פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8872/08
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
יצחק שטינבורצל
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל -קצין תגמולים
בקשת רשות ערעור על החלטת
בית
המשפט
המחוזי
בתל-אביב מיום 11.9.08 בע"א 3588/07 שניתן על-ידי
כבוד השופט ש' שוחט
בשם המבקש:
עו"ד י' אלמגור
החלטה
1.
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ש' שוחט), בגדרו השיב בית המשפט את עניינו של המבקש לועדה הרפואית העליונה לבדיקה מחודשת של דרגת נכותו.
2.
המבקש, יליד 1959, מוכר כנכה צה"ל בגין פגיעה בברך שמאל המקשה על יישורה. בהחלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 17.4.04 (להלן: הועדה הראשונה ) נקבעה לו נכות לפי סעיף 48(2)(ו) IV
לתוספת ל תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן: התקנות ) הקובע 40% נכות בגין פגימה של יישור הברך עד ° 30. מאחר ופגימת המבקש אפשרה לו ישור הברך עד ° 20, העמידה הועדה את דרגת נכותו על 30% באופן "חלקי, מותאם". כאן המקום להסביר, כי לכל מצב של פגימה של נכה נקבעו בתקנות אחוזי נכות. מצב הפגימה נקרא "מבחן" (סעיף 1 לתקנות). כאשר פגימתו של נכה מוכרת בתקנות, אולם המצב הספציפי שלה אינו מופיע בהן, ניתן לבצע "התאמת מבחנים" על פי התנאים שנקבעו בסעיף 11 לתקנות. יו"ר הועדות הרפואיות העליונות לא אישר את קביעת הועדה, מן הטעם שהתאימה את מבחני הנכות בניגוד לסעיף 11(ג) לתקנות לפיו יש לקבוע את מבחן הנכות המתאים לפי דרגת הנכות הקטנה מבין השתיים. וקבע דיון נוסף לשינוייה. לאחר התערבותו הועבר עניינו של המבקש לועדה בהרכב אחר (להלן: הועדה השניה ), אשר אימצה, מבלי לבדוק את המבקש ומבלי לקיים דיון ענייני בנכותו, את ממצאי הבדיקה הקלינית של הועדה הראשונה, אך שינתה את דרגת הנכות לשיעור של 20%, לפי סעיף 48(2)(ו) III או לפי סעיף 35(1)(ג) לתקנות.
3.
בערעור לבית המשפט המחוזי טען המבקש , כי הועדה רשאית לקבוע מבחן מותאם לקביעת הנכות וכי יו"ר הועדות פעל בחריגה מסמכות ובחוסר סבירות. עוד טען כי על בית המשפט לקבוע את דרגת הנכות באופן שיחזיר על כנה את החלטת הועדה הראשונה וכי אין להעמיד את המבקש בפני ועדה רפואית נוספת. בתגובתו לערעור הסכים המשיב, כי הדיון יוחזר לועדה לקביעת דרגת נכותו "לפי מבחן מותאם המתאים למצבו". בית המשפט המחוזי קבע כי עניינו של המבקש יוחזר לדיון נוסף בפני הועדה תוך הנחייתה כי היא רשאית לקבוע מבחן מותאם לנכותו כפי שעשתה הועדה הראשונה בעבר. עוד נקבע, כי הועדה השניה לא הבהירה מדוע סיווגה את פגימתו של המבקש תחת סעיף 35(1)(ג) המעניק 20% נכות ולא תחת סעיף 35(1)(ד) המעניק 30% נכות.
מכאן הבקשה שבפניי.
4.
לטענת המבקש, יש לקבוע את דרגת נכותו לפי המבחן המותאם בשיעור של 30% ולא להחזיר את התיק לדיון בפני הועדה. עוד נטען, כי השבת הדיון לועדה תפגע בו, שכן קיים סיכון שדרגת נכותו תופחת עקב בדיקה חוזרת. לבסוף נטען, כי נפלו פגמים בהתנהלות הועדה השניה, אשר קבעה לו נכות של 20% - לא זו בלבד שהיא כונסה בהרכב אחר מזה של הועדה הראשונה, היא אף לא בדקה את המבקש בדיקה רפואית.
5.
אין בידי להיעתר לבקשה. עסקינן ברשות ערעור בגלגול שלישי בנושא שאינו בעל השלכות משפטיות או ציבוריות שמעבר למחלוקת הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128). ביתר שאת נכונים הדברים בנוגע לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה, המוגבל לפי הוראת סעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב], לשאלה משפטית בלבד ( רע"א 7698/07
פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים (לא פורסמה, 13.12.2007)), שאינה עולה מהמקרה דנן, בו מבקש המבקש מאת בית המשפט, כי זה יקבע את דרגת נכותו - ענין רפואי מובהק.
זאת ועוד, פנייתו של המבקש מקדימה את המאוחר. בית המשפט המחוזי ביכר את המשך בירורה של דרגת הנכות המתאימה בפני הועדה הרפואית, ואף הנחה אותה לקבוע את דרגת הנכות על פי מבחן מותאם כפי שעשתה הועדה הראשונה, לשביעות רצונו של המבקש. בהחלטה דיונית כגון דא אין הצדקה להתערבותנו (ראו רע"א 1353/06 עקרי נ' בנק לאומי לישראל בע''מ , פסקה ה' לפסק הדין וההפניות שם (לא פורסמה, 14.8.06)). ימתין המבקש להחלטת הועדה הרפואית, והיה וימצא לנכון להשיג על החלטתה, תהא פתוחה בפניו הדרך לערער עליה בשנית לבית המשפט המחוזי.
אי לכך הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ו בטבת תשס"ט (22.1.09).
ש ו פ ט ת