיכון לצורך הכרה בזכאותם לדיור ציבורי, ואולם מעמדת המשיבה עולה כי הליכים אלה מוצו זה מכבר והסתיימו בדחיית המבקשים. לעניין הדיור החליפי, וככל שאכן בכוונת המבקשים לפנות בבקשה כזו, לא הוצג בפנינו כל טעם מדוע לא עשו כן עד כה. עוד יצוין כי אין בנימוק של החלפת ייצוג משום הצדקה לעיכוב הביצוע, שאחרת ניתן יהיה לדחות את הפינוי – שכבר נפסק בשלוש ערכאות, לרבות זו – שוב ושוב.

בהתחשב בכל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי לא ניתן להיעתר לבקשה. יחד עם זאת, ולנוכח תקופת החגים הקרבה – ניתן בזאת עיכוב ביצוע נוסף, לפנים משורת הדין, עד ליום 22.10.2014.

החלטנו, לא בלי התלבטות, שלא ליתן צו להוצאות.