רע"א 8869/99 גיל עמל לבניין ופיתוח בע"מ נ. מנהל מס ערך מוסף

למשרדי המבקשות בקריית-מלאכי נשלחו שומות תשומות מאת משרדי המשיב באשדוד. השגותיהן של המבקשות על השומות נדחו על-ידי המשיב, והמבקשות ערערו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בטרם החלה שמיעת הערעורים לגופם, ביקש בית-המשפט המחוזי (השופט אמנון הומינר) מהמבקשות, כי ינמקו מדוע נתונה לבית-המשפט סמכות מקומית לדון בערעורן. מתשובת המבקשות וממסמכים שהמציאו לבית-המשפט עלה, כי שבוע וחצי לפני הגשת הערעורים קיבלו המבקשות החלטות על שינוי כתובות משרדיהן הרשומים, כך שהכתובות החדשות תהיינה משרדו של בא-כוחן בתל-אביב. לטענת המשיבות, די בכך כדי להקנות סמכות מקומית לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, החליט בית-המשפט המחוזי להעביר את הדיון בעניינה של המבקשת 1 לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, לאחר שקבע, כי המבקשות פעלו בחוסר תום-לב, בכדי להמנע מקיום הדיונים בעניינן בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

בעקבות החלטה זו ביקשה המבקשת 2, בהסכמת המשיב, כי הדיון בעניינה יועבר אף הוא לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, מבלי שיינתן כנגדה צו להוצאות. בית-המשפט נענה לבקשה, והורה על העברת הדיון.

מכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה טענו המבקשות, כי היות שכתובות משרדיהן הרשומים מצויות בתל-אביב, קיימת סמכות מקומית לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לדון בעניינן וכי בית-המשפט אינו מוסמך להעלות להעלות את שאלת הסמכות המקומית ביוזמתו.

יש לדחות בקשה זו.

בית-המשפט המחוזי פעל בגדר סמכותו, כאשר הורה על העברת הדיון בשל חוסר סמכות מקומית, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו. הדברים נכונים במיוחד, ככל שהדבר נוגע למבקשת 2, אשר העברת הדיון בעניינה נעשתה על-פי בקשתה, ואשר לא העלתה טעם מיוחד, מדוע יותר לה לחזור בה מבקשתה כעת.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיב הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.